לאט ובזהירות: איך מורישים עסק לדור הבא בלי להסתכסך

מומחים בדיני משפחה ומסים מציעים: כך תוכלו למזער את הנזקים ולמנוע את שיתוק פעילותה של החברה במהלך העברת העסק לדור הבא

נורית רוט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נורית רוט

סכסוך המיליונים שהתגלע באחרונה בין יורשיו של המיליארדר המנוח יולי עופר, אינו הראשון ובוודאי גם לא האחרון שפורץ במשפחות עשירות בעקבות מותו של ראש האימפריה המשפחתית. אמנם, רוב בעלי הון בסדר גודל כזה דואגים להכין מבעוד מועד צוואה שאמורה להסדיר את חלוקת הרכוש בין היורשים, ואולם ניסיון העבר מלמד שפעמים רבות צוואה אינה מונעת את המחלוקות המשפחתיות, ולעתים אף מלבה אותן.

הסכסוך במשפחתו של יולי עופר לדוגמה, פרץ מיד לאחר פתיחת צוואתו, אז התברר שעופר הוריש את אחזקתו בעופר השקעות, אחת מחברות האחזקות המשפחתיות הגדולות ביותר בישראל, לבתו ליאורה, בעוד שלבנו הצעיר דורון לא הוריש דבר. לטענת דורון, האב עבר אירוע בריאותי קשה שפגם ביכולתו להבין את צוואתו האחרונה, שבה שונתה חלוקת הנכסים לעומת צוואה שנערכה רק שבעה חודשים קודם לכן. בצוואה הראשונה, לפי מקורות, חולקה מרבית הירושה בין ילדיו של עופר באופן שוויוני.

גם במקרה של סמי שמעון, מבעליה של גאון אחזקות ושל חברת הנדל"ן יכין חקל, שנפטר לפני כשנתיים וחצי, המנוח השאיר צוואה, שבה הותיר את רוב עזבונו לבתו ולאלמנתו. שני אחיו של שמעון התנגדו לצוואה, וטענו כי חלקם בעיזבון נאמד בשליש. המאבק בין האחים לאלמנה ממשיך עד היום לפרנס את בתי המשפט ואת עורכי הדין של הצדדים.

כשמדובר באנשי עסקים שמנהלים אימפריה עסקית-משפחתית, מאבקי ירושה שכאלה נהפכים למורכבים ובעייתיים הרבה יותר, שכן מעבר לאמוציות, לעוגמת הנפש של המשפחה ולכסף הרב המתבזבז על הליכים משפטיים, מאבק הירושה עלול לשתק את החברה המשפחתית.

כך לדוגמה, מאבק הירושה במשפחת עופר מקשה כבר כיום, כחודשיים לאחר פטירתו, על הניהול התקין של חברת עופר השקעות, המחזיקה במניות של בנק מזרחי-טפחות ובחברות מליסרון, בריטיש ישראל ובחלק מחברות הספנות של המשפחה. עד היום, ככל הידוע, לא מונה לעופר מחליף בתפקיד יו"ר דירקטוריון החברה, ולאור חילוקי הדעות הקשים בין ליאורה לדורון עופר, המציגים עמדות מנוגדות בנוגע להמשך התפתחותה של החברה, היא עלולה להיקלע לשיתוק.

"למנהל העיזבון יכולת מוגבלת ביותר"

האם יש דרך שבה יכול מייסד חברה משפחתית למנוע מראש את מאבקי הירושה והסכנה לעסק המשפחתי? לדברי מומחים בתחום המס ודיני המשפחה, מרבית הסכסוכים המשפחתיים ניתנים לפתרון בדרך הסכמית, בתנאי שבני המשפחה יגבשו מראש הסכמים ברורים שיסדירו פתרון מחלוקות, עם הקמת החברות או במהלך ניהולן.

"כל חברה משפחתית יכולה להתכונן ולהיערך מראש לפתרונות אפשריים של סכסוך, שימזערו את הנזקים העתידיים וימנעו את שיתוק פעילותה של החברה", אומרת עו"ד שירי מלכה, המתמחה בדיני משפחה וירושה. לדבריה, "הפתרונות הקיימים הם מגוונים ואף פשוטים. הם דורשים בעיקר מאמץ רגשי של דיון פתוח בתרחישים קיצוניים, כמו גירושים עתידיים בתוך המשפחה, סכסוכים או מוות, וחשיבה משותפת של בעלי המניות".

כיצד משפיע מותו של מייסד החברה על החברה המשפחתית? עו"ד רות דיין-וולפנר, המתמחה בדיני משפחה וירושה, מסבירה כי "מרגע מותו של אחד מבעלי המניות ועד להסדרת צו ירושה או צו קיום צוואה, עלול לעבור זמן. בתי המשפט נוהגים למנות בתקופה זו מנהל עיזבון זמני, המוסמך לנהל את החברה ולפעול במקום בעל המניות המנוח בניהול החברה.

"בהיעדר הסכמה בין היורשים, או כשקיימת התנגדות לצוואת המנוח, מתנהלים הליכים משפטיים שאורכים זמן רב. בכל אותה תקופה מתנהלת החברה באמצעות גורם חיצוני לחברה - מנהל עיזבון. במקרים רבים הדבר עלול להקשות על הניהול השוטף ולסרבל את פעילות החברה. מנהל העיזבון כפוף לקבלת הוראות מבית המשפט, ויכולתו להתאים את ניהול החברה למצב השוק או לגלות גמישות ויצירתיות כמצופה ממנהל חברה, מוגבלת ביותר".

עו"ד רות דיין וולפנר

עו"ד מלכה מוסיפה כי "יש חברות רבות שהתקנון שלהן כלל לא עוסק בסיטואציה של מוות של אחד מבעלי המניות. במקרה כזה, מותו של בן משפחה - במיוחד אם הוא בעל מניות עיקרי - עלול לשתק את החברה גם ללא כל סכסוך בין בני המשפחה, וזאת משום שיש פרק זמן של כשלושה חודשים עד שניתן צו קיום צוואה או צו ירושה".

מה צריכים בעלי החברה לעשות כדי למנוע את הסכנות האלה?

מלכה: "צוואה מסודרת היא פתרון ראשון ומחייב, אך היא ניתנת לשינוי בכל רגע נתון ואינה מונעת את הסכסוך המשפחתי. חברות משפחתיות רבות דורשות מבני המשפחה, כתנאי לקבלת מניות בחברה המשפחתית, לערוך הסכמי ממון עם בני ובנות זוגם. במסגרת הסכם הממון ניתן להסדיר הפרדה רכושית מוחלטת בנוגע למניות החברה המשפחתית, או להסדיר את דרך חלוקת המניות במקרה של גירושין.

"בנוסף, חברות משפחתיות רבות עורכות כיום תיקונים בתקנון החברה, כך שתהיה התייחסות לאפשרות שאחד מבעלי המניות יילך לעולמו, ובתוך כך מסדירות בתקנון את דרך העברת המניות, את ההבדל בין מניות שליטה וניהול למניות אחרות, או את דרך ניהול החברה בשלב הביניים שלאחר מות בעל המניות ועד שיורשיו ייכנסו לנעליו, לרבות יצירת נאמנות מוסכמת מראש".

לדברי מלכה, הסדר הנאמנות מסדיר מראש מה יהיה דין המניות ואופי הפעילות בחברה במצבים בלתי צפויים שאליהם עלולה החברה להיקלע. "באמצעות מינוי נאמן מוסכם מראש, יכולים בני המשפחה מחד להבטיח את העיזבון ולשמור אותו, ומאידך למנוע את אותו חלל שנוצר עם מותו של בעל המניות או של בעל תפקיד אחר בחברה, כך שהחברה לא תשותק", היא מסבירה.

פתרון אפשרי נוסף שבו יכולים לנקוט בני משפחה שהם חלק מחברות משפחתיות, הוא עריכת הסכם בין יורשים, שבו יסדירו את חלוקת הרכוש עוד בזמן שהמוריש בחיים. חוק הירושה מאפשר לערוך הסכם בין יורשים פוטנציאליים לבין עצמם בנוגע לחלוקת רכוש העיזבון. הסכם כזה יוצא מתוך הנחה שהמוריש יוריש את רכושו לאותם יורשים פוטנציאליים או לחלקם.

"העדיפות היא שהסכם כזה יהיה תואם לצוואה של המוריש", אומרת מלכה. "הדבר מבטיח שלאחר מותו לא יהיו מאבקי ניהול".

