ועדת הריכוזיות היתה עדינה מדי - דין וחשבון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ועדת הריכוזיות היתה עדינה מדי

פערי תפישות העולם של הרגולטרים הולידו פער בין המציאות לבין ההמלצות

2תגובות

>> חברי ועדת הריכוזיות - כלומר הוועדה להגברת התחרותיות במשק - התחייבו לשמור על סודיות עד לסיום עבודת הוועדה. כעת, לאחר סיום הליך שימוע לכל מי שביקש להתייחס להמלצות הוועדה, חוזרים הרגולטורים בוועדה להתדיין על המלצותיה.

כמעט כל המלצות הדו"ח ידרשו עיון מחודש. פערי תפישות העולם בין הרגולטורים גרמו לכך שהוועדה (שטיוטת המלצותיה התפרסמה עוד לפני טיוטת הדו"ח המלא עצמו) הולידה מסמך שיש בו פער בין המציאות הקשה המתוארת לבין ההמלצות, שלא כולן ממוקדות במטרה.

טיוטת דו"ח הוועדה הצטיירה כמהלך אמיץ נגד שלטון הקבוצות העסקיות במשק. הרושם הזה התחזק עוד יותר נוכח שורת עורכי הדין והמומחים שנשכרו כדי להגן על הקבוצות העסקיות. מי שניפץ את המיתוס היה נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שבלשון המעטה אופייני העיר בכנס שהתקיים בשבוע שעבר באוניברסיטה העברית כי הופתע ממיעוט הקבוצות העסקיות המושפעות מהמלצות הוועדה. ובאמת, בניגוד למה שביקשו נציגי הקבוצות העסקיות השולטות במשק לתאר, הוועדה לא הלכה רחוק מספיק בכל הנוגע למטרתה העיקרית: צמצום הריכוזיות והגברת התחרות. המלצות הוועדה בתחום הממשל התאגידי יכולות היו להיות מדויקות וגם מחמירות יותר לגבי קבוצות עסקיות ריכוזיות, אבל הן רחבות ומעומעמות ובכך מקלות על מתנגדיהן לתקוף אותן.

טיוטת דו"ח הוועדה שפורסמה כוללת בכל אחד מפרקיה שני רכיבים. הרכיב הראשון, שברוב המקרים אינו שנוי במחלוקת, הוא המחקרים המבססים את המציאות הכלכלית בישראל. איש אינו חולק כיום על כך שמספר מצומצם של קבוצות עסקיות, שרובן נשלטות על ידי יחידים או משפחות, מרכזות אליהן את רוב הפעילות העסקית במשק הישראלי, שהן כוללות אחזקות פיננסיות וריאליות ויש להן השפעה מהותית על התנהלות ויציבות הכלכלה בישראל.

הרכיב השני בטיוטת הדו"ח, שעליו יש לא רק מחלוקת אלא מלחמת עולמות ממש, בנוי משני שלבים. בשלב הראשון נבחנת השאלה אם שליטת הקבוצות העסקיות במשק היא בעייתית. לשאלה זו משיבה ועדת הריכוזיות חד-משמעית בחיוב. בשלב הבא מציע הדו"ח שלוש דרכים להתמודד עם הבעיה: הפרדה בין אחזקות פיננסיות לריאליות החל מגודל מסוים, כדי לפרק קבוצות עסקיות שגודלן וניגוד העניינים הפוטנציאלי שלהן הוא בעייתי כבר כיום; החלת כללי ממשל תאגידי ייחודיים על קבוצות תאגידים הבנויות כפירמידות עם חברות פער (חברות שיש בהן פער בין שיעור ההון הקטן יחסית המושקע על ידי בעל השליטה לרמת השליטה האפקטיבית שלו), כדי להקשות עליהן ולהמריץ אותן להתפרק; ובחינה של מדיניות ההפרטה הממשלתית, כדי למנוע המשך הפרטות עתידיות לאותן ידיים שכבר שולטות בנתחים משמעותיים במשק.

השימועים שערכה ועדת הריכוזיות מעידים על חוסר איזון. מצד הקבוצות העסקיות גויסו משאבי התקפה יוצאי דופן. קבוצות עסקיות הגישו לוועדה חוות דעת נגדיות עתירות משאבים וגייסו לטובתן מומחים מקומיים ובינלאומיים מובילים כמו הפרופסורים ויליאם אלן מאוניברסיטת ניו יורק (מטעם איגוד החברות הציבוריות) והפרופסור אפרים בן-מלך מהרווארד (מטעם אי.די.בי, שהיה היחיד שתקף את הממצאים האמפיריים שעליהם נשענת הוועדה בקביעתה כי יש תופעת ריכוזיות במשק).

בנוסף, כמה מהקבוצות העסקיות יוצגו באמצעות כמה מזרועותיהם. למשל, בעל ההון יצחק תשובה יוצג בוועדה על ידי קבוצת דלק שבשליטתו וגם על ידי חברת הביטוח הפניקס; האחים עופר שיגרו לוועדה את החברה לישראל, כי"ל ובז"ן; קבוצת אי.די.בי שיגרה מסמך, הופיעה בשימוע וגם צירפה מכתב מבעל השליטה נוחי דנקנר; צדיק בינו שיגר את הבנק הבינלאומי; שאול אלוביץ' יוצג באמצעות יורוקום; מוזי ורטהיים השולט, בין היתר, בבנק המזרחי ובחברה למשקאות קלים, שלח מכתב מטעמו; וקבוצת אריסון פנתה כמכלול. בנוסף, הכפילו בעלי ההון את כוחם בהתקפה כשבפני הוועדה הופיעו פורום ראשי המשק ואיגוד החברות הציבוריות, שהם למעשה גופי לובינג של הקבוצות העסקיות הגדולות במשק.

מול הסוללה הזאת קשה לומר שנציגות הציבור בשימועים היוותה משקל נגד אמיתי. את אינטרס הציבור בשימועים ייצגו גופים כמו התנועה לאיכות השלטון, הקליניקה לאינטרס הציבור בשוק ההון של המרכז האקדמי למשפט ועסקים, עמותת הצלחה, המכון הישראלי לתכנון כלכלי בראשות דרור שטרום, חברי כנסת כמו זהבה גלאון, יצחק וקנין ועינת וילף, ודמויות כדוידה לחמן מסר, איציק דבש ואחרים, שמשאביהם אינם משתווים לאלה של הקבוצות העסקיות. אין להלין על כך, משום שתמיד קבוצות עסקיות מאוימות כלכלית מצליחות לגייס משאבים רבים ומרוכזים יותר למאבק על ליטרת הבשר שלהן.

מומלץ אם כך להתבונן בקבוצת אנשי האקדמיה שפנו לוועדה ושרובם משקפים עמדות בלתי תלויות או עמדות מקצועיות שהוצגו גם בעבר ללא קשר למאבק הפוליטי-כלכלי סביב סוגיית הריכוזיות.

"בעיה של כלכלה פוליטית"

בקרב אנשי משפט וכלכלה באקדמיה בישראל, במיוחד אלה העוסקים בממשל תאגידי, שורר קונצנזוס רחב כי קיימת בעיה של ריכוזיות. דיון מתמשך בנושא נמצא בבלוג הממשל התאגידי של אוניברסיטת תל אביב, לצד אתר הוועדה הכולל גם הוא את כל המסמכים שהוגשו אליה במסגרת השימועים.

הפרופסורים אהוד קמר ושרון חנס מאוניברסיטת תל אביב המתמחים בתאגידים הגישו חוות דעת מטעמם לוועדת הריכוזיות. השניים אינם כופרים בצורך בהתערבות, אלא מציעים בעיקר שיפורים להמלצות הוועדה. השניים מציעים, בין היתר, להגדיר במדויק מה ההפרש בין זכויות בהון לבין שליטה שיש בו כדי ליצור חברת פער במטרה למזער את חוסר הוודאות בהגדרה וגם למנוע מצב שבו חברה שהפער בה קטן מכדי להדאיג תיפול ללא הצדקה במסגרת רדיוס הפגיעה של החקיקה.

פרופ' עמיר ליכט, מומחה לממשל תאגידי מהמרכז הבינתחומי כתב במאמר בבלוג כי "תודות לעבודה שנעשתה בבנק ישראל ובמקומות נוספים, אין כיום ספק שקבוצה קטנה של יחידים וקבוצות בעלות אופי משפחתי שולטת בחלק ניכר של המשק על ענפיו השונים. זהו ממצא עובדתי, שקבעה גם ועדת הריכוזיות בראשות חיים שני, ולאורו היא הגישה שורת המלצות לצמצום היקף התופעה".

ליכט, המסכים כי קיימת בעיית ריכוזיות, מצטרף עם זאת לקולות הטוענים כי המלצות הוועדה בתחום הממשל התאגידי בעייתיות ובמיוחד מבקר את ההמלצה לתת לבעלי מניות מיעוט כוחות וטו נוספים על החלטות עסקיות של בעלי השליטה, מעבר לזכויות הווטו שקיימות כבר כיום בחוק החברות. לעומת זאת, הוא משבח את ההמלצות לכפיית שינויים מבניים באחזקות הטייקונים: "בראש הדירוג של ההמלצות מהסוג האפקטיבי עומדות ההמלצות לשינויים מבניים כפויים. הריכוזיות הבעייתית באמת נוגעת למישור העל-ענפי - מעל לרמת התאגיד ומעל לרמת הענף במשק. במישור הזה מדובר בבעיה של כלכלה פוליטית, המשפיעה על ציביון החיים בחברה הישראלית באופן כללי. בהתאמה, גם ההתמודדות עם הבעיה מחייבת כלים שמעל למישורי הממשל התאגידי וההגבלים העסקיים, והוועדה צועדת בכיוון זה. נותר רק לחכות ולראות אם הדרג הפוליטי יגייס את כוח הרצון הנדרש ליישום ההמלצות".

המשפטן פרופ' רון חריס מאוניברסיטת תל אביב ממליץ, למשל, שלא להחיל את המלצות הממשל התאגידי על פירמידות שיש בהן רק שתי קומות (חברת אחזקות וחברות בנות). בנייר עמדה שהגיש לוועדה הוא מסביר כי סכנות הניצול של הציבור קיימות בעיקר בפירמידות רב-קומתיות. לעומת זאת, "קיום קבוצות בעלות מבנה אופקי דו-קומתי מאפשר למשקיעים מן הציבור לבחור אם להשקיע בחברה הבת בעלת הפעילות בסקטור אחד או בחברה האם, חברת האחזקות, המבזרת את השקעותיה וסיכוניה".

פרופ' ישי יפה, סגן דיקאן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, אף הוא אינו חולק על קיומה של בעיית ריכוזיות, אבל כותב בבלוג כי "לא רצוי לערב את הדיון בממשל התאגידי בחברות פער עם הדיון על הטלת מגבלות משמעותיות על תחומי הפעילות של הקבוצות העסקיות הגדולות במשק הישראלי". לשיטתו, יש חברות פער המרוכזות בתחום פעילות עסקי אחד ולכן אינן חלק מבעיית הריכוזיות. "הייתי מציע להפריד דיון זה מהדו"ח או בשלב ראשון להחיל מעמסה רגולטורית מן הסוג המוצע רק על קבוצות עסקיות רב-ענפיות בתקווה שהעומס יביא להתפרקותן (ולאו דווקא מתוך שכנוע עמוק שכל השינויים המוצעים אכן רצויים)", כותב יפה.

רחוקה מהיעד העיקרי

פרופ' אסף חמדני מהאוניברסיטה העברית הגיש לוועדת הריכוזיות עמדה מטעם קבוצת גזית גלוב. קבוצה זו נופלת להגדרות חברת פער בטיוטת הדו"ח, אך חמדני טוען כי אינה מהווה קבוצה עסקית ריכוזית משקית ולכן לא מוצדק להחיל עליה את המלצות הוועדה. יש עוד חברות כמו גזית גלוב, שעצם התייצבותן בפני הוועדה מעידה כי רדיוס הפגיעה של ההמלצות עלול להיות רחב מדי. כאלה הן פורמולה מערכות, אמות ואל על, שכולן הגישו עמדות מסתייגות להמלצות הוועדה. רוב החברות האלה הן דו-קמותיות. לעומת זאת, מוזר שבעלי שליטה בקבוצות עסקיות רב-ענפיות כמו יוסי מימן ואחרים לא הגיעו לוועדה - כנראה משום שאינם מצויים לעת עתה בטווח פגיעתה.

חמדני מתריע כי השענת המלצות הוועדה על הגדרת חברת פער עלולה לפגוע בחברות תמימות הזוכות לאמון המשקיעים ובמקביל להחטיא את המטרה העיקרית. "מחד, ההתמקדות בקיומו של פער כבסיס בלעדי להחלת ההמלצות עלולה להביא להסדרים שלא יתנו מענה הולם לקבוצות העסקיות, על הסכנות הפוטנציאליות הטמונות בהן. מאידך, מגוון הכללים החדשניים והיצירתיים הכלולים בדו"ח יביאו לחוסר ודאות ויפגעו בניהול וביכולת המימון של חברות שאינן מהוות חלק מקבוצה עסקית", כותב חמדני.

מכלול הקולות מהאקדמיה מלמד כי המלצות הוועדה בתחום הממשל התאגידי לא נקיות מספק ובעיקר רחוקות מהשגת היעד העיקרי שלהן. אם מתמקדים לרגע במטרות הוועדה אפשר לגלות בדו"ח המלצות המושמעות בשפה רפה למדי, שצריך היה לחזק בצורה משמעותית. אחת מהן, למשל, היא ההמלצה להגביל את הגופים המוסדיים בסך החשיפה לאשראי של קבוצות עסקיות. על רקע משבר החובות אליו נקלעות בזו אחר זו הקבוצות העסקיות הגדולות במשק בחודשים האחרונים, ברור כי המינוף של הקבוצות העסקיות על חשבון ציבור החוסכים מחייב טיפול רגולטורי. מעבר לכך, זו המלצה הממוקדת בנושא הריכוזיות בכך שהיא מתייחסת רק לקבוצות עסקיות גדולות.

ועוד דבר: התמיכה הגורפת כמעט באקדמיה בהמלצה על הפרדת בין אחזקות ריאליות לפיננסיות בצירוף רמיזתו של פישר מצביעה על קונצנזוס לגבי פרק זה בדו"ח הוועדה ואף על הצורך להרחיב את תחולתו לחברות שלא נכללות בו כיום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#