מה שהטייקונים שכחו לספר - דין וחשבון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה שהטייקונים שכחו לספר

איך כדאי להתייחס למכתביהם של דנקנר ונציגי עופר לוועדת הריכוזיות?

תגובות

מבין ראשי הקבוצות העסקיות הגדולות במשק, שוועדת הריכוזיות בוחנת כיצד לטפל בהן, היו נוחי דנקנר ומוזי ורטהיים היחידים שפנו במכתב אישי לוועדה.

ורטהיים התרכז במכתבו בסוגיית ההפרדה בין אחזקות ריאליות ופיננסיות. לדנקנר היו אמירות בנושאים רחבים יותר. בעלי הון אחרים שלחו לוועדה את נציגיהם, מנהלי החברות ועורכי הדין. הנה קריאה ספקנית של כמה מהאמירות והטענות של דנקנר ושל נציגיהם של קבוצות עסקיות אחרות שהגישו מסמכים לוועדת הריכוזיות.

דנקנר במכתבו לוועדה: "מאז 2003 ביצענו מכירות של עשרות רבות של חברות ישראליות בסכום מצטבר של כ-19 מיליארד שקל... כל זאת נעשה מתוך מטרה לפשט את המבנה הארגוני של IDB ולהקטין את משקל הקבוצה במשק הישראלי".

האם פישוט מבנה הקבוצה היה השיקול העסקי שהנחה את דנקנר במכירת החברות האלה? נשמע כמעט פילנתרופי. האם דנקנר רכש את קבוצת אי.די.בי רק כדי לפרק את הפירמידה בעצמו? יש להניח שלחלק גדול מהעסקות האלה היו מניעים עסקיים בולטים יותר - כמו חלוקת דיווידנדים לבעלי השליטה.

דנקנר גם שוכח לספר על הרכישות הרבות שדווקא הרחיבו את הקבוצה העסקית. למשל, הכניסה לחברת HOT באמצעות נטוויז'ן, או רכישת מעריב באמצעות דסק"ש - שלא לדבר על רכישת כור, שהיתה בעצמה פירמידה קטנה.

גם הטענה שדנקנר עשה הכל כדי להפחית את משקל הקבוצה במשק הישראלי לא מדויקת, בלשון המעטה. דנקנר התמודד או שקל להתמודד כמעט על כל עסקה מרכזית בישראל בשנים האחרונות, לדוגמה רכישת השליטה בתנובה, בבזק ובבנק לאומי.

דנקנר: "המבנה הארגוני הפירמידלי של קבוצת IDB לא נוצר על ידינו". אז מה? העובדה שדנקנר רכש שליטה בקבוצה שהיה לה מראש מבנה אחזקות שניתן לנצל אותו לטובת בעל השליטה, אינה סיבה להותיר מבנה בעייתי על כנו.

דנקנר טוען כי על פני תקופה של שמונה שנים וחצי הוא ביצע רק שתי עסקות בעלי שליטה בקבוצת אי.די.בי. האחת ב-2004 (גנדן מכרה לאזורים את חברת הנדלן GTC), והשנייה ב-2009 (גנדן מכרה את גנדן תיירות לאי.די.בי). "מאז שנכנסנו לאי.די.בי, לא בוצעו ולא יתבצעו בעתיד עסקות בעלי שליטה שעונות לתאוריית הניצול או החליבה שמיוחסות לחברות פירמידה", כתב דנקנר.

זוהי פסקה חשובה מאוד במכתבו של דנקנר. ראשית כל, עסקת גנדן תיירות שדנקנר אומר עליה כי בוצעה "לאור השמש", היתה עסקה שנויה במחלוקת שבה נמכרה למעשה ההחזקה בחברת ישראייר על הפסדיה מבעלות פרטית לידי חברה ציבורית. העסקה אושרה ברוב מוחץ של הגופים המוסדיים, למרות ביקורת (למשל של ח"כ שלי יחימוביץ') על כך שדנקנר מכריח את הציבור להתחלק עמו בהפסדים. לא על העסקה הזו תהיה תפארתו של דנקנר.

שנית, דנקנר סופר כנראה את שמונה השנים וחצי שנוחות לו. בחודש האחרון נערכה עסקת בעלי שליטה נוספת, כשחברת כור מכרה לחברה האחות נכסים ובניין 50% מבניין מטה HSBC בניו יורק. רוב המוסדיים שוב תמכו.

העסקה לא נזכרת במכתב. הוא גם שוכח להזכיר את אישור שכרו ושכר שותפיו לשליטה בחברות בקבוצה, ועדיין לא דיברנו על ניפוח משרות הניהול (בשופרסל למשל היו שני יו"רים, שני סגני יו"רים ושני מנכ"לים).

שלישית, וזה העיקר: יש עוד דרכים רבות שבהן יכול בעל שליטה לנצל את בעלי המניות מהציבור. לא כולן ייחודיות לחברות פירמידה. אחת מהן, למשל, היא רכישה עצמית של מניות בתקופות של שפל במחיר המניה - בעצם ניצול הזדמנות של בעל השליטה להגדיל את גרעין השליטה במחיר מציאה, על חשבון ציבור בעלי המניות.

רכישה עצמית של אג"ח (שבוצעה באחרונה על ידי קבוצת אי.די.בי) היא מכשיר של בעלי השליטה להקטין את חובם למחזיקי האג"ח בתקופה נוחה, שבה מחיר האג"ח נמוך.

מינוי צאצא לדירקטור - התערבות בעייתית

גם מינוי צאצא כחבר דירקטוריון - אפילו אם הדבר נעשה לתפקיד של דירקטור ללא שכר (מה שמאפשר למנוע את הצורך לאשר את המינוי כעסקת בעלי עניין) - הוא פעולה שבה מנצל בעל שליטה את כוחו. למשל, לא בטוח שכל בעלי המניות מהציבור מאושרים ממינויו של עומר דנקנר לדירקטור ב"מעריב".

דנקנר הוא כמובן לא בעל השליטה היחיד שממנה בני משפחה לתפקידי מפתח (בעבר הוא מינה גם את בתו רונה לדירקטורית באלרון יצחק תשובה מינה את בתו חסרת הנסיון העסקי כרמית לדירקטורית בדלק ישראל והיו מקרים נוספים). הפרקטיקה הזו כבר נהפכה לעניין מקובל שהציבור כמעט שלא מבין מדוע הוא בעייתי - והוא בעייתי.

דנקנר טוען כי קבוצה עסקית היא יתרון, וממחיש זאת באמצעות הדוגמה של הסיוע שהזרימה הקבוצה לכור שנקלעה לקשיים, בעקבות ההשקעה הכושלת במניות קרדיט סוויס.

זו בדיחה, נכון? דנקנר מינף כספי משקיעים להימור פיננסי, וכשהפסיד הוא נעזר בכספי משקיעים אחרים כדי לסייע לחברה שביצעה את ההימור הכושל. עיון בדו"ח שהגיש לוועדת הריכוזיות הכלכלן מנחם פרלמן, מטעם קבוצת אריסון, מגלה כי אי.די.בי היא הקבוצה השנייה בשוויה במדד ת"א 100, ויש לה 15 חברות במדד זה שסך נכסיהן נאמד בכ-57 מיליארד שקל, ומהווה 8.1% משווי החברות במדד.

שיעור החזקות בעל השליטה בקבוצה הוא רק 18.8% משווי נכסי הקבוצה. זה שיעור גבוה יותר מזה של אילן בן דב, ששווי החזקותיו מהווה רק 13% משווי נכסי הקבוצה שלו, אבל נמוך משרי אריסון המחזיקה 24%, בינו צדיק המחזיק 28.5% או עזריאלי המחזיק 68%.

בכך, בעקיפין, מזכיר לנו דנקנר את התופעה שאינה מטופלת מספיק בדו"ח ועדת הריכוזיות: המינוף הגבוה של הקבוצות העסקיות. בניגוד לטענה של דנקנר, דו"ח בנק ישראל המצורף לטיוטת ועדת הריכוזיות דווקא טוען כי פירמידות (בייחוד כשהן ממונפות) נוטות יותר להיקלע למשברים וזעזועים כלכליים.

מרוב התמקדות בהמלצות העוסקות בחברות פער ובחדשנותן, חמקה העובדה שהקבוצות העסקיות הן גם הלוות הגדולות במשק. שוק ההון הישראלי סובל מיובש בגיוסי הון ומנפח בלון עצום של הנפקות אג"ח. בלון של חובות.

בעלי השליטה בישראל מעדיפים ללוות מאתנו, אבל כידוע, לא כולם מחזירים את החוב. הסיכון המערכתי הכרוך בכך מחייב התערבות רגולטורית חריפה יותר מההמלצות המעורפלות של הוועדה בנושא זה.

נציגי קבוצת עופר, עורכי הדין פיני רובין וצבי אפרת, מעלים טענה חוזרת ונשנית שלפיה המלצות הוועדה המחזקות את כוחו של הציבור מקרב בעלי המניות, משמעותן היא למעשה העברת קבלת ההחלטות המהותיות בחברות פער לידי הגופים המוסדיים.

מדוע העברת כוח לגופים המוסדיים היא דבר רע? רובין ואפרת טוענים כי לגופים המוסדיים אין די ידע ורצון לקבל החלטות עסקיות מושכלות. יתר על כן, הם עשויים להיות בעלי ניגודי עניינים, ולכן להתנגד לעסקות כדי לפגוע בחברה, למשל כשגוף מוסדי נמצא בשליטת מתחרה עסקי. במציאות, הגופים המוסדיים מצביעים כמעט תמיד עם בעל השליטה ולא נגדו.

חובת תום הלב של בעלי מניות

הבעיה עם הגופים המוסדיים אינה התנהגות אופוזיציונית מכשילה וגם לא התנהגות סחטנית, אלא פשוט אדישות הפועלת לטובת בעלי השליטה ולא נגדם. באשר לאפשרות שבעלי מניות מהציבור או גופים מוסדיים יסכלו עסקות טובות בשל ניגוד עניינים, הרי שחובת תום הלב של בעלי המניות מחייבת גם את המוסדיים, ובעלי השליטה יוכלו להגיש נגד מי שסיכל עסקה ראויה תביעות - וכבר היו דברים מעולם. בית המשפט הכלכלי יכול להגן גם על בעלי השליטה מפני מיעוט המנצל לרעה את כוח הווטו שיינתן לו.

החברה לישראל, כי"ל ובז"ן שבשליטת קבוצת עופר, טוענות כי אין להחיל עליהן המלצות הנוגעות לאפשרות להשתלטויות עוינות, כי מדובר בחברות מופרטות שהמדינה מבקשת להבטיח בהן את האינטרס הלאומי באמצעות בעלות ריכוזית.

קבוצת עופר מחבבת חברות מופרטות, אבל אין בכך כדי להצדיק הגנה עליה מפני תחרות. דווקא העובדה שהמדינה השאירה ברשותה אפשרויות לפקח על זהות הבעלים בחברות מופרטות, מעידה כי יש כלים להבטיח שחברות מופרטות לא יירכשו בידי מי שאינו רואה לנגד עיניו את האינטרס הלאומי.

המדינה יודעת היטב, למשל, למנוע רכישת גרעין שליטה בבנק ממי שהמפקח על הבנקים לא רוצה ביקרו. באותה מידה, תוכל המדינה לסכל רכישת שליטה בחברות קבוצת עופר על ידי משתלט לא רצוי. אין סיבה לתת לחברות מופרטות שכאלה חסינות ממנגנוני שוק, שנועדו להבטיח תחרותיות וממשל תאגידי תקין.

דנקנר טוען במכתבו כי חוסר הוודאות באשר להמלצות הוועדה מקשה על מימוש החזקות ורקימת עסקות בימים אלה. הוא צודק. תהיינה אשר תהיינה המלצות הוועדה, יהיה עליה לתת למשק פרק זמן סביר להתארגנות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#