להוריש את העסק עוד בחיי המייסד

אריה ליבוביץ

סידור ההון המשפחתי וקביעת זהות ממשיך הדרך בעסק המשפחתי יכולה להעשות גם בצורה פשוטה למדי, באמצעות תהליך מסודר שבו יתחיל מייסד החברה המשפחתית בשלב מוקדם. עו"ד אריה ליבוביץ, מומחה בתחום המסים, אומר שכדי למנוע מאבקים עתידיים בין בני המשפחה, "כדאי להתחיל את תהליך ההעברה הבין-דורית כשמייסד החברה הוא בגיל מבוגר, אך לא מבוגר מדי. גיל 50 או תחילת שנות ה-60 הוא הגיל האידיאלי, כי אז למייסד יש מספיק זמן לבחון את החלטותיו, והכלים המשפטיים מאפשרים לו להעביר את השליטה בפועל בעסק לילדיו, אך לקבל את העסק בחזרה ללא תוצאות או תאונות מס, במידה שהוא מתחרט - כך שהשליטה בעסק עצמו והבעלות בו לא מועברת עד למותו של המייסד".

כיצד מבצעים בפועל הליך של "העברה בין-דורית" בעסק?

ליבוביץ: "בשלב הראשון, כדאי לבחון מהן המטרות של כל אחד מבני המשפחה. לפעמים לאחר שיחה עם בני המשפחה, מגלה המייסד שילדיו לא יוכלו לנהל את העסק או שאינם רוצים לנהל אותו, ובמקרה כזה יהיה עליו לשקול למכור את העסק. לפעמים מתברר שכל אחד מילדיו מתעניין בחלק אחר של העסק, וניתן יהיה לערוך פיצול של העסק, לשני עסקים נפרדים".

העברת העסק לידיו של הדור הבא יכולה להיעשות בצורות שונות, לדברי עו"ד ליבוביץ. הנה כמה דוגמאות שהוא נותן.

הפיכת המייסד ל"יועץ".

העברת הניהול בפועל לילדים, כשהמייסד נהפך ל"משקיף" או "יועץ" על ידי מינויו ליו"ר דירקטוריון, בעוד שהתפקידים הביצועיים מועברים לבני המשפחה. הליך זה, אומר ליבוביץ, הוא בדרך כלל שלב ראשון בלבד, שלאחריו עושים שימוש באחת האפשרויות הנוספות, עם מותו של מייסד החברה.

העברת בעלות ליורש עתידי אחד בלבד.

במקרים שבהם לא כל בני המשפחה רוצים לקחת חלק בעסק או שהמייסד סבור שלא כולם מתאימים לכך, ניתן לקבוע כי רק אחד מבני המשפחה יירש את העסק עצמו והשאר יפוצו באמצעות קבלת כספים ונכסים.

פירוק העסקים ליחידות רווח נפרדות.

לפעמים עסקיו של המייסד הם מגוונים ורב-לאומיים, ולאחר שיחה עם היורשים העתידיים מתגלה כי כל אחד מחזיק בעניין בתחום אחר. במקרים אלה ניתן לערוך פיצול אופקי לעסקיו של המייסד, כך שבעודו בחיים הכל יישאר תחת "אימפריה" אחת, אך לאחר מותו עסקיו יחולקו לחלקים נפרדים, כך שכל אחד מיורשיו יקבל למעשה עסק נפרד שבו הוא הבעלים או השליט היחיד. לעתים החלוקה בין היורשים העתידיים נעשית על פי אזור פעילות. לדוגמה, יורש אחד מקבל את הפעילות בישראל, ויורש שני מקבל את הפעילות בארה"ב, ולעתים החלוקה נעשית על פי תחומי עיסוק.

הקמת מועצה מנהלת של המשפחה ומינוי מנכ"ל חיצוני.

כשאף אחד מהיורשים העתידיים אינו מוכשר דיו לניהול העסק, או שלא ניתן למנות מנהל מתוך בני המשפחה בגלל מריבות פנימיות, וכאשר אין רצון לפרק את העסק, ניתן להקים מעין "מועצת מנהלים משפחתית" שתשמש כמעין מועצת צללים של בעלי המניות, ותתפקד במקביל לדירקטוריון ולמינויו של מנכ"ל חיצוני לעסק. הקמת מועצה זו דורשת הכנת כללים ברורים לאופן עבודתה של המועצה, חתימה על הסכמי שותפות וקביעת כללים כיצד מתקבלות החלטות בתוך המשפחה-מועצה.

מכירת העסק או שינוי אופי העסק.

במקרים שבהם ברור כי ילדיו של המייסד לא יוכלו להמשיך את עסקו, עליו לשקול את מכירת העסק או שינוי אופיו.

לדברי ליבוביץ, במסגרת תהליך ההעברה הבין-דורית נקבעים כללים התנהגותיים ומשפחתיים ברורים, שעל פיהם נדרש לנהוג כל מי שמבקש להחזיק חלק מהעסק המשפחתי. כללים אלה נועדו למנוע העלאת דרישות על ידי חתנים, כלות, ידועים בציבור וכיוצא בזה. במסגרת פעולות אלה נדרשים לעתים בני המשפחה לחתום על הסכם ממון. במקרים רבים מועברות מניות העסק המשפחתי לידי נאמן או Foundation. הפאונדיישן, בשונה מהנאמנות, דומה לחברה שהיא ישות משפטית נפרדת, אלא שלפאונדיישן אין בעלי מניות אלא מועצה מנהלת בלבד, שמחויבת לפעול אך ורק בהתאם להוראות שניתנו לה על ידי המייסד. הנאמן או הפאונדיישן הוא עתה לפי הדין בעל המניות החדש והמלא.

את התהליך מציע ליבוביץ לעשות בליווי של אנשי מקצוע: עורך דין הבקיא בתחומי המסים, הירושות והנאמנויות הבינלאומיות, רואה החשבון שליווה את עסקי המשפחה ובהמשך, ובהתאם למורכבות עסקי המשפחה, לשקול לצרף גם יועץ ארגוני או פסיכולוג, שיסייעו לבני המשפחה לנסח את היעדים האישיים של כל אחד מהם ואת ההסכמים והאמנות המשפחתיים.

גם סכסוך בין בני זוג עלול לשתק את העסק המשפחתי

לא רק מאבקי ירושה עלולים לפגוע בפעילות העסק המשפחתי. גם כשמדובר בהליכי גירושין בין בני זוג שהם בעלי חברה משפחתית, או כשקרובי משפחה השותפים בחברה מסתכסכים ביניהם, הסכסוך המשפחתי עלול לעבור מהר מאוד למגרש העסקי ולסבך את העניינים.

במקרים כאלה, מסבירה עו"ד שירי מלכה, "המורכבות נובעת מכך שחוק יחסי ממון שעוסק בחלוקת הרכוש בין בני הזוג, קובע כי כל הרכוש שנצבר במהלך החיים של בני הזוג צריך להתחלק ביניהם בחלקים שווים. אם הבעל הוא הבעלים של המניות, אז עליו לרשום בפועל על שם האשה את מחצית מניותיו במסגרת האיזון הרכושי. כך, בני זוג מסוכסכים, שבמהלך החיים המשותפים לא היו שותפים בחברה, אמורים להפעיל ביחד חברה ולאפשר את המשך תפקודה. זוהי כמובן משימה בלתי אפשרית, שבהכרח מובילה לשיתוק פעולות החברה. יש מקרים רבים שבהם החברה אינה בבעלות בלעדית של הבעל, אלא של כמה שותפים, וסכסוך הגירושין בין הבעל לאשה עלול לכפות על יתר בעלי המניות שותף נוסף ולא רצוי".

בהקשר זה הביע בעבר בית המשפט העליון את דעתו, בפסק הדין המנחה בתחום פירוק חברות משפחתיות בע"מ (1681/04) כי "הבעייתיות שבהעברת בעלות במניות חברה משפחתית לידי בן הזוג ברורה: עסק משפחתי אינו יכול להתנהל ככלל בשעה של מריבה אישית גדולה בין בעליו. חברה משפחתית שהגיעה למצב של פירוק שיתוף בשל סכסוכי משפחה - עדיף לה שתגיע לביצועו של החיתוך שעה אחת קודם". באותו מקרה עתרה ידועה בציבור לקבל מחצית ממניותיו של בן זוגה בחברה בבעלותו. השופט אליקים רובינשטיין קבע כי לבת הזוג זכות לקבל את מחצית שווי החברה בעת מועד הפרידה, אך לא איפשר לה קבלת מניות ממש.

עו"ד רות דיין-וולפנר מסבירה כי סכסוכים בעלי אופי עסקי בין בני משפחה הם בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, שיכול להוציא צווים שונים כדי למנוע את שיתוק החברה המשפחתית: צו מניעה, שימנע מאחד מבעלי המניות לנהל את החברה לבדו; צו שישמור את מניות החברה בידי אחד השותפים; צו למינוי כונס נכסים על מניות החברה או למינוי מנהל מיוחד לחברה, ועוד. לדבריה, "צווים מעין אלה מונעים פעילות חד צדדית של אחד השותפים בחברה, אך מאידך הם עלולים להקשות על התנהלותה השוטפת של החברה עד כדי שיתוקה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker