תביעת מליונים נגד הלוביסט קרסני: קשר אסור עם ח"כ - דין וחשבון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בלעדי

תביעת מליונים נגד הלוביסט קרסני: קשר אסור עם ח"כ

לטענת התביעה: לא ניתן להתעלם מקידום ח"כ לשעבר אושעיה (העבודה) תוך החלטות אשר שירתו את אינטרס הלקוחות; תגובת החברה: "התובע פוטר, שולמו לו כל הכספים המגיעים לו - וטענותיו חסרות שחר"

37תגובות

תביעה שהוגשה בסוף השבוע לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, חושפת לכאורה את הדרך שבה הלוביסטים מושכים בחוטים הנכונים של נבחרי הציבור.

בתביעה שהגיש הלוביסט צחי סמייה נגד בוריס קרסני, מראשוני ענף הלובינג בישראל ובעליו של משרד הלובינג המוביל פוליסי, ונגד הח"כ לשעבר אפי אושעיה (העבודה), המשמש כיום מנכ"ל פוליסי - טוען סמייה לגבי מארג הקשרים העדין שבין שתי הפרקטיקות.

לדברי סמייה הוא עבד אצל קרסני בין 1999 ל-2008 ובחלק מהתקופה אף שימש סמנכ"ל פוליסי. כעת תובע סמייה כ-5 מיליון שקל מקרסני וכן דורש שיחשוף את ספרי החשבונות שלו, בטענה כי מגיע לו שיעור מסוים מהרווחים שהפיק קרסני מלקוחותיו.

לטענת סמייה, קרסני הפר את ההתחייבויות כלפיו, הלין שכר, פיטר אותו שלא כדין, לא שילם לו פיצויים ופדיון ימי חופשה וכן לא שילם רווחים שהגיעו לו לכאורה מתשלומי לקוחות, לפי ההסכמות בין השניים. סמייה תובע גם בשל עוגמת נפש שנגרמה לו והוצאת לשון הרע כלפיו, לטענתו.

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

ב-1988 ייסד קרסני את ענף קשרי הממשל והלובינג בישראל. עם לקוחותיו הבולטים נמנים בנק הפועלים, איגוד הבנקים, מבטח שמיר, תנובה, נשר, סלקום, פז, פלאפון, פסגות, קשת, מפעל הפיס, אל על, אסם, בטר פלייס, דואר ישראל, דרך ארץ, טמפו, "ישראל היום", חיפה כימיקלים ושמן.

בתביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אברהם סגיב ושרית סגיב, טוען סמייה כי כשהתחיל לעבוד אצל קרסני ב-1999 תחום הלובינג בישראל לא היה מפותח וקרסני נחשב למוביל בתחום. כך, עד היום "נותר תחום הלובינג מונופוליסטי ונשלט על ידי קרסני ופוליסי, כשביתרה המהווה את ‘שארית הפליטה' מתחלקות מספר חברות", נכתב בתביעה.

שכרו של סמייה בפוליסי נקבע לפי שכר בסיס חודשי, בתוספת בונוסים והטבות על הצלחות ייחודיות ותשלומים אחרים. שכרו זינק מ-6,463 שקל בחודש ב-1999 ועד לכ-33 אלף שקל. עם השנים קיבל סמייה גם משכורות חודשיות גבוהות יותר, שכללו בונוסים והטבות בהיקפים של עד 64 אלף שקל. "הבונוסים עלו בשל הצלחות משמעותיות חוזרות ונשנות שפיארו את שמם של קרסני ופוליסי", צוין בכתב התביעה.

הסכמי שכר ללא תיעוד

סמייה טוען כי ב-2002, "בעקבות הצלחה רבה של חוק אשר חסך ללקוחות המשרד 190 מיליון שקל, וככל הנראה הכניס לא מעט לכיסם של הנתבעים כולם - הוזמן לשיחת קידום. במהלך השיחה סיכם עמו ששכר הבסיס שהתובע ישתכר עד אותו המועד יעלה לאלתר בנטו של 3,000 שקל מדי שנה, שכרו יעלה מדי שנה ב-10%, שיקבל משכורת 13 ואף יהיה זכאי לקבלת 2%-5% ממניות המשרד. עוד סוכם באותה הפגישה, לטענתו, כי לשכר הבסיס יצטרפו 7.5% מהתשלומים החודשיים שיתקבלו מהלקוחות שיביא סמייה לחברה, וכן בונוסים שיתקבלו מהסכום שישלמו הלקוחות הללו".

קרסני, טוען סמייה, נמנע מלחתום על מסמך המעגן את ההסכמות האלה ודאג שכל הסיכומים בינו לבין העובדים יהיו בעל פה, ללא תיעוד. בתביעה נטען כי "ב-2003-2001 נחשף סמייה למערכת יחסים אסורה בין קרסני ופוליסי לפעולות אושעיה במסגרת תפקידו הציבורי, וזאת בהנחיית קרסני עבור פוליסי ועבור לקוחותיה לעיני סמייה".

אושעיה, שכיהן כח"כ ב-1999-1996, החל לעבוד בפוליסי עם סיום כהונתו למשך שנתיים. ב-2001 נבחר שוב לכנסת עד 2003, ובתקופה זו שימש, בין היתר, יו"ר סיעת העבודה, ולאחר שפרש מהכנסת חזר לפוליסי.

סמייה טוען בתביעתו כי במסגרת מערכת יחסים זו השתמש קרסני בטלפון של סמייה כדי ללחוש על אוזנו של אושעיה. "כשקרסני ניסה להשיג את אושעיה בטלפון ולא הצליח, נהג (קרסני) לצלצל אל סמייה, להורות לו לקחת את הטלפון ולהצמידו לאוזנו של אושעיה. במסגרת מערכת יחסים זו דרש קרסני מסמייה ללכת למקום שבו נמצא אושעיה, לשמוע מה אמר אושעיה, מה אמרו ח"כים הקשורים עמו וכיצד הצביעו ביחס להחלטות שונות - ולעדכן אותו במטרה לוודא שאושעיה עושה ומבצע את מה שהוסכם ביניהם קודם לכן", נכתב בתביעה.

סמייה טוען עוד כי בשלב מסוים הודיע לו קרסני כי אושעיה ביקש ממנו, בשיחה בארבע עיניים שיפסיק להשתמש בסמייה ובאנשים אחרים דרך פנייתם אליו בכנסת לעיני כל, אלא ינחה אותם להגיע למשרדו. החל בשלב זה, נכתב בתביעה, "הפסיק קרסני להשתמש בסמייה לצורך פנייה אל אושעיה. בצד האמור, לא ניתן היה להתעלם מקידום אושעיה במסגרת תפקידיו הציבוריים, תוך החלטות אשר 'באופן מפתיע' שירתו את אינטרס הלקוחות של קרסני - כמו yes, בנק הפועלים, בנק לאומי, מפעל הפיס, חברת הסיגריות פיליפ מוריס, איגוד חברות הביטוח, ג'נרלי, אליאנס ותעש".

סמייה ממשיך וטוען כי עם סיום כהונתו כיו"ר סיעת העבודה, חזר אושעיה לעבוד בפוליסי ומונה למנכ"ל החברה. הוא טוען כי "אושעיה אף קיבל דירה ברחוב אבן גבירול בתל אביב וכרטיס אשראי של החברה להוצאות ורכב".

לגרסת סמייה, עם שובו של אושעיה לפוליסי, הוא גילה כלפיו עוינות לא מוצדקת, "ומגעיו עם אושעיה הצטמצמו לישיבות הצוות, שהתקיימו במשרד בימי חמישי סמוך למועד חזרתו של אושעיה מסבב פגישותיו כאיש קשר של פוליסי - עם יו"ר ועדת הכספים של הכנסת ואחר כך שר התקשורת, שר התיירות ושר האוצר, אברהם הירשזון, וכן יו"ר ועדת הכלכלה ואחר כך השר להגנת הסביבה, שלום שמחון, מפעל הפיס, ומאוחר יותר גם בלשכת שר הביטחון, אהוד ברק".

סמייה סבור כי "המקור לאותם גילויי עוינות היה טעמים אישיים של אושעיה, שנשמרו בינו לבינו, נשלטו רובם ככולם בידיעתו על היכרות התובע עם פעילותו המפוקפקת (של אושעיה) למען פוליסי וקרסני, עת שימש (אושעיה) עובד ציבור, כמו גם כיצד השיג את מקומו כמנכ"ל פוליסי".

סמייה טוען כי ב-2008 הציע לו קרסני להקים עמו חברה בת שתשב במשרדי פרומיאוס, גם כן חברה בת של פוליסי. הצעה זו לא יצאה אל הפועל. בהמשך פוטר סמייה, ושאלתו לסיבת הפיטורים נענתה, לגרסתו, בפנים אדישות ובתשובות מתחמקות.

פוליסי ביקשה צו איסור פרסום - השופט סירב

פוליסי, קרסני ואושעיה הגישו ביום רביעי בקשה בהולה להטלת צו איסור פרסום על התביעה שהגיש סמייה. לטענתם, "בכתב התביעה נטענות טענות חסרות שחר ופוגעניות במיוחד בדבר יחסים אסורים לכאורה בין המבקשים. טענות אלה עלולות להביא לפגיעה חמורה במבקשים, ובמיוחד באושעיה, שהוא אישיות ציבורית ידועה". עוד נטען כי "בכתב התביעה מפורסמות דרכי הפעולה ואופן העבודה הייחודי של פוליסי, מידע עסקי מסווג ולקוחות עסקיים שלה - שהיא עמלה רבות על שמירת סודיותם".

המבקשים הסבירו לשופט, באמצעות עו"ד מתן מנחם, כי "פרסום כתב התביעה יפגע בקניינה הרוחני של פוליסי ובזכותה להגנה על סודותיה המסחריים". הם התריעו כי "אי קבלת בקשה זו תביא באופן ודאי לפרסום סודותיה המסחריים של פוליסי ופרסום לשון הרע על כלל המבקשים, שיגרמו קרוב לוודאי נזק חמור ופגיעה אנושה בזכויותיה".

נשיא בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מיכאל שפיצר, דחה את בקשתם, אף מבלי לבקש תגובה מהצדדים הרלוונטיים. השופט קבע כי "מכתב התביעה לא ניתן לראות בשלב זה נושא כלשהו המצדיק הטלת איסור פרסום. מדובר בטענות ומענות שונות, שהן דבר יום ביומו של ההליך המשפטי ואין בעובדה שהמבקש היה חבר כנסת בעברו כדי להצדיק איסור פרסום בהתאם לבקשה".

השופט שפיצר הוסיף כי "גם הטענה כי התביעה מגלה סודות מסחריים של המבקשת אין בה ממש. מדובר בחברה העוסקת, על פי כתב התביעה, בתחום הלובינג והיא לא הצביעה בבקשה על שמירת סודיות כלשהי מצדה על שמות לקוחותיה, כמו גם על נוהלי עבודתה - ועל כן גם בהקשר זה אין מקום להיעתר לבקשה".

מפוליסי, קרסני ואושעיה נמסר בתגובה: "סמייה פוטר מפוליסי לפני יותר משלוש שנים ושולמו לו כל הכספים המגיעים לו כדין. פוליסי תגיב בבית המשפט לתביעה חסרת השחר ולדברי הבלע של סמייה, ובכוונתה להגיש כנגדו תביעת לשון הרע".

חוקים ועסקים: כך מרוויח הלוביסט לגרסת סמייה

צחי סמייה מביא בתביעתו נגד בוריס קרסני ואפי אושעיה את גרסתו לאופן שבו מטפל הלוביסט בלקוח בהופעותיו בוועדות הכנסת.

"במהלך הדיונים בוועדות דאג סמייה לקדם, בסיוע ללקוחות לזהות את המכשולים שעומדים בפניהם, את ההזדמנויות החבויות בתחום פעילותם ובתחומים משיקים, על פי רוב בהצעת זווית ראייה חדשה ומשמעותית, ביוזמת פעולות מקוריות שאינן מובנות מאליהן ואף חבויות מתחת לפני השטח, ובהענקת ליווי צמוד, המסייע ללקוחות לזהות את האתגרים שיעמדו בדרכם - ולהקנות להם כלים שיוכלו לסייע להם להתמודד עמם", נכתב בכתב התביעה.

סמייה טוען כי הוא זה שהביא את חברת מבטח שמיר כלקוחה של פוליסי, וכך תרם לחיבורה בין איפקס לבין מבטח שמיר. בתביעה נטען כי "כשאיפקס נהפכה ללקוחה של פוליסי התחייבו פוליסי וקרסני כלפי איפקס כי יביאו להם הזדמנויות טובות להשקעה בישראל. בישיבת צוות שקיים, הודיע קרסני לכלל העובדים הנוכחים כי מי שיגייס קשרים ולקוחות לאיפקס יזכה לתגמול של אחוזים מההכנסה. מאוחר יותר אמר קרסני לסמייה כי חשוב לו להביא הזדמנויות וחיבורים לאיפקס, וכי במידה ויביא הזדמנויות וחיבורים הוא יתגמל אותו ב-2%-3%".

בכתב התביעה נטען עוד כי "בעקבות הבאת סמייה את מבטח שמיר כלקוחה של פוליסי, חוברה איפקס עם מבטח שמיר". בהמשך, חברות אלה רכשו במשותף את תנובה, שנהפכה גם היא ללקוחה של פוליסי וקרסני.

סמייה קובל כי "טרם הועבר לו כל אחוז מסך התשלומים שהועברו ממבטח שמיר לפוליסי ולקרסני בגין אותו קישור עם איפקס ועם תנובה".

הוא מוסיף בתביעה כי גייס לפוליסי לקוח נוסף בדמות הרשות לעסקים קטנים, באמצעות היכרותו עם סמנכ"לית הרשות דאז, לילך נחמיה. לטענתו, לא קיבל תשלומים מפוליסי, אף שהובטחו לו.

מפוליסי, קרסני ואושעיה נמסר בתגובה: "צחי סמייה פוטר מפוליסי לפני יותר משלוש שנים ושולמו לו כל הכספים המגיעים לו כדין. פוליסי תגיב בבית המשפט לתביעה חסרת השחר ולדברי הבלע של סמייה, ובכוונתה להגיש כנגדו תביעת לשון הרע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#