"הלקוחות שלנו מבינים שהתחרותיות לא תישאר כפי שהיתה" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הלקוחות שלנו מבינים שהתחרותיות לא תישאר כפי שהיתה"

דידי לחמן-מסר מצטרפת למשרדו של יהודה רווה: "מי שמבין שהריכוזיות תקבל טיפול בחקיקה, צריך להיות תמים או טיפש לא לעשות דבר - צריך להתחיל להתארגן לכך היום", אומר רווה

5תגובות

>> בחדר ישיבות בקומה 16 של מגדל משרדים במרכז תל אביב ישבו השבוע עורכי הדין יהודה רווה ודידי לחמן-מסר זה לצד זה, מחייכים ונינוחים, כמעט כמו שותפים משכבר הימים.

הוא עורך דין המקורב לראשי הממשלות בעבר ובהווה, ובהם אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, ומייצג חברות של אנשי העסקים לב לבייב, אליעזר פישמן ושעיה בוימלגרין. היא היתה עד לפני כשלוש שנים המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים פיסקליים-כלכליים, ונודעה כלוחמת להגנת הקופה הציבורית. היא גם רעייתו של עו"ד אורי מסר, שחלק בעבר משרד עורכי הדין עם אולמרט ונחקר במסגרת ההליכים הפליליים נגדו. תיק החקירה נגד מסר נסגר והוא שב לעיסוקו כעורך דין.

שניהם אמנם מכירים את אולמרט, אבל זה הדבר האחרון שהם מעוניינים לדבר עליו. מה שמביא אותם לשבת יחד סביב אותו שולחן הוא העתיד המקצועי המשותף, שעליו הם מכריזים בראיון משותף ל-TheMarker.

משרדו של רווה נמנה עם המשרדים המסחריים הבולטים בישראל ומעסיק כ-70 עורכי דין. לשורת השותפים במשרד מצטרפת כעת לחמן-מסר, שמוגדרת שותפה-מומחית וראש תחום רגולציה ותאגידים במשרד.

משרד יהודה רווה ושות' נוסד ב-1940 על ידי גדעון האוזנר ז"ל, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר והתובע במשפט אייכמן. בתו של האוזנר, עו"ד תמי רווה, כיום יו"ר דירקטוריון חדשות ערוץ 2, היא אשתו של יהודה.

רווה נחשב כיום אחד מעורכי הדין המקושרים והעשירים בישראל. בעבר הוא היה ידוע בעיקר כנדל"ניסט המתמחה בייצוג משקיעים זרים בתחומי הנדל"ן והמלונאות. בהמשך היה מהראשונים שזיהו את הפוטנציאל העצום של מיזמי התשתית, ובין היתר משרדו משמש יועץ משפטי של דרך ארץ, הזכיינית שהקימה ומפעילה את כביש 6. ב-2006 הוא יזם עם שותפיו מחברת הביטוח הראל, שבבעלות משפחת המבורגר, הקמת קרן השקעות בתשתית, והיה מיזמי הקרן ואף השקיע בה. הקרן גייסה מאז היווסדה כ-1.2 מיליארד שקל. הקרן מוחזקת כיום בידי הראל השקעות של יאיר המבורגר וחברת STG של רווה. היא השקיעה, בין היתר, בכביש 431 ובמניות ספקית הגז המצרית EMG ובזכיינית פרויקט הרכבת הקלה בירושלים.

במסגרת פעילותו העסקית, ישב רווה בדירקטוריונים של בנקים וחברות ציבוריות כמו הבנק הבינלאומי הראשון ובן יקר גת, והשקיע מכספו בעסקים שונים. בין השאר, היה מיזמי מלון יערות הכרמל.

המפגן המרכזי של הקשרים החברתיים והאישיים של הזוג רווה נערך מדי יום העצמאות, כשהזוג מזמין לחצר ביתו כ-500 חברים ושותפים עסקיים.

"המלים הון-שלטון הן טעות"

בראיון שנערך עם רווה ב-2007 הוא אמר על קשריו: "נכון שאני מקושר ויכול לטלפן ללשכת ראש הממשלה כשצריך, אבל מה שמשפיע זה העובדה שלקוחות חושבים שאפשר לנצל את הקשרים - ואי אפשר להכחיש שזה עוזר לעסקים". כיום הוא מציג גישה שונה.

איך לדעתכם הקשרים החבריים בין עורכי הדין הפרטיים לנבחרי ציבור מסייעים לעורכי הדין?

רווה: "יש נזק גדול בחרוז הון-שלטון. מתייחסים לפוליטיקאים כמשהו שלילי. יחסים עם שרים הם לא דבר שעוזר לך. באווירה הציבורית כיום כשאומרים שאתה חבר של שר זה רק מזיק לך. כשאתה מייצג לקוחות משמעותיים במשק יוצא לך להיפגש עם שרים. אם הם מעריכים את מה שאתה אומר יש לך אפשרות להגיד את דעותיך, ואולי הם יתחשבו בזה. אשתי ואני מכירים פוליטיקאים בני גילנו מהאוניברסיטה. אף אחד לא חשב אז שאולמרט יהיה ראש ממשלה. אתה לא מפסיק להכיר אותו כי הוא נעשה שר או ראש ממשלה. באווירה הציבורית כיום להגיד שאתה מכיר אותו יכול לעשות נזק. המלים הון-שלטון הן טעות. השלטון מתחשב בכל הון גדול. המועצה המייעצת של בנק ישראל מורכבת מאנשי הון ושר האוצר מזמין אליו את ראשי המשק לפני רפורמה משמעותית".

לחמן-מסר: "כיום יש קולות נוספים של המוחים, שגם אותם ישמעו. נוצר מאזן של חברה-הון-ממשלה. פתרונות שיבואו אחד על חשבון קיפוח האחר לא ישיגו את מטרתם. יש מדינות שבהן יש דיון ציבורי לפני רפורמה, ואין מחטפים. אני בעד שימועים ציבוריים. אחד הדברים החשובים הוא שקולו של הציבור יישמע, אבל לציבור אין כוח וזמן. לכן תפקיד האקדמיה - ואולי גם של לשכת עורכי הדין - הוא להשמיע את קולו של הציבור, כך שאולי הפתרונות שיתקבלו בממשלה יהיו טובים יותר לציבור".

אתה לא חושב שיש טעם לפגם בקרבה בין שופטים, בעלי הון ועורכי דין?

רווה: "הקשר בין בעלי ההון ואנשי השלטון הוא חיוני, ואי אפשר בלעדיו. אנו אלופי העולם בהדבקת תוויות. הדבקת על מישהו תו טייקון - זה ישר שלילי. למה? העניין של הון ושלטון אם הוא נעשה במסגרת החוק, הוא לגיטימי. אין שלטון בלי הון. למסיבות יום העצמאות אצלי באים אנשים מאותו מיליה - החל מפחח מכוניות וכלה בנשיא בית המשפט העליון לשעבר. האם אפשר לאסור על פוליטיקאים להשתתף במסיבות, כשרוקדים לידם אנשי הון שהם חברים עשרות שנים?

"השאלה היא אם הציבור חושב ששופט שבא להתארח או שותה קפה עם עו"ד, מסוגל אחר כך לפסוק לטובתו גם אם הפסיקה לא צודקת. אוי ואבוי אם היינו חושבים כך. יש קריטריונים של השופטים מתי הם צריכים לפסול את עצמם. אני בטוח שהם פועלים לפי הקריטריונים האלה, ולכן זה לא רלוונטי אם הוא רקד במסיבה של עו"ד שמופיע מולו. יש גבול לכל דבר, ואצלנו הוא נפרץ".

יש גם פן נוסף שעורך הדין יכול להתהדר בפני לקוחות על קשריו הטובים עם שופטים ופוליטיקאים. זה בטח לא מזיק למשרד שלו.

רווה: "זה עניין של אמון הציבור בשופטים. זו ירידה לקטנוניות ותוויות. לקוח שחושב שבגלל זה הוא יקבל פסק דין טוב יותר הוא טיפש. צריך לתת אמון ביושרה של אנשים - בלי זה אי אפשר לקיים מערכת מסודרת. מערכת המשפט בישראל היא אחת המערכות שיש בהן יושרה יותר מכל מערכת אחרת בארץ".

לחמן-מסר: "אם זה שקוף זה בסדר. בעבר בישראל ההון והשלטון היו אחד. כשקמה המדינה ההון היה השלטון. המחאה החזירה את הכוח לציבור, את חשיבותו ואת הדברים שחשובים לו".

מה אתה ממליץ לעורך דין צעיר ששואף להיכנס למעגל הסגור הזה של פרקליטים שמחוברים לפוליטיקאים ואילי הון?

רווה משיב באי נוחות: "אני מציע לו שיסיים בהצטיינות כל קורס החל מתקופת הלימודים באוניברסיטה. שיהיו לו באוניברסיטה ובצבא חברים טובים שגם הם אנשים מוכשרים, ושהם יהיו חברים שלו במשך עשרות שנים וימשיכו להיות חברים שלו גם כשיתמנו לשרים. אם הוא חושב שהוא יכול לבנות זאת על סמך עריכת מסיבה - אין דבר רחוק יותר מהמציאות. יש לו מסלול שאם הוא יעבור אותו - הוא יהיה פרקליט צמרת".

אתם מדברים ביניכם על החברות שהיתה בין אורי מסר לאהוד אולמרט? על משפטו של אולמרט?

רווה: "ביני לבין דידי מעולם לא עלה השם 'אהוד אולמרט'. אני ואהוד חברים ונמצאים בקשר. אולמרט היה אחד מראשי הממשלה הטובים שהיו לישראל. היתה אצלנו בעבר הרחוק-רחוק חזקת החפות, שלפיה כל אדם זכאי עד שהוכחה אשמתו. מאז זה השתנה וכיום כל אדם הוא זכאי עד שהעיתון חושב שהוא לא. בית המשפט יקבע מה שיקבע".

אורי מסר בקשר עם אולמרט?

לחמן-מסר מסרבת בתוקף לעסוק בנושא, ומבהירה בנימה צינית: "אורי לא בא לראיון".

הפער בהשקפות

לחמן-מסר פרשה ב-2008 משירות המדינה, לאחר 28 שנה במערכת. לאורך שנותיה בשירות המדינה היא הצטיירה כמי ששאפה להקטין את כוחם של בעלי שליטה בחברות, כדי למנוע ניצול לרעה של הכוח על חשבון בעלי מניות המיעוט. בתפקידה האחרון כיהנה במשך 12 שנה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה בתחום הכלכלי-פיסקלי. היא גיבשה והובילה מטעם משרד המשפטים את חקיקת חוק החברות על תיקוניו השונים. היא ריכזה את הרגולציה בשורה ארוכה של ענפים, כמו מדיה, רשות השידור, מיסוי וענף ראיית החשבון.

את לא חוששת לייצג אינטרסים של תאגידים שבעבר פעלת לצמצם את כוחם וכעת תצטרכי לייעץ להם איך להתחמק מיישום החוק שנלחמת לחקיקתו?

לחמן-מסר: "אין לי חשש כזה. צריך להבין את הרגולציה ככזו שבאה להסדיר כללי משחק כדי שלכולם יהיה יותר טוב. התפקיד שלך כעורך דין הוא לסייע למגזר העסקי למלא את הוראות החוק ואת ייעודו. דיני המסים לדוגמה בנויים על הסדרת תחום המס, ויש רואי חשבון ועורכי דין רבים שמייעצים איך לבצע תכנון מס לגיטימי. ההצטרפות שלי למשרד של יהודה היא שילוב של הראייה העסקית של יהודה עם תפישת הרגולציה שלי בנוגע למגזר העסקי".

איך תגשרו על הפער שנוצר בין הראייה המשפטית של רווה, שמחפש למצוא את הפירצה בחוק למען לקוחותיו העסקיים; לבין הראייה של משפטנית בשירות המדינה מדינה, שמנסחת חוק ומנסה לסגור את הפרצות?

רווה: "גם הלקוחות שלי מבינים שהתחרותיות שעומדת בראש סדר היום הכלכלי-חברתי לא תישאר כפי שהיתה, וכל אחד צריך להתאים את עצמו למצב החדש. במסגרת הזו צריך לקבל גם ייעוץ משפטי איך אתה מתאים את עצמך למצב החדש, עם יישום ההמלצות של ועדות התחרותיות וטרכטנברג. השותפות בינינו משרתת את המטרה הזו. אתה רוצה לפעול בהתאם למצב הרצוי שתיכף יהיה מצוי, ולכן צריך ייעוץ משותף. הלקוחות שלי כבר נערכים ליישום המסקנות. בהנחה שאתה מבין שהריכוזיות תטופל בחקיקה בעקבות ועדת הריכוזיות, אתה צריך להיות תמים או טיפש כדי לא לעשות שום דבר. מי שרוצה להתכונן ולהכין את עצמו, צריך להתחיל היום".

לחמן-מסר אומרת כי אינה מתכוונת לשנות את דעותיה המצדדות בקידום תחרות במשק. למעשה, אחת הסיבות להצטרפותה למשרד רווה היא התמחותו במימון התשתיות. מאז פרישתה משירות המדינה, עוסקת לחמן-מסר בגיבוש רעיונות למימון תשתיות חברתיות.

לחמן-מסר: "לי וליהודה אולי יהיו דעות שונות על נושאים מסוימים, אך יש להן מכנה משותף - והוא ששיתוף הפעולה יכול לתת מענה לגורמים השונים, לדוגמה לגופים מוסדיים שרוצים לתת ביטוי לאינטרס ציבור המשקיעים. שנינו רואים עין בעין את המציאות החדשה, ויודעים להציע מגוון פתרונות בתחומי המימון, הרגולציה ודיני התאגידים במטרה שכולם - העסקים והציבור - יצאו נשכרים.

"הייתי חברה בוועדת בכר (הוועדה שהמליצה להפריד את בעלות הבנקים בקופות הגמל וקרנות הנאמנות, שבעקבות מסקנותיה חויבו הבנקים ב-2005 למכור את אחזקותיהם בגופים האלה, ה"ר), ואחת המלחמות הגדולות של כל הגופים היתה לדחות את יישום ההמלצות. הבנקים רצו לקבל תקופת מעבר ארוכה יותר במכירת קופות גמל, אך בסוף הראשונים שמכרו היו הבנקים, כי הם הבינו שככל שהם ימהרו למכור, כך התמורה שהם יקבלו תהיה גדולה יותר. דיברתי שנים על הריכוזיות, אבל ככל שאנשים יפנימו את העובדה שיש שינויים מהותיים במשק, כך ייתכן שהמחיר שהם יקבלו יהיה גבוה יותר - לפני שמסקנות הוועדות ייהפכו לחוק".

ההשפעה החיובית של המחאה

לצד קשריו החברתיים והעסקיים הרבים, מקפיד רווה על פעילות ענפה בתחום הפילנתרופיה והתרומה לקהילה. הוא יו"ר חבר הנאמנים של המכללה למינהל, נשיא אגודת ידידי מוזיאון ישראל, סגן יו"ר המועצה הציבורית של יד שרה ועוד. לדבריו, "חלק מהסיפוק שלי הוא התרומה לקהילה".

רווה מבקש לרתום גם את הקולגות לעשייה חברתית בהתנדבות. לדבריו, "בארה"ב מקובל שמי שמצליח מחזיר לחברה באמצעות תרומות. אצלנו זה לא מובן מאליו. כפעיל פילנתרופיה אני מוצא שקשה הרבה יותר לגייס תרומות בארץ לעומת חו"ל, שם זה מובן מאליו. החברה אצלנו לא מתייחסת בשלילה למי שלא תורם לחברה. בארה"ב עשיר שלא תורם נחשב מוקצה. אצלנו זה משתפר, אבל לא קל לגייס כאן תרומות. האוכלוסייה שמוכנה לתרום קטנה וכולם פונים לאותם אנשים".

מה דעתכם על המחאה החברתית שפרצה בקיץ?

רווה: "המחאה היא דבר חיובי מאין כמוהו. הציבור הבין שיש לו כוח. הוא לא צריך לחכות לבחירות פעם בארבע שנים. ההשפעה היתה מיידית, כמו הורדת מחירי המזון. צריך לתעל זאת לדברים ארוכי טווח. בעניין הדיור לא ניתן להשיג הוזלה מיידית. זה לא עובד - יש עלויות של בניית דירה, יש מיסוי שהממשלה צריכה להחליט אם להוריד. אם הממשלה תצטרך לממן דיור זה שוב עומס על תקציב המדינה. אבל מעונות סטודנטים או מעונות יום לילדים אפשר לממן באמצעות שיתוף פעולה בין המגזר הציבורי לפרטי. אין מחסור במזומנים אצל המוסדיים, וצריך להשקיע אותם גם במיזמים חברתיים".

לחמן-מסר: "המחאה החברתית היתה אחת ההפתעות הטובות שקרו לכל האנשים בני גילנו. חשבנו שהכוח נמצא רק בידי השלטון והכנסת, אבל חלקו נמצא בידי הציבור - והוא יודע לדרוש. הוא גם דורש וגם מקבל. העובדה שדנים בשתי ועדות ממשלתיות בסוגיות שהמחאה החברתית העלתה ומטפלים בסוגיות האלה, מצביעה על כך שהדמוקרטיה הישראלית הצליחה בגדול. המלצות ועדת טרכטנברג חשובות. מי שקרא את ההקדמה לדו"ח שלו, לא יכול היה שלא להתרגש. הממשלה אימצה ותיישם את ההמלצות. אין דרך חזרה מהתהליך הזה. מי שירצה לחזור יודע שעוד פעם הכיכרות יתמלאו ויפגינו נגדו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#