עידו באום

כשנשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, רוצה להראות שהיא מתרגזת, גבותיה מתרוממות מעל מסגרת משקפיה והיא מרימה מעט את קולה. זה קורה לה כשטוענים, למשל, שבג"ץ הכשיר בהרכב של 11 שופטים את כהונת הנאשם בפלילים בנימין נתניהו כראש הממשלה. לשיטתה, בג"ץ לא "הכשיר" דבר, אלא קבע כי אין מניעה חוקית לכך שנאשם בפלילים יהיה מועמד להרכבת הממשלה.

התנהלותו של בג"ץ בשנתיים האחרונות מכונה לעתים במלים המכובסות "ריסון שיפוטי". אלה מלים מכובסות, מפני שריסון משמעו שהממשלה והכנסת איבדו את זה - ובג"ץ מחליט להתאפק ולא להגיב.

הריסון השיפוטי איפיין את בג"ץ גם לפני משבר הקורונה. חלק ניכר משופטי בג"ץ, אם לא רובם, מתאפיינים בשמרנות ברמה כזו או אחרת. הוסיפו לכך את האיומים הבלתי פוסקים על מערכת השפיטה, ההסתה של פוליטיקאים בכירים בכלל ונגד שופטי העליון בפרט, והעובדה שנשיאת העליון השמרנית למדי מסתובבת עם שומר ראש והיא לא השופטת המאובטחת היחידה - ותקבלו בג"ץ שהריסון השיפוטי עלול להפוך לחלק אינטגרלי מההוויה הקיומית שלו.

יותר מכך, בתקופת חירום נוהגים בתי משפט לנהוג באיפוק. בתי משפט מבינים שגם ממשלה צריכה לקבל החלטות תחת לחץ ובתנאי אי־ודאות. במדינה אחרת אפשר היה להבין בג"ץ מרוסן. בישראל - המצויה בעיצומה של מערכת בחירות רביעית עם ראש ממשלה נאשם בפלילים, וסובלת מפגיעות חוזרות ונשנות בזכויות יסוד ומבעיות מבניות המכרסמות בדמוקרטיה - בג"ץ לא יכול להביט מן הצד ולדרוש מהעותרים תקדימים להתערבות ממדינות אחרות. אין שום תקדים למציאות הישראלית. אם בג"ץ לא ימצא את העוז לפעול עכשיו - זו תהיה מעילה בתפקידו המוסדי.

אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליוןצילום: יונתן זינדל / פלאש 90

האסימון נפל

בחודשים האחרונים אפשר לסמן מגמה חיובית. נדמה שבקרב כמה משופטי בג"ץ מתחילה לחלחל ההבנה שמשטים בהם. משטים בבג"ץ.

שופטי בג"ץ דרשו מהמדינה בחודשים האחרונים לספק הסברים בקצב תכוף מאוד באמצעות הוצאת צווים על תנאי בשורה של נושאים מרכזיים, שחלקם שנויים במחלוקת ציבורית. בנובמבר, בג"ץ הסתייג מ"פשרת האוזר" ודרש להבין מדוע אין תקציב. באותו חודש בג"ץ תבע מהממשלה לנמק מדוע לא יבוטל ההסדר של ממשלת החילופים. בג"ץ גם דרש מהממשלה להסביר מדוע איכוני השב"כ לנבדקי קורונה לא יוחלפו בהסדר מעקב אזרחי.

הנקודה שגרמה לשופטים להבין שמשטים בהם היתה אולי סירובו של נתניהו לקיים את הסדר ניגוד העניינים שהכתיב לו היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. היועץ שגה כשבמקום להכתיב לראש הממשלה הסדר ניגוד עניינים, הוא שלח לו טיוטה להערות. נתניהו ציפצף על היועץ, ואחר כך גם טען שההסדר שהכתיב האחרון לא מחייב אותו, אף שנתניהו התחייב בבג"ץ לחתום עליו ולקיימו.

עוד לפני שרשרת ההחלטות האלה, הסכים בג"ץ באוקטובר להתעמק בחוק סמכויות הקורונה - חוק אנטי־דמוקרטי שמעביר מהכנסת לממשלה סמכויות חקיקה גורפות להתמודדות עם המשבר ומשאיר פיקוח פרלמנטרי רופף בדיעבד.

הדיון בעתירות נגד החוק ובעיקר במגבלות על הפגנות התקיים החודש - ושופטי בג"ץ הגיעו אליו טעונים. הנשיאה חיות מתחה ביקורת על הגבלת ההפגנות. הגדיל לעשות השופט מני מזוז, שהתעקש מול נציגי מחלקת הבג"צים בשאלה אם נתניהו אינו מצוי בניגוד עניינים בקבלת ההחלטות על הגבלת ההפגנות שמכוונות נגדו.

דוד שמרון בלהב 433, ב-2017צילום: מוטי מילרוד

"התנהלות שאינה עומדת בסטנדרטים"

המגמה הזאת מובילה לדיון שיתקיים מחרתיים (שני) בעתירות שהוגשו לבג"ץ נגד החלטת היועץ מנדלבליט שלא לחקור את חלקו של נתניהו בפרשת הצוללות וכלי השיט (תיק 3000), ובפרשת המניות שקיבל נתניהו מבן דודו נתן מיליקובסקי - ומכר ברווח ניכר. העתירות הוגשו על ידי התנועה לאיכות השלטון, עמותת משמר הדמוקרטיה וקבוצה של אנשי עסקים בהובלת יזם ההיי־טק אורני פטרושקה.

העתירה שזכתה לבולטות בתקשורת היא זו של התנועה לאיכות השלטון. התנועה אספה תצהירים מבכירים שהיו מעורבים בתהליכי קבלת ההחלטות על רכישת הצוללות וכלי השיט מחברת טיסנקרופ. מנדלבליט קבע כי לא קיימת תשתית ראייתית אפילו לחשד סביר המצדיק חקירה נגד ראש הממשלה בשתי הפרשות. התנועה לאיכות השלטון טוענת שהתצהירים מבססים תשתית כזו.

זה לא פשוט: בפרשת הצוללות יש להראות שראש הממשלה היה מודע לרווח שעשוי להפיק בן דודו, עו"ד דוד שמרון, מעסקת הצוללות. נתניהו מכחיש ידיעה על עסקי שמרון, ושמרון אף הוא מרחיק את נתניהו מהתמונה.

בפרשת המניות המצב עוד יותר קלוש: הרווח שהפיק מעסקת הצוללות בן הדוד מיליקובסקי, שהיה בעלים של חברה לייצור רכיב בייצור פלדה שנמכר לטיסנקרופ, הוא רחוק וקטן, אם בכלל. הסיכוי לשכנע את בג"ץ לחייב את היועץ לחקור את הפרשות קטן. חקירה תיארך שנים. הסיכויים לכתב אישום קלושים. מנדלבליט לא רוצה לחקור. אם יכריחו אותו - זה ייראה ככה.

ועדיין: מפרשת הצוללות וכלי השיט עולה סירחון גדול מאוד. לכן, הסעד שבג"ץ יכול להעניק לעותרים הוא דווקא זה שנדון בצורה מפורטת במיוחד בעתירת פטרושקה ועמיתיו - ועדת חקירה ממלכתית. למעשה, אפילו מנדלבליט בעניין. בעמדתו לבג"ץ כתב היועץ כי "ההתנהלות הבלתי־תקינה הנטענת, שמשתקפת, בין היתר, מעדויות רבות שנמסרו במסגרת תיק 3000 ובנטען בתצהירים האמורים, מעלה אמנם תמונה מדאיגה", אבל כזו שאינה יכולה להיפתר במישור הפלילי.

הצוללת אח"י רהב בגרמניהצילום: AFP

מנדלבליט מוסיף כי "חומר הראיות שהונח בפניי ביחס לעסקות כלי השיט כולל טענות כבדות משקל... על פני הדברים, התנהלות שאינה עומדת בסטנדרטים ראויים של רשות ציבורית העוסקת בנושא כה משמעותי לאינטרסים לאומיים של מדינת ישראל".

מהו המישור הנכון לטפל בטענות "כבדות משקל" ב"נושא כה משמעותי"? סעיף 1 לחוק ועדות חקירה קובע שוועדת חקירה ממלכתית היא הכלי לברר "עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור". הבעיה היא שההחלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא החלטה של הממשלה. ממשלת נתניהו לא תקבל החלטה כזו. האם בג"ץ יכול לחייב את הממשלה לדון בהקמת ועדת חקירה ממלכתית?

זו ההחלטה המתבקשת. ראשית, היועץ עצמו אומר שהסוגיות כבדות משקל ונוגעות בנושא מאוד משמעותי - ביטחון המדינה והתנהלות הרשויות הציבוריות; שנית, השופט מזוז רמז שהחלטה של נתניהו בענייני הפגנות עלולה להיות נגועה בניגוד עניינים, ומקל וחומר - דיון בממשלה בראשותו על הקמת ועדת חקירה שתתמקד גם בהתנהלותו ועלולה לקבוע ממצאים לרעתו, הוא מצב שבו נתניהו נגוע בניגוד עניינים; שלישית, התנגדותו של נתניהו וחברי ממשלתו עד היום להקמת ועדת חקירה ממחישה כי למרות הצורך החיוני בה, הממשלה הזאת לא תכונן אותה.

בנסיבות האלה בג"ץ חייב לקבוע כי על היועץ להציע לממשלה כתב הסמכה לוועדת חקירה ממלכתית ולהורות לה לדון בהקמתה.

נתניהו ועורכי דינו בפתיחת משפט בבית המשפט המחוזי בירושלים, במאיצילום: עמית שאבי

ועדת החקירה במשרד הביטחון, שמינה בני גנץ בראשות השופט אמנון סטרשנוב, התפטרה - משום שהיועץ מנע את עבודתה, בנימוק שהיא מתנגשת עם ניהול הליכים פליליים נגד יתר נחקרי תיק 3000. בניגוד לכך, ועדה ממלכתית אינה כפופה למגבלה הזאת. למשל, ועדת אור לחקירת מהומות אוקטובר 2000 במגזר הערבי התנהלה במקביל לחקירת מח"ש נגד השוטרים שהיו מעורבים במהומות.

והכי חשוב: לפי החוק, יו"ר הוועדה יהיה שופט בית המשפט העליון בפועל או בדימוס, שימונה על ידי נשיאת בית המשפט העליון, חיות. יש לא מעט שופטים בדימוס שיכולים לקחת על עצמם את המשימה הזאת. המשימה מתאימה במיוחד לשופט שהיה היועץ המשפטי לממשלה ומכיר לעומק את מערכת הביטחון - יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין או אולי מזוז, הפורש בקרוב מהעליון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker