עידו באום

הניסיון של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ודוברים מטעמו להציג את הגבלת ההפגנות כעניין זמני לצורכי הצלחת היעדים הלא קיימים של הסגר הנוכחי, הוא זריית חול בעיניים. מחאה חברתית אזרחית צריכה מומנטום. מחאה אמיתית חייבת פעולה, גיוס, הנעה של הציבור. הקפאת המחאה משולה לחיסולה.

מחאה אינה יכולה להיעצר בקבוצת אנשים שמפגינים מול בלפור, היא חייבת לגייס עוד אנשים - גם אלה שלא יכולים להגיע לבלפור, אבל יכולים למלא גשרים, כיכרות, מקומות ציבוריים. גם אלה שהמחאה שלהם מסתכמת בעצירה בכביש כדי לצפור צפירות אהדה לשלט מחאה.

נתניהו יודע ומבין שתנועת המחאה יכולה להביא להפלתו. כמו ניסיונותיו למשוך זמן במשפטו הפלילי, כך מנסה נתניהו למשוך זמן מול תנועת המחאה נגדו, בתקווה לבואם של חיסון, תרופה או הזדמנות אחרת לביצור כהונתו ושינוי תמונת המצב העגומה שאליה נגררת ישראל כרגע.

הפגנה מול מעון ראש הממשלה בבלפור, ירושלים
הפגנה מול מעון ראש הממשלה בבלפור, ירושליםצילום: אוהד צויגנברג

שלטון מחליפים לא רק בקלפי

נתניהו הוא מנהיג בעל תודעה היסטורית. העיסוק האובססיבי שלו בניסיון להגביל את ההפגנות אינו קשור לבעיית התחלואה, אלא לבעיית היציבות של הכיסא שעליו הוא יושב. אין כל הוכחה לכך שההפגנות והמחאות הלא אלימות הביאו להגברת התחלואה.

ההפגנות בבלפור הן ביטוי קצה של מחאה אזרחית ציבורית הולכת וגוברת נגד שלטון נתניהו ונגד התנהלותו הכושלת במשבר הקורונה. הקפאה או צמצום ההפגנות משמען בלימה של המומנטום של המחאה, ולכן זוהי פגיעה חמורה וקשה ביותר בזכויות יסוד דמוקרטיות. בניגוד לסיסמה הכוזבת שנתניהו נוהג לפזר, שלטון מחליפים לא רק בקלפי. שלטון אפשר ומותר, ולעתים צריך, להחליף גם בדרכים דמוקרטיות אחרות. למשל, כאשר ראש ממשלה מתפטר ומעביר את המושכות לראש ממשלה אחר.

כשההפגנות ממוקדות בנתניהו עצמו, עצם מעורבותו והתעסקותו בהן נראית על פניה כמעורבות בלתי חוקית ומנוגדת לעקרונות החוקתיים הבסיסיים ביותר. אם ראש הממשלה יחתום על תקנות שעת חירום להגבלת הפגנות נגדו, עתירה לבג"ץ מתבקשת.

הרעיון של נתניהו לקדם תקנות שעת חירום להגבלת ההפגנות מקומם במיוחד לנוכח חוסר היכולת להעביר חקיקה כזו בכנסת. הגבלת זכויות יסוד שהפרלמנט שמבטא את רצון העם אינו מוכן לעשות - אין לעקוף בכלי של תקנות שעת חירום. אם זו הדרך שבה יבחר נתניהו הוא אינו ראוי להמשיך בתפקידו.

הסיכוי להחליף את השלטון גבוה הרבה יותר כאשר המחאה אינה אלימה

כפי שממשלת ישראל צריכה להציב לעצמה מטרות כדי לנהל בצורה יעילה ונכונה את המאבק במשבר הקורונה, כך גם המחאה צריכה יעדים. והנה היעד: 315 אלף מוחים. מחאה שתגיע למספר של 315 אלף מוחים פעילים, שלווים אך נחושים, יכולה להפיל את נתניהו.

שוטרים מפנים מפגינה מול מעון רה"מ בירושלים, השבוע
שוטרים מפנים מפגינה מול מעון רה"מ בירושלים, השבועצילום: אוהד צויגנברג

המספר הזה מבוסס מבחינה מדעית. במחקר שנפרש על פני עשרות שנים, חקרה פרופ' אריקה צ'נוות' מאוניברסיטת הרווארד, יחד עם חוקרים נוספים, את ההצלחה של התנגדות אלימה ושל התנגדות לא אלימה ברחבי העולם. המחקר שלה הקיף יותר מ-320 אירועי התנגדות ומחאה אלימים ולא אלימים, ופורסם ב–2012 בספר שהקנה למחקר תהודה עולמית, "Why Civil Resistance Works" (מדוע התנגדות אזרחית עובדת).

בראיון ל-BBC ב-2013 הסבירה החוקרת כי בחרה להציב אמת מידה נוקשה לבחינת הצלחה של מחאות חברתיות: המחאה צריכה להיות אזרחית ולא אלימה, עליה להוביל להפלת השלטון במדינה, וההישג הזה צריך להתרחש ללא סיוע או לחץ חיצוני כלשהו על המדינה — תוך שנה מתחילת המחאה.

במחקר נאסף מידע על מחאות מ-1900 ועד 2006. בסך הכל בחנו החוקרים יותר מ-320 מקרים של מחאות. הממצא המובהק הראשון של החוקרים היה כי שיעור הסיכויים להצלחה — שינוי השלטון — גבוה הרבה יותר כאשר המחאה אינה אלימה. ב-53% מהמחאות השלוות שהתנהלו ללא אלימות הוחלף השלטון בהצלחה לעומת 26% מהמקרים של מחאות אלימות ומזוינות.

בראיון ל-BBC הסבירה צ'נוות' כי הסיבה העיקרית להצלחתן של מחאות אזרחיות לא אלימות היא היכולת שלהן לסחוף מספר רב יותר של אנשים מהציבור הרחב. אנשים החוששים ממאבק מזוין או מאלימות או פשוט מסתייגים ממאבק כזה, נרתעים מהצטרפות למחאה אלימה.

לעומת זאת, האנשים האלה יבואו בהמוניהם למחאות לא אלימות שבהן יוכלו למצוא את המקום להביע את תמיכתם ולהשמיע את קולם. הניסיון הישראלי, שבו ניתן לראות משפחות וילדים מנופפים דגלי מחאה מעל הגשרים ברחבי הארץ, הוא המחשה חד־משמעית לצדקת הטיעון בעד מחאה אזרחית שלווה.

הניסיון הזה גם ממחיש עד כמה חשובה פעילות המשטרה להבטיח כי המחאה הלא אלימה תימשך כסדרה ותוכל לגייס אליה את התומכים המסתייגים מאלימות. המקרים של תומכי נתניהו שפגעו במפגינים חייבים להיתקל באכיפה משטרתית ובהעמדה לדין. גם איסוף המידע על המפגינים על ידי עוזריו של נתניהו, שיצאו לצלם מפגינים, יכול להיחשב עבירה פלילית של הטרדה מאיימת שהעונש עליה יכול להגיע לשלוש שנות מאסר.

הפגנה מול מעון ראש הממשלה בבלפור, ירושלים
הפגנה מול מעון ראש הממשלה בבלפור, ירושליםצילום: אמיל סלמן

ללמוד מהמאבק לעצמאות נגד המנדט

בהיסטוריה הקרובה והרחוקה קיימות שלל דוגמאות של מחאות לא אלימות מוצלחות שהביאו לשינוי השלטון. ב-2003 הביאה מהפכת השושנים להחלטת נשיא גיאורגיה, אדוארד שוורדנדזה, לוותר על כיסאו; ובסודן ובאלג'יריה ויתרו מנהיגים על כיסאותיהם במהפכות לא אלימות ב-2019 אחרי עשרות שנים בשלטון.

המחקר של צ'נוות' מצביע על ממצא בולט שהחוקרים קראו לו "כלל 3.5%". לפי המחקר, אמנם כמחצית מהמחאות הלא אלימות עדיין נכשלות, אך יש מספר קסם: כל המחאות שהצליחו לגייס אליהן תמיכה אזרחית שהקיפה יותר מ-3.5% של האוכלוסייה, הצליחו להביא להפלת השלטון. כולן ללא יוצא מן הכלל.

ההסבר של החוקרת בראיון ל-BBC לתופעה הזו נעוץ בכך שזהו שיעור השתתפות כה גבוה של אוכלוסייה, עד כי הנכונות למחאה פעילה מאיימת לשבש — ולעתים גם משבשת בפועל — את התנהלות המדינה באופן שמוביל בסופו של דבר לחילופי שלטון. בישראל שבה כ–9 מיליון תושבים, המספר הזה הוא 315 אלף משתתפים בהתנגדות האזרחית.

מהטמה גנדי
מהטמה גנדיצילום: AP

בצדק קבע בג"ץ באחרונה כי ההפרעה למנוחתם של התושבים המתגוררים סמוך לבלפור היא אי־נעימות שיש לסבול. לנוכח כישלונה של הממשלה להתמודד עם משבר הקורונה, מי שסבור כי הפתרון נעוץ בהחלפת מקבל ההחלטות שמנהל את המדינה — צריך לפעול להרחבת האי־נעימות. לא רק בלפור. גם צמתים. גם כיכרות. גם נתיבי איילון. מחאה אזרחית אינה אמורה להיות נוחה.

התנגדות אזרחית אינה אמורה להיות נוחה גם בתקופת חירום וגם בתקופת סגר. היא לא אמורה להיות נוחה אפילו אם הממשלה מנסה להוציא לפועל מדיניות של מיגור מגפה במצב חירום בריאותי. כאשר ניהול המשבר הבריאותי והמשבר הכלכלי הנובע ממנו הוא כושל — מותר, צריך ויש אפילו כאלה שיאמרו שזוהי חובה אזרחית למחות נגד המצב הזה.

מאבקם של תושבי הודו בהובלתו והשראתו של מהטמה גנדי נגד השלטון הבריטי, שהסתיים בקבלת עצמאותה ב-1947, הוא הדוגמה המובהקת ביותר של מחאה אזרחית משבשת סדר בתקופה שבה השלטון ראה במצב הלאומי מצב חירום. השוואה קרובה יותר בזמן ובמקום היא המאבק הלאומי לעצמאות ישראל שהתנהל נגד שלטון המנדט הבריטי — גם באמצעים של אלימות וטרור — אפילו בתקופת מצב החירום של מלחמת העולם השנייה.

אין אפוא מחלוקת: אפשר לשים מסכה, לשמור מרחק — ולצאת למחות בכל מקום. לא רק בבלפור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker