השופט לא הבין מה המדינה רוצה ממנו

בנק מזרחי טפחות הגיע להסדר כדי להיפטר מתביעה נגזרת נגד מי שהיו ראשי הבנק ודירקטורים בתקופה של פרשת העלמות המס בארה"ב ■ אבל היועץ המשפטי לממשלה סיבך את העלילה

אפרת נוימן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליטצילום: מגד גוזני

בנק מזרחי טפחות הגיע להסכם עם הביטוח של נושאי המשרה והמנהלים, שלפיו הביטוח ישלם לבנק 80 מיליון שקל כדי להיפטר מתביעה נגזרת נגד מי שהיו ראשי הבנק ודירקטורים בתקופה של פרשת העלמות המס בארה"ב. ההסכם, שמקובל על מגישי התביעה הנגזרת, עדיין לא אושר על ידי השופט מגן אלטוביה בבית המשפט הכלכלי.

מי שסיבך את העלילה הוא היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שבאמצעות נציגו — מנהל המחלקה הכלכלית בפרליטות מחוז תל אביב, עו"ד ליאב וינבאום — העלה בנובמבר תהיות לגבי הפשרה. בעמדה שהוגשה מטעמו עלתה התמיהה כיצד מתיישבת הקביעה של ועדת התביעות הבלתי־תלויה שמינה דירקטוריון הבנק כי הסיכוי לתביעה נגד נושאי המשרה קלושים עד נמוכים, עם ההמלצה שלה על פשרה בסכום גבוה.

בתי המשפט וגם היועץ המשפטי לממשלה לא נוטים להסתייג מהסדרי פשרה בנגזרות. נראה כי מה שהקפיץ את היועץ הפעם היה השימוש של הוועדה בצמד המילים "סיכוי קלוש" לתביעה, שלא מסתדרת עם המלצה על פשרה של 80 מיליון שקל.

לפי העמדה שהציג וינבאום, נוצר מצב שבו הצדדים להליך מעדיפים להתפשר, מכיוון שיש חוסר ודאות והם אינם יודעים כיצד הוא יסתיים. אבל משום שתיקים נסגרים בפשרות, בתי המשפט אינם נדרשים להתוות דרך ומבחנים לעילה של "מחדל בפיקוח" — כך שגם התיק הבא יסתיים בסבירות גבוהה בפשרה בשל האי־ודאות הקיימת. לגישת היועץ, התוצאה של ריבוי הפשרות היא שפרמיות הביטוח עולות, וקשה להשיג כיסוי ביטוחי לנושאי המשרה.

סניף של בנק מזרחי טפחותצילום: אייל טואג

לפי עמדת היועץ, יש אינטרס להמשיך לנהל תיקים ולקבוע רף הוכחה גבוה לתובעים הטוענים למחדלים של נושאי המשרה — במטרה להגיע לוודאות, שתשפיע בהמשך על השוק כולו ועל אפשרויות הביטוח. כך יהיה ניתן לסנן תביעות סרק ולהמשיך בתביעות מבוססות.

איך זה צפוי להשפיע על הפשרה בתיק של בנק מזרחי? בדיון שנערך בפני השופט אלטוביה במארס בנוכחות כל הצדדים, הוא הביע אי־נוחות מהמצב שיצרה עמדת היועץ המשפטי. בשפה פשוטה, הוא לא הבין מה רוצים ממנו. הרי מדובר בפשרה בסכום גבוה יחסית שכספיה יעברו לבנק, ולכן לא ניתן לומר שהיא אינה לטובת הבנק.

וינבאום אמר בדיון כי מדובר בבעיה רוחבית שלא ניתן להתעלם ממנה, וכי אין מחלוקת שיש כשל בביטוח נושאי המשרה בישראל. "אז תיזמו חקיקה מתאימה", ענה השופט, "צדדים הגיעו להסכם והמדינה אומרת 'יש לנו בעיה'. אני אמור לא לקבל את ההסדר?" בהמשך הוסיף: "האם המדינה אומרת לבית משפט כלכלי 'תפסיקו לאשר הסדרי פשרה ותתחילו לתת פסקי דין'?"

וינבאום לא ביקש שלא לאשר את ההסדר, אבל הוא אמר שנדרשת על ידי בית המשפט התייחסות בפסק הדין לבעיה שהוא העלה וכשל השוק הביטוחי שנוצר — בהנחה שלדברים תהיה השפעה על תיקים עתידיים. אלטוביה שאל אותו למה נדרשת ההתייחסות שלו ואם לא ראוי יותר שהמדינה תוציא חוות דעת בעניין — כמו שרשות המסים ורשות ניירות ערך עושות במקרים שבהם הן רוצות לתת את עמדתן.

השופט אלטוביה אינו חסיד גדול של הוועדות הבלתי־תלויות, כך עולה מאמירות שונות שלו. הוא חשדני כלפי מסקנותיהן ואינו כבול בהן. בכל מקרה, התיק לא צפוי להתנהל. קשה לראות איך אלטוביה לא יאשר את התשלום שהביטוח מוכן לשלם — אם בצירוף התייחסות, כפי שביקש נציג היועץ המשפטי לממשלה, ואם לא. בשורה התחתונה, כל המעורבים והמנהלים ישאירו את הפרשה מאחור — בלי מסקנות אישיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker