"הצרה היא לא השלטון אלא בעלי ההון - זה גרוע יותר משוחד" - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הצרה היא לא השלטון אלא בעלי ההון - זה גרוע יותר משוחד"

אף אחד לא יוצא נקי ממחקרו החדש של ד"ר דורון נבות: השמאל "קידם רפורמות משחיתות" ■ הימין - "האירוע הכי משחית הוא ביטול הפריימריז בליכוד" ■ וראש הממשלה - "חלק מהיוזמות שלו יצרו השחתה" ■ נקודת האור: המלחמה בשחיתות משפרת את המצב

48תגובות

>> בית הקפה הקטן שממול כיכר הבימה בתל אביב מוכר לכל מי שביקר בקיץ האחרון בשדרות רוטשילד. באותם ימים היה הקפה מלא בפעילים, באנשי תקשורת ובסתם סקרנים שבהו דרך החלון במאהל המרכזי ובשובל המתארך של אוהלים שמאחוריו, שהגיע בשיא עד רחוב אלנבי בדרום העיר. עכשיו כל זה לא קיים. כשאנחנו מביטים מהחלון על הדשא החדש ששתלה העירייה בשדרה, דשא שמסתיר כל שריד של המחאה החברתית הגדולה בישראל, אומר ד"ר דורון נבות ש"המחאה התפרקה כי לא היתה בה סולדריות אמיתית, אלא בלבול גדול".

המחאה של הקיץ הגיעה לשיאה בדיוק כשהיה ד"ר נבות, מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, בשלבים האחרונים של כתיבת ספר בנושא שחיתות פוליטית בישראל. האירועים סיפקו לו חומר נוסף למחשבה על הידרדרות המערכות השלטוניות בישראל, וכתוצאה מכך על הפגיעה בציבור: "זו היתה מחאה של אנשים ממעמד הביניים לצד אנשים מהמעמד הנמוך עם אינטרסים שונים שלא התלכדו. מי שהסתכל באוהלים מקרוב היה יכול לזהות שאפילו בתוך השדרה עצמה היו קונפליקטים מעמדיים. בכלל, מעמד הביניים הישראלי נמצא במבוכה. הוא לא יודע מה האינטרסים שלו ואיך לתרגם אותם לפעולה פוליטית. הוא לא יודע אם השיטה הכלכלית הקיימת טובה או שעדיף ללכת לכיוון של מדינת רווחה. בינתיים הוא נחלש ומצטמק".

מורן מעיין

נבות חושב שלא במקרה מעמד הביניים בישראל הוא חלש. אבל כדי להבין לעומק את מאזן ומבנה הכוחות בישראל, הוא אומר, צריך לרדת לשורשי השחיתות הפוליטית החל מקום המדינה. וזה מה שעשה בספר "שחיתות פוליטית בישראל", שיצא החודש לאור בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה.

"שימוש מושחת בעוצמה השלטונית היה מאז ומעולם מרכיב משמעותי בפוליטיקה הישראלית ובשירות הציבורי", קובע נבות בספר. "אי אפשר להבין את התפתחות מבנה הכוח בחברה מבלי להתייחס לשחיתות. כמעט לפני כל הכרעה שחייבה גיוס של תמיכה פוליטית נעשה שימוש מושחת בעוצמה השלטונית". לפי נבות, ב-25 השנים האחרונות מספר חברי הכנסת שחסינותם הוסרה בגין חשד למעורבות בשחיתות הכפיל עצמו לעומת 25 השנים הקודמות. ובכל זאת לדבריו, בשנים האחרונות נראה שמתרחשת בלימה בשחיתות בעיקר בגלל פעילות מערכות שלטון החוק.

ב-550 עמודי הספר מספר נבות למעשה את סיפורה ההיסטורי של המדינה דרך הפריזמה של השחיתות הפוליטית. כל תקופה היסטורית ומוסד ישראלי נבחן באופן שבו תרם לתרבות השחיתות הנוכחית: החל מימי שלטון מפא"י וההסתדרות, דרך מערכת הביטחון שכבר בימי קו בר לב העניקה תשלומים מוגדלים לקבלנים ("גם כיום מאפשר חוסר הפיקוח על תקציב הביטחון בישראל מצע נוח להסוואות של שחיתויות", אומר נבות). נבות מתייחס גם לתרומת תעשיית הנשק לשחיתות ("היא מחייבת תמיכה במדינות לא דמוקרטיות ומתן שוחד"), לסכסוך הערבי-ישראלי ("הוויכוח הפוליטי מחייב את המפלגה שניצחה בבחירות לסגור דילים לא נקיים") ולהתנחלויות ("הממשלה נדרשה לתחזק את ההתנחלויות באמצעים בלתי חוקיים, ונוצרה מערכת תקציבים פסולה").

אף צד של המפה הפוליטית לא יוצא נקי ממטחי הביקורת של נבות: לא הימין ("אריאל שרון ‘אותרג' על ידי התקשורת") ולא השמאל ("בגלל החולשה הפוליטית השמאל ניסה לקדם את האג'נדה שלו באמצעות רפורמות משחיתות, קניית קולות והרס המערכות הפוליטיות") וגם לא החרדים, ובעיקר לא ש"ס. נבות מציין כי שבעה מתוך 33 חברי כנסת ששירתו בש"ס מאז הקמתה ב-84' הורשעו בפלילים. "באופן כללי מוסדות ש"ס התנהלו במחשכים. הממשלה העבירה לש"ס תקציבים באופן סלקטיבי. כאשר מוסדות עתירי תקציבים מתנהלים באופן לא פורמלי על בסיס קבוע, נוצר פוטנציאל גם למעשי שחיתות אישיים", הוא כותב בספר, "ש"ס היא יצירה שהזמינה שחיתות".

מורן מעיין

דרעי מתעתד לרוץ לבחירות הקרובות.

"דרעי פעל בשחיתות כדי לקדם את הציבור שלו ואת עצמו. עד היום הוא לא הודה, התנצל או לקח אחריות. כל עוד הוא מסתמך רק על התיישנות מעשיו ברור שלא צריך להצביע לאדם כזה".

"הפריימריז היא שיטה פגומה"

המפגש עם נבות מתקיים לאחר התקדמות נוספת במשפטו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, אך למרות שהספר עמוס בתיאורי הפרשות שבהן נחשד אולמרט, ופרשות דומות, נבות מודאג כרגע בעיקר מאופן תפקודו של ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו: "הקריירה הפוליטית של נתניהו סלולה ביוזמות פוליטיות ושלטוניות שחלק מהן הבשילו וחלק לא. כמה מהיוזמות המרכזיות האלה יצרו השחתה של המערכת הפוליטית הישראלית, גם אם לנתניהו לא היתה כל כוונה כזאת.

"בקדנציה הראשונה שלו, ניסה נתניהו למנות את רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מינוי שאם היה מתממש היה יכול לגרום לנזק כבד למערכת אכיפת החוק. זה היה מינוי תמוה ונתניהו מעולם לא הסביר אותו. לפעמים נדמה שהפרשה התרחשה לפני מאה שנה אבל היא עדיין אומרת עליו המון", אומר נבות.

אחת ההחלטות הראשונות של נתניהו היתה להדיח את נציב שירות המדינה, יצחק גל נור. ה"דבר הזה פגע מאוד בעבודה של נציבות שירות המדינה והיכולת שלה להתמודד עם מינויים פוליטיים בלי קשר לכוונות המקוריות של נתניהו".

שיאה של השחיתות בישראל, טוען נבות, התרחשה בשנים 2001-2005, אז "חלה עלייה בהיקף השוחד שלקחו וקיבלו בכירים. העלייה נגרמה בגלל ההשפעות ההרסניות, אם כי הבלתי מכוונות, שהיו לחוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה והחזרה לשיטת המרכז בליכוד. "הפריימריז היא שיטה פגומה", אומר נבות, "אבל נתניהו החליף אותה בשיטה גרועה יותר.

אגב, הניתוח של נבות מראה כי עליית הליכוד עם מנחם בגין לשלטון ב-1977 הורידה בשלב ראשון את מפלס השחיתות בישראל, בעיקר בגלל אישיותו של בגין. אך מאוחר יותר, כשבגין נחלש ומרכז הליכוד התחזק, חזרה השחיתות במקביל לקריסת הכלכלה ולמלחמת לבנון.

"אם צריך לבחור אירוע אחד בכל תולדות המדינה שהשחית את ישראל, הרי שמדובר במהלך שהוביל נתניהו יחד עם אביגדור ליברמן - ביטול הפריימריז בליכוד ב-97' והחזרת שיטת המרכז", אומר נבות. "המהלך הזה יצר גל הדף. הוא ביטל כל מגבלה על זכות הבחירה למפלגה, ואז ב-2002, פתאום היה אפשר לפקוד 200 אלף אנשים וחלקם נהפכו לחברי מרכז או ח"כים ומהר מאוד הם שבוחרים את חברי הכנסת.

"כך, ב-2002, הגיעו בתוך חצי שנה לליכוד בין השאר כמות לא מבוטלת של אנשים מושחתים ואנשים שחיפשו לקבל טובות הנאה אסורות. מדובר בעשרות או מאות אנשים, גם לעדותם של בכירים בליכוד. גם אם זה לא רוב הליכוד מדובר על מוקד לא מבוטל שהשפיע על המערכת", אומר נבות. "זו השחיתות הבוטה ביותר. ב-2002 האנשים האלה בחרו את המועמדים לכנסת. השרים יודעים שאלה הם בוחריהם ואז מדובר על ג'ובים והבטחות. זה מה שהפך את המפלגה לגוף עם מוקדי שחיתות משמעותיים שהיו בו השלכות הרסניות על הפוליטיקה הישראלית, ואיפשר להוביל בה החלטות כלכליות בעייתיות בלי מתנגדים".

אתה מטיח בנתניהו ביקורת קשה מאוד, אבל זה התרחש לפני 15 שנה. גם הפרשות שבהן היה נתניהו מעורב לא היו חמורות כמו של אולמרט, והוא מעולם לא עמד לדין.

"נתניהו כן היה מעורב בפרשות חמורות, כמו פרשת עמדי, אך לא הועמד לדין. זו תפישת העולם של נתניהו שלא השתנתה. ניתן לראות אותה גם כיום במינויים שהוא מבצע. כחוקר שחיתויות פוליטיות, קשה להגזים בחומרת מינויו של יעקב נאמן לתפקיד שר המשפטים. אני לא טוען שנאמן הוא אדם מושחת ואני לא חושב כך, אבל לנאמן יש ביקורת מאוד קשה על תפקוד מערכת אכיפת החוק ועל השופטים, ויש לו תפישה ברורה וביקורתית מאוד כלפי המערכות האלה. התפישה שלו ידועה היטב בציבור, והיה ברור שהוא מעוניין לשנות את האופן שבו המערכות האלה מתפקדות.

"יש שורה של חוקים שנתניהו בולם, כביכול, אבל חשוב להבין שהצעות חוק לא מגיעות למעמדן אם ראש הממשלה לא עומד מאחוריהן. אלה לא דברים שקורים על אפו וחמתו. הוא משחק משחק של המבוגר האחראי, אבל אם הוא לא היה מעוניין בהן הוא היה יכול לקטוע אותן באיבן ולא להתנגד ברגע האחרון. צריך לזכור שהוא אדם חזק מאוד פוליטית ומאוד אינטלגנטי. אתה מצפה מראש הממשלה שחרד לשלטון החוק שינקוט בקו אחר.

"על פניו, המצב הנוכחי של ערוץ 10 אידיאלי מבחינתו. הערוץ מוחלש ותלוי בחסדי הכנסת והממשלה.

"מהמחקר שלי עולה שאם יש גוף בישראל שמילא תפקיד חיובי במאבק בשחיתות זהו בג"ץ. כאשר השופטים רחמנים או מפחדים, יש יותר שחיתות. הצעות שעוסקות בהרכב הוועדה למינוי שופטים או שימוע לשופטים הרסניות. העובדה שהצעות כאלו נהפכו לחלק מהשיח שלנו, ושמדברים על בג"ץ כאילו הוא גוף אינטרסנטי - זו כבר תקלה רצינית והיה צריך למנוע את זה".

"נתניהו נהפך לברירת מחדל"

ב-97' ליברמן היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה של נתניהו והם ניהלו יחד את המדינה. כיום ליברמן אמנם בתפקיד שר החוץ, אך הוא דווקא מתעמת הרבה פעמים עם נתניהו. הם כבר לא מנהלים יחד את המדינה.

"נכון, הם כנראה לא מנהלים את המדינה באותה הרמוניה".

ובכל זאת הציבור, גם השדרה המרכזית שבו, תומך בנתניהו. איך אתה מסביר את זה?

"נתניהו נהפך להיות ברירת המחדל של הרבה מאוד אנשים. לא מדובר באהבה וקבלה אמיתית, אלא, שוב, בבלבול של מעמד הביניים. יש לציבור שתי ברירות על פניו: יאיר לפיד או שלי יחימוביץ'; מדינת רווחה על פי יחימוביץ' או אשליית שום כלום של יאיר לפיד".

שום כלום?

"הכוח של לפיד בציבור הוא שוב שיקוף המבוכה של מעמד הביניים. מדובר באדם שמציע שום דבר למישהו שלא יודע מה הוא רוצה. זה חיבור פנטסטי".

אז יחימוביץ' תביא למיגור השחיתות? מה לגבי תמיכתה בוועדים הגדולים שיש בהם לא מעט שחיתות? והחיבור שלה להסתדרות של לעופר עיני?

"אין אפשרות לבחור בין מערכת נקייה למערכת מושחתת. הבחירה היא איזה סוג שחיתות תקבל. במפא"י היתה שחיתות, אבל לא היו בה קשרי הון-שלטון, אלא שלטון ששולט בהון. זה מייצר רעות אחרות, שבעיני לא משתוות לבעיות כיום. ועדי עובדים חזקים שעוזרים לעובד החלש זה לא דבר רע. אפשר לאמץ שיטה סוציאל-דמוקרטית גם מבלי לחזור לימי מפא"י".

החלטות מתקבלות לטובת בעלי ההון

קשה למצוא שביבי אור בשיחה עם נבות, אבל אפשר בכל זאת, אם ממש מתאמצים: "אנחנו נמצאים במגמת שיפור מבחינת רמת השחיתות הפלילית", אומר נבות ומתייחס למינויים בשירות הציבורי, מתן וקבלת טובות הנאה, מעילה בכספי ציבור והלבנת הון. "יש פוליטיקאים בכירים שהיו מעורבים בפרשות שחיתות גדולות ונהנים מעוצמה רבה גם כיום. כמה מהם אפילו ממלאים תפקידים מרכזיים ביותר", כותב נבות בספר, אך מבהיר: "ישראל היא לא רפובליקת בננות ולא מתקרבת לכך, והיכולת של גורמי אכיפת החוק לטפל בשחיתות הפלילית היא טובה".

אבל כאן מסתיימות החדשות הטובות של נבות: "זה לא הדבר החשוב להתמקד בו. כשמדברים על שחיתות צריך לבחון את תהליך קבלת ההחלטות ברמה הרבה יותר עמוקה: מי מקבל את ההחלטות ולטובת מי הן מתקבלות. בישראל יש קבוצה קטנה מאוד של בעלי הון שההחלטות מתקבלות לטובתם במקום לטובת הציבור. זו שחיתות הרבה יותר חמורה משחיתות של מעטפות וקבלת כרטיסי טיסה. כשיש לך חשד בשוחד, לפחות זה מראה שקיימת הפרדה בין מקבלי ההחלטות לבעלי האינטרסים. כשיש לך חיבור הדוק בין בעלי אינטרסים למקבלי ההחלטות, אז כבר לא צריך לשחד אותם. שוחד פחות מדאיג אותי".

לדבריו, אחת הסיבות לשחיתות בישראל היא הריכוזיות במשק. "הריכוזיות הכלכלית נהפכה לחלק ממציאות חיינו. נוצרה מציאות כלכלית-פוליטית מסוכנת לדמוקרטיה. במציאות זו, כמה משפחות חולשות על מגוון ענפים קריטיים לחברה ולכלכלה. העוצמה הכלכלית לעתים חזקה יותר מהעוצמה השלטונית ואפילו התחרות הכלכלית נבלמה. ישראל נהפכה לקפיטליסטית למדי, אבל לא לחופשית, וודאי לא לשוויונית. התוצאה היא השחתה של המערכות השלטוניות והחיים הציבוריים בישראל", הוא כותב.

החלטות ועדת הריכוזיות יטפלו בחלק מהבעיות האלה?

"אם כן, נברך על כך אחר כך. יש מרחק בין הקמת ועדה לבין יישום מסקנותיה. כרגע ההמלצות לא חזקות מספיק. כל עוד יש מעט מאוד בעלי הון גדולים שיש להם השפעה גדולה על תהליך קבלת ההחלטות, והם מקדמים את האינטרסים באמצעים פוליטיים - זו בעיה של הון ושלטון".

אחת הפרשות שנבות סוקר בספר היא קרקעות המלח, שבה הוגש כתב אישום נגד דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, בחשד שנתן שוחד למנהל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר יעקב אפרתי בתמורה לקידום שינוי ייעוד קרקעות המלח בעתלית למגורים. "זו פרשה קשה שנמשכת כמה עשורים. בשלב מסוים במחקר איבדתי קשר עם מקורות שלי, שפחדו פחד מוות מחשיפת הפרשה".

לא רק אנשי השלטון וההון זוכים לביקורת חריפה מצד נבות. למצבה הקשה של ישראל, הוא טוען, אחראים גם גורמי משנה, ובראשם הלוביסטים: "החוליה שמתווכת בין הון לשלטון" הם הלוביסטים, חורץ נבות. "לוביסטים הם צרה צרורה. הם לא נותנים שוחד, אבל הם משיגים מה שהם רוצים מחברי הכנסת גם בלי שוחד. בארה"ב מדובר בתעשייה של ממש. ארה"ב היא המדינה הדמוקרטית הכי מושחתת בעולם. היא נשלטת על ידי בעלי הון ותאגידים וכבר מזמן זו לא דמוקרטיה. ארה"ב כבר לא יכולה ולא יודעת איך לתקן את עצמה".

גורם נוסף שאחראי ליצירת אקלים נוח לשחיתות בישראל, כך לפי נבות, היא התקשורת הישראלית. מחקרו של נבות מעלה כי עם השנים התקשורת חשפה פחות ופחות מקרי שחיתות. "בשנים האחרונות רוב כלי התקשורת לא חשפו שום פרשה גדולה", טוען נבות בספר. "בתקופת אריאל שרון היתה שחיתות בכל מקום ובמרכז הליכוד, ותופעת ההון-שלטון הגיעה לשיא, אבל כלי התקשורת האמינו ששרון יקדם את התהליך המדיני. גם כיום התקשורת לא ממלאת את התפקיד שלה בגלל אינטרסים כלכליים ופוליטיים".

את הראיון עם נבות קשה לסיים בנימה אופטימית. הוא מביט שוב על שדרות רוטשילד הריקות ואומר "הדבר שמטריד ומדכדך אותי הוא עתיד הדמוקרטיה בישראל ובכלל. אני לא רואה כיום, כחוקר, שיטה פוליטית שמאפשרת להנהיג ולחלק משאבים בצורה הוגנת. היה נדמה לנו שמצאנו שיטה של דמוקרטיה ושוק חופשי, אבל המשבר הכלכלי ב-2008 הראה שאין שיטה פוליטית המאפשרת לקבל החלטות נכונות וליהנות מליגיטימיות. בארה"ב המשבר הבהיר שבאמצעות שיטה דמוקרטית לכאורה אפשר לדרדר אומה עד למצב של התפרקות. אנשים חשבו שהשיטה של דמוקרטיה ושוק חופשי היא הרע במיעוטו. צריך להחליף דיסקט. הצרה היא כבר מזמן לא השלטון אלא בעלי ההון. יש משבר בדמוקרטיה הקפיטליסטית. לא צריך הוכחות לכך שהעסק לא עובד ונמצא במשבר. אין לי פתרונות שלמים, אבל הפתרון צריך להיות יותר לכיוון של מדינת רווחה מאשר קפיטליזם. זה צריך להיות פתרון אמצע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם