מתי יזמים ש"מוכרים סיפור" למשקיעים יחצו את הגבול בין אופטימיות מוגזמת לתרמית?

אנשי עסקים ישראלים וזרים שהפסידו את השקעתם בחברה שלא שרדה, תבעו את היזם והמנהל בטענה שהם נפלו קורבן להטעיה, עושק וניצול ■ בית המשפט דחה את התביעה ושירטט את הגבולות לתביעה כזאת בעולם ההון-סיכון

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילוסטרציה. מצגת למשקיעים מצגת משקיעים
אילוסטרציה. בית המשפט שירטט את גבולות התביעה האפשרייםצילום: DIPA /iStockphoto via GettyImages

היכולת "לספר סיפור" היא חלק בלתי-נפרד מעולם ההון-סיכון, שבו חברות סטארט-אפ מגייסות כספים ממשקיעים. ואולם, לעתים היזמים "משפצים" את הסיפור בשביל לצייר תמונה יפה יותר למשקיעים - ובמקרים יותר קיצוניים זה מגיע למצג שווא.

בכתבה שפורסמה בסוף 2016 במגזין "פורצ׳ן" האמריקאי רואיין מייסד חברה המייעצת למשקיעים בביצוע בדיקת נאותות לסטארט־אפים, וטען כי 75% מתוך 150 סטארט-אפים בשלבים מוקדמים הציגו מידע לא נכון או לא מלא למשקיעים. למשל, לקחו קרדיט מלא על פרויקטים מהעבר שבהם היה להם רק חלק קטן - או זיהו כאלה שבקושי משתמשים בגרסת החינמית של המוצר כ"לקוחות".  

לעתים היזמים מותחים את האופטימיות בהגזמה למחוזות של מצג שווא. אם החברה נכשלת – כפי שקורה לרוב המכריע של הסטארט-אפים - העיניים הביקורתיות של המשקיעים יופנו אליהם בחזרה. השאלה שעולה היא מתי הסיפורים המוגזמים נהפכים למצג שווא ותרמית כך שלמשקיעים תהיה עילה משפטית נגד מי ששיכנע אותם להיכנס להרפתקה העסקית?

שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, גאולה לוין, דחתה לאחרונה תביעה של משקיעים נגד יזם ומנהל של חברת סטארט-אפ לאחר שכספי ההשקעה שלהם ירדו לטמיון. בפסק הדין נכתב כי "אופטימיות של יזם, גם אם היא מופרזת, אינה תרמית, במיוחד כאשר היזם מאמין בסיכויי ההצלחה של המיזם". היא חייבה את המשקיעים בהוצאות של 300 אלף שקל.

הרף שנדרש כדי להצליח בתביעה כזאת הוא גבוה. השופטת ציינה כי גם אם כשלונה של החברה נעוץ בניהולה או בדרך פעילותה, זה לא מגיע למצג שווא תרמיתי ושקרי כל עוד הניהול נעשה בתום לב לטובת החברה - וגם אם ההחלטות היו מוטעות, ואף רשלניות, אין בכך משום תרמית. כלומר, לא מספיק להוכיח רשלנות או חוסר-זהירות.

השופטת גאולה לוין. "התובעים בחרו מתווה עסקי מסוים, והם כפופים לו, על יתרונותיו וחסרונותיו"צילום: אתר הרשות השופטת

השופטת הוסיפה כי הצגת תחזיות לא מספיק מבוססות לא מגיעה למרמה, כל עוד התחזית אינה מתבססת, במודע, על עובדות שאינן אמת. תחזית לעתיד יכולה להיחשב כהטעיה במרמה, אם היא ניתנת על ידי מי שלא מאמין בנכונותה, ואם היא מבוססת על נתונים עובדתיים קיימים שהמציג יודע כי הם לא נכונים.

"קורבן לעושק וניצול"

התביעה עסקה בחברת Securant, שהוקמה ב-2002 בארה"ב על ידי מאיר עזרא ועסקה בפיתוח, ייצור ושיווק מתקני דלק חדשניים ומתוחכמים. לחברה הייתה חברה בת בישראל - סיקיורנט ישראל - שעסקה בפיתוח מתקן התדלוק.

עזרא, שניהל את החברה (עד שהודח ב-2014), גייס משקיעים, שותפים עסקיים ומפיצים של המוצר. התובעים, שהשקיעו במצטבר 8 מיליון שקל, הם שורה של אנשי עסקים ישראלים וזרים ובהם יעקב נקאש, תת-אלוף (במיל') שפיקד על היחידה הטכנולוגית באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל וד"ר רון קדם, מומחה בתחום הכלכלה, הפסיכולוגיה והסטטיסטיקה שהשקיע באמצעות החברה שלו, נתן לחברה הלוואה שלא הושבה ואף הביא משקיעים נוספים. פעילות החברה נפסקה ב-2015. 

בתביעה שהגישו המשקיעים בסוף 2016 באמצעות עו"ד אבנר רון הם דרשו את כספי השקעתם מכוח עילות נזיקיות של רשלנות, גזל ותרמית ועילות חוזיות של טעות, הטעיה ותיאור כוזב. לטענתם, הם נפלו קורבן לעושק וניצול - ולפי המצגים של עזרא, ששלט בחברה באופן מוחלט, החברה הייתה קונצרן משגשג, עם טכנולוגיה פורצת דרך, מחזור הכנסות מרשים ואחוזי רווח מתועדים של מאות אחוזים בשנה. זאת, נטען, בזמן שהחברה לא ניהלה פעילות עסקית כלל, למעט מגעים קלושים לגיבוש עסקות פיילוט ראשוניות, שגם הן חוו כישלון מר.

עו"ד אחיי גמא. "בית המשפט איזן באופן נכון"צילום: גולי כהן

עזרא, אשר יוצג על ידי עוה"ד דוד גב ורון דרור, טען כי התובעים הם אנשי עסקים מיומנים ומנוסים שהשקיעו בחברת הזנק, היו מעורבים בפעילות, השתתפו בישיבות בעלי המניות, היו שותפים להחלטות, פגשו לקוחות, ראו את המוצר בפעולה, ניסו אותו וגייסו משקיעים נוספים. הוא הוסיף כי כל המידע של החברה היה חשוף בפניהם והסיכון היה ברור ממסמכי ההשקעה.

"חלוקת סיכונים מוגדרת"

כפי שמקובל, המשקיעים חתמו על הסכמי השקעה עם החברה ולא עם היזם. השופטת ציינה כי רק במקרים חריגים תהיה למנהל של חברה (או אורגן אחר שלה) חבות כלפי משקיעים (או כל צד שלישי) שהתקשרו עם החברה. על מנת לבסס חובת זהירות אישית עצמאית של נושא המשרה, נדרש להראות חריגה מהפעילות השגרתית שלו. למשל, כשיש יחסי אמון אישיים בין הצדדים או כאשר קיימת מיומנות מקצועית ומומחיות של נושא המשרה שהוא בעל מקצוע, כמו רופא או עורך דין.

התובעים טענו לקיומם של מצגי שווא טרום-חוזיים, ולפיהם בידי החברה קיים מוצר תדלוק חדשני, פעיל ומוכן לשימוש, ורשומים עליו פטנטים עולמיים. השופטת ציינה כי נקודת המוצא היא שההסכם ממצה הסכמות והתובעים כפופים לאמור בהסכמי ההשקעה שבהם מפורטים גורמי הסיכון. במיוחד כאשר בהסכם נשללה באופן מפורש הסתמכות על מצגים אחרים חיצוניים.

לדברי השופטת, קביעת אחריות נזיקית של נושא המשרה, בהתעלם מהסכמי ההשקעה וחלוקת הסיכונים שנקבעה בהם אינה הוגנת - והיא גם יכולה להעמיד בסכנה את המבנה העסקי של השקעות הון-סיכון

פארק ההיי-טק ברעננה. גבול דק בין תרמית לתום לבצילום: תומר אפלבאום

"רכישת מניות בחברה היא עסקה מסחרית-כלכלית שבבסיסה חלוקת סיכונים מוגדרת. מתווה עסקי של השקעה בסיכון גבוה אינו יכול להפוך, בחסות המשפט, להשקעה סולידית. התובעים בחרו מתווה עסקי מסוים, והם כפופים לו, על יתרונותיו וחסרונותיו. הדבר נעוץ בעקרון חופש החוזים והוא מתחייב לצורך הוגנות, ודאות ויציבות בתחום השקעות ההון", נכתב בפסק הדין. זאת, במיוחד לאור העובדה שהמשקיעים לא ביקשו או פעלו לביטול ההסכם או נגד הנתבע או החברה במשך שנים ארוכות.

ובכל זאת, ההסכם לא ישמש הגנה במקרה של תרמית, מצגי שווא שקריים או הטעייה מכוונת. כדי להצליח בתביעה, על התובעים להוכיח מרמה והטעיה מכוונת כלפיהם, לאחר ביצוע השקעותיהם בחברה. בהקשר הזה, השופטת ציינה כי אם החוזה נגוע כולו במרמה, ונקבע בו כי תביעה תתברר בחו"ל, זה אינו חוסם את התובעים מהגשת תביעה בישראל. כלומר, תרמית מבטלת את הסכם ההשקעה, על כל התנאים שלו.  

במקרה הזה השופטת הכריעה כי התובעים לא הרימו את הנטל הכבד להוכיח שהייתה פה תרמית אחת גדולה או מצגי שווא שקריים כדי לגייס כספים ולהבריח אותם מחוץ לחברה. "בחברה התקיימה פעילות אמיתית של פיתוח המתקן ושיפורו, ושל שיווקו ברחבי העולם", נכתב. 

עו"ד אחיי גֹמא, העוסק בדיני חברות וניירות ערך (שלא היה מעורב בתיק), סבור כי מדובר בסוג תביעות מסוכן לעולם ההיי-טק, וניכר שהשופטת הבינה את השלכות הרוחב של ההכרעה. לדבריו, קבלת התביעה היתה מכרסמת בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, והתוצאה היתה עלולה לפגוע בפעילות העסקית בתחום חברות ההזנק.

"בית המשפט איזן באופן נכון, בין כישלון עסקי לגיטימי לבין מקרים של הונאות ותרמיות. הוא מקנה ליזמים מרחב פעולה מוגן מפני תביעות, שתחום רק בגבולות תום הלב, וכולל גם ניהול רשלני של מיזמים עסקיים", הוא אמר. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker