בגדתם? אתם עלולים להפסיד את חלקכם ברכוש המשותף - דין וחשבון - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בגדתם? אתם עלולים להפסיד את חלקכם ברכוש המשותף

אף שלפי החוק יש לחלק את הרכוש באופן שווה בין בני הזוג המתגרשים, באחרונה ניתנו כמה פסקי דין אחרים; אם ברצונכם לקבל את החצי שלכם ברכוש המשותף, הימנעו מהימורים, מהתנהגות אלימה ומבגידה - ואל תנסו להבריח נכסים

10תגובות

>> הנה מקרה שעומד כיום להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה: אשה שבעלה הוא איש עסקים שהרוויח מיליונים ממכירת חברות סטארט-אפ, עתרה לבית המשפט במסגרת תביעת גירושים בבקשה שיחלק את הרכוש המשותף שנצבר במהלך החיים המשותפים, כך שהיא תקבל חלק גדול יותר מהרכוש.

לטענתה, בשל נסיעות הבעל ברחבי העולם נפל נטל גידול הילדים עליה באופן בלעדי ולא עלה בידה לפתח קריירה, כך שכושר השתכרותה זעום. בהתחשב בכושר השתכרותו של הבעל וביכולתו להרוויח מיליוני דולרים, טוענת האשה, יש הצדקה לחלוקה לא שוויונית.

במקרה אחר שמתנהל כיום בבית המשפט, הבעל הוא שביקש לחלק את הרכוש באופן לא שוויוני. לבני הזוג המתגרשים בית פרטי, שנרכש רובו בכספים שנתן אביו של הבעל ונרשם על שם בני הזוג בחלקים שווים, וכן סכום של כמיליון שקל בחשבון המשותף, שניתן בירושה. לטענת הבעל, הוא פוטר מעבודתו בגיל 54 בשל היותו חולה בטרשת נפוצה ואינו מצליח למצוא עבודה, ואילו אשתו עובדת ומרוויחה משכורת נאה. לטענתו, נוכח מקור הכספים והפערים העצומים ביכולת ההשתכרות שלו ושל אשתו, יש להורות כי כספי הירושה יעברו אליו במלואם, וכי הבית יחולק שלא באופן שווה.

עותרים ל-80% מהרכוש המשותף

כיצד יכריעו בתי המשפט במקרים אלה? לדברי עורכי דין שמתמחים בתחום דיני המשפחה, בעוד שבעבר לא נטו בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים לחלק את הזכויות הרכושיות שנצברו במשך החיים המשותפים באופן לא שוויוני בין בני הזוג, באחרונה נתנו בתי המשפט ובתי הדין האזוריים לא מעט פסקי דין שבמסגרתם נושל אחד מבני הזוג מזכויות רכושיות בשווי רב. זאת, אף שעל פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, יש לחלק את הזכויות שנצברו במהלך שנות הנישואים באופן שווה בין בני הזוג, למעט בנסיבות מיוחדות שמצדיקות חלוקה אחרת.

לדברי עו"ד רות דיין וולפנר, השינוי במגמת הפסיקה מקורו בשינוי שערך המחוקק בחוק יחסי ממון ב-2008, אז נקבע בו כי בית המשפט יכול לקבוע שחלוקת (או בלשון החוק: איזון) שווי הנכסים לא יהיה "מחצה על מחצה", אלא לפי יחס אחר שייקבע "בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות כושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג". כלומר, המחוקק עצמו איפשר לבית המשפט לערוך איזון שישקף, לפי שיקול דעתו של השופט, צדק מהותי על חשבון איזון שוויוני.

לדברי דיין וולפנר, אפשרות זו הביאה לכך שכיום כמעט בכל תביעה רכושית שמוגשת לבית המשפט, ושבעבר ביקשה לחלק את הרכוש המשותף בחלקים שווים, עותר אחד הצדדים לחלוקה לא שוויונית של הרכוש, עד כדי יחס של 20%:80%.

עו"ד רועי סידי מוסיף כי לשינוי בפסיקה תרמה גם נטיית בתי המשפט בשנים האחרונות שלא לפסוק רק על פי לשון החוק היבשה. בתי המשפט כיום, אומר סידי, נוטים להשתמש בשיקול הדעת הנרחב שמעניק להם החוק כשנראה להם שאחד מבני הזוג נהג שלא בתום לב - למשל במקרים של הברחת רכוש מבן הזוג האחר, התנהגות אלימה או פגיעה בכושר ההשתכרות. "במקרים האלה נוטים השופטים להתחשב בבן הזוג שנפגע ולפצותו באמצעות חלוקה לא שווה לטובתו של הזכויות הרכושיות המשותפות", אומר סידי.

המקרים שבהם עשוי בית המשפט או בית הדין להחליט על חלוקה בלתי שווה הם:

הברחת כספים: לדברי סידי, לפני תיקון החוק, במקרה שצד אחד טען שבן הזוג האחר הבריח רכוש, הוא נדרש להוכיח מה הרכוש שהוברח ומה ערכו, ורק אם הצליח לעשות כן, נפסק לו פיצוי בגין מחצית שווי הרכוש שהוברח. לדבריו, ברוב המקרים לא היה ניתן להוכיח מה הוברח באופן ספציפי, וכך לא נפסק פיצוי.

כיום, אומר סידי, במקרים שבהם הוכח כי אחד מבני הזוג הבריח במהלך הנישואים כספים וזכויות משותפות, נפסק כי לאור הקושי להוכיח את היקף הזכויות שהוברחו, אותו בן זוג ינושל מזכויות צבורות - כגון זכויות פנסיה, ביטוחים, קופות גמל וקרנות השתלמות שנצברו במשך הנישואים על שם בן הזוג האחר. במקרים אחרים פסקו בתי המשפט שחלוקת הזכויות תהיה מוטה לרעתו של הצד המבריח, למשל ביחס של 60:40.

אלימות פיסית או התעללות: לדברי סידי, בעבר צד שהיה קורבן לאלימות או להתעללות לא היה יכול לבקש מבית המשפט לשלול מהצד המתעלל את חלקו בזכויות רכושיות. לכל היותר נאמר לו להגיש תלונה במשטרה. לאחרונה, אומר סידי, במקרים שבהם הוכח שהיתה אלימות פיסית קשה או התעללות מתמשכת במשך שנים, קבע בית המשפט שיש לפצות את בן הזוג שנפגע מהאלימות על ידי חלוקה של הזכויות המשותפות באופן שייטה לטובת הצד הנפגע.

קריירה שהתפתחה על חשבון הצד האחר: במקרים שבהם צבר אחד מבני הזוג מוניטין, נכסי קריירה וכושר השתכרות ניכר, נוטים בתי המשפט בשנים האחרונות לפצות את בן הזוג שלא פיתח קריירה (בדרך כלל האשה), באמצעות חלוקת הזכויות המוחשיות, למשל הזכויות בבית המגורים, באופן שייטה לטובת בן הזוג שלא התפתח כלכלית.

סידי מספר על מקרה שבו ייצג אשה שביקשה לחלק את הרכוש באופן לא שווה, בנימוק שהיא גידלה את הילדים בעוד הבעל התפתח בעבודתו כמנהל אולם אירועים גדול וצבר נכסים ופוטנציאל השתכרות ניכר. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע באותו מקרה שחלוקת הזכויות תתבצע באופן מוטה ביחס של 60:40 לטובת האשה (עמ"ש 1279/07).

בגידה של אחד מבני הזוג: במקרה שבו אחד מבני הזוג ניהל רומן שהביא לפירוק המשפחה ולגירושים, שללו בתי הדין הרבניים מבן הזוג הבוגד את הזכאות לזכויות שנצברו על שם הצד שהיה קורבן הבגידה מתחילת הרומן ועד לפירוד, ובמקרים קיצוניים אף החל במועד החתונה. עם זאת, דיין וולפנר מבהירה כי בעניין הזה ההלכה האזרחית שונה לחלוטין. בניגוד לבית הדין הרבני, בית המשפט העליון קבע כי בגידה אינה עילה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש המשפחתי.

במקרה שהגיע לבג"ץ ב-2006 קבע בית הדין הרבני הגדול, שנגדו עתרה האשה לבג"ץ, שהזכויות הסוציאליות של הבעל לא יחולקו בין בני הזוג באופן שווה בשל בגידת האשה. בית הדין נימק את החלטתו בכך שהאחריות הכלכלית שהוטלה בפתאומיות על הצד הנבגד "לבנות לו בית אחר" מזכה אותו להקלות באיזון המשאבים של זכויות שנצברו לפני הבגידה.

שופטי בג"ץ דנו בשאלה אם בגידתו של אחד מבני הזוג בתקופת הנישואים היא בבחינת "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מחלוקת הנכסים השווה הקבועה בחוק, והשיבו בשלילה. בפסק הדין נקבע כי לכל פירוק של נישואים יש השלכות כלכליות נרחבות, והצורך "לבנות בית אחר" אינו ייחודי רק לבני זוג שנישואיהם פורקו בשל בגידה. פירוק הנישואים כשלעצמו, יהיה הגורם לו אשר יהיה, הוא שמקים צורך זה, פסק בג"ץ, ואין "להעניש" את אחד מבני הזוג על הבגידה בשלילת זכויות רכושיות.

נוכח פסיקה זו, אומר סידי, בבית משפט לענייני משפחה יהיה קשה מאוד לשכנע שופט לנשל בן זוג שבגד מחלקו בזכויות שנצברו במהלך הנישואים על ידי הצד הנבגד, וזאת בניגוד לבתי הדין הרבניים, שבהם הדבר עדיין נפוץ יחסית.

הסתה של הילדים נגד אחד ההורים: בית הדין הרבני האזורי בתל אביב פסק לאחרונה שאם שהסיתה את ילדיה הקטינים נגד האב תנושל מזכאותה לחלק בשתי דירות שרשומות על שם הבעל בלבד, לאור יצירת ניכור הורי קשה בין הילדים לאב.

עם זאת, לדברי סידי, בתי המשפט למשפחה לא ייטו לשלול זכויות רכושיות מצד שהסית את הילדים נגד ההורה האחר. לרוב, אומר סידי, שופט אזרחי יתמודד עם הבעיה באמצעים טיפוליים (עירוב עובדים סוציאליים, פקידות סעד, מטפלים וכו') או על ידי הטלת קנס על צד שסירב להביא את ילדיו למפגש עם ההורה האחר.

הבעל לא תרם לפרנסת המשפחה: בכמה פסקי דין פסקו בתי המשפט כי ניתן למנוע מהבעל את חלקו בזכויות שנצברו בשמה של האשה, במקרים שבהם האשה עבדה ותרמה לפרנסת המשפחה בעוד הבעל כמעט לא עזר בפרנסת המשפחה. בנוסף, פסקו בתי המשפט כי ניתן לבצע במקרים כאלה חלוקה לא שווה של הזכויות שצברה האשה, למשל רבע במקום מחצית. עם זאת, סידי מדגיש כי מדובר במקרים שבהם הבעל היה זה שלא עבד ולא תרם למשק הבית המשותף. יש להניח כי בתי המשפט לא היו פוסקים כך במקרה שבו האשה היא עקרת בית שלא עבדה.

הימורים או פעילות בלתי חוקית אחרת: במקרים שבהם אחד מבני הזוג עבד ותרם לפיתוח התא המשפחתי ובן הזוג האחר רק הזיק להתפתחות זו, למשל הפסיד כספים משותפים באמצעות הימורים, השתמש בסמים או ביצע פעילות בלתי חוקית אחרת, פסקו בתי המשפט באחרונה כי ניתן יהיה למנוע מבן הזוג העבריין את חלקו בזכויות שנצברו על ידי בן הזוג האחר.

לדברי סידי, עד לאחרונה התנהגות כזו לא נחשבה על ידי בתי המשפט כנסיבות שבגינן לא יקבל הבעל מחצית מהזכויות שצברה אשתו. לכל היותר היתה האישה רשאית לטעון שאין לחייב אותה להחזיר את מחצית החובות שצבר הבעל במסגרת פעילותו העבריינית, שלא היתה לטובת המשפחה.

חיים בנפרד במשך תקופה ממושכת: בכמה מקרים שבהם התרשם בית המשפט שבני הזוג חיו למעשה בנפרד - אפילו אם תחת קורת גג אחת - במשך תקופה ממושכת, נפסק לאחרונה שלא התקיים מאמץ משותף שמזכה את בן הזוג האחד בחלק בזכויות שצבר בן הזוג השני בתקופת החיים הנפרדים. בן הזוג האחר נושל לפיכך מזכויות בשווי רב. לדברי סידי, בעבר כשבני זוג חיו חיים נפרדים אבל המשיכו לגור באותו בית מבלי להתגרש, לא ניתן היה לטעון שזכות מסוימת שצבר אחד מהם במהלך שנות הנישואים אינה משותפת.

נכס שהוחרג מהרכוש המשותף: לדברי סידי, בעוד שבעבר היה קשה מאוד להוכיח שנכס מסוים הוחרג על ידי הצדדים ממסת הנכסים המשותפת, כיום בתי המשפט מאפשרים לעשות זאת ביתר קלות. במקרים שבהם שוכנע בית המשפט שבני הזוג ביקשו להחריג נכס מסוים ממסת הנכסים המשותפת, כך שיהיה שייך רק לאחד מבני הזוג, בן הזוג האחר נושל מהזכויות בנכס זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#