החברה נעלמה - המס נולד

בית המשפט פותח פתח נרחב למיסוי חברות בבעלות ישראלים הרשומות בחו"ל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

פסק הדין החדש של השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל אביב בפרשת ניאגו קובע כי ניתן להתעלם לחלוטין מקיומה של חברה ובד בבד לייחס לחלוקה של כספים שעשתה משמעות של חלוקת דיווידנדים שימוסו בהתאם.

מעשה בחברה ישראלית, שנוסדה ב-1987, על ידי שני בני זוג תושבי ישראל (שיכונו "הנישומים"). ב-1993 הונפקו מניותיה של החברה בבורסה. עד 1990 עסקה החברה ביצוא מוצרי טקסטיל מישראל לחו"ל. ב-1990 ייסדו הנישומים חברה באיי הבהאמאס, שאליה העבירו את הפעילות העסקית שנגעה לקשרים עם הלקוחות בחו"ל. החברה בחו"ל גבתה כספים מהלקוחות בחו"ל, ושילמה לחברה הישראלית תמורת מוצריה. רווחיה לא היו חייבים במס בבהאמאס.

לקראת הנפקת החברה הישראלית בבורסה נדרשו הנישומים על ידי רשות ניירות ערך לאחד את הפעילות של החברה מחו"ל עם זו של החברה הישראלית. בהתאם, ב-1993, רכשה החברה הישראלית את הפעילות של החברה בחו"ל. באותו יום החליטה החברה בחו"ל לחלק לבעלי מניותיה - הנישומים - דיווידנד שנתקבל בחו"ל ושבאותה שעה, משום שהתקבל לראשונה בחו"ל, לא היה חייב במס בישראל.

פקיד השומה ביקש לראות בדיווידנד שחולק על ידי החברה בחו"ל דיווידנד החייב במס בישראל, משום שלטענתו עסקי החברה נשלטו ונוהלו מישראל. לטענתו, על פי מבחן ה"שליטה וניהול", נהפכה החברה לתושבת ישראל ודיווידנד ממנה היה בעל מקור בישראל וחייב במס.

בית המשפט דן בטענת הנישומים כי עסקי החברה נשלטו ונוהלו מחו"ל. בית המשפט הגיע למסקנה כי לאור פעילות החברה הישראלית ולאור פעילות הנציג של החברה בארה"ב, "ממילא לא היה לחברה צורך להחזיק מפעלים או עובדים, ובהתחשב בדרכי התקשורת המודרניים (אינטרנט, פקס, טלפון ואמצעי תקשורת אחרים), לא היה צורך ממשי במקום פיזי לריכוז הפעילות העסקית של החברה וזו יכולה היתה להתבצע בכל מקום בו מצוי אמצעי תקשורת מתאים". לדברי השופט, "הפעילות העסקית הכרוכה בתיווך בין יצרני טקסטיל לבין לקוחות בחו"ל לא היתה נפגעת באופן מהותי אילו לא היתה קמה החברה", ועל כן הוא מגדיר אותה "פלטפורמה תאגידית מלאכותית".

עוד קבע בית המשפט כי "אופן התנהלות זה תומך במסקנה שלמנהלי החברה ועובדיה הפורמליים לא היה עניין ממשי בעסקי החברה, ואלה שהוצגו על ידי המערערים כמנהלי החברה שימשו פלטפורמה חסרת כל מהות עסקית ממשית". משהגיע בית המשפט למסקנה זו המשיך וקבע כי יש לראות את אותה חברה כמי שהשליטה והניהול על עסקיה הופעלו בישראל. בית המשפט התעלם למעשה לחלוטין מקיום החברה ולמרות זאת ייחס לחלוקה שעשתה משמעות של חלוקת דיווידנד.

אם לחברה לא היה כל קיום מדוע יש לתת משמעות כלשהי לחלוקה שביצעה? בהיעדר קיום לחברה בחו"ל, כל שעשתה החברה הישראלית הוא העברת כספים מכיס אל כיס ולא חלוקת דיווידנד.

פסק הדין פותח פתח נרחב לחיוב במס של חברות ויחידים תושבי ישראל על בסיס התעלמות מוחלטת מקיומן של חברות מוחזקות בחו"ל - תוצאה לא רצויה לאור חשיבות הפעילות של חברות ישראליות בחו"ל.

-

הכותבים הם שותפים במשרד א. רפאל ושות', עורכי דין וייצגו את הנישומים בתיק

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker