האם הקורונה היא רק תירוץ לא לשלם שכירות? הממשלה התחמקה - העליון יכריע

בית המשפט העליון הקפיא שלשום את פינויו של אולם אירועים שמפעיליו לא שילמו דמי שכירות משום שהאולם נסגר בגלל הקורונה ■ בעלי המקרקעין טענו כי התשלום פסק בינואר, והקורונה היא תירוץ ■ ההחלטה הסופית שתתקבל עשויה לקדם הסדרה בענף, לאחר שבממשלה נמנעו מכך

ביני אשכנזי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מחאת "חופות שחורות" של ענף האירועים, במאי
מחאת "חופות שחורות" של ענף האירועים, במאיצילום: Oded Balilty / AP

התפרצות נגיף הקורונה בישראל הובילה לסגירתם הזמנית של בתי עסק רבים, בעיקר בתחומי האירוח וההסעדה, דבר שגרם תגובת שרשרת בענף השכירות המסחרית: בהיעדר פעילות, שוכרים של שטחי מסחר לא יכלו לעמוד בחוזים שחתמו, והבעלים נדרשו להתמודד עם אובדן ההכנסה משכירות. בחלק מהמקרים הצליחו השוכרים והבעלים להגיע להסכמה לגבי דחיית התשלום, ואילו במקרים אחרים התגלגלו העניינים לפתחו של בית המשפט.

שלשום הוגש לבית המשפט העליון ערעור על החלטתה משבוע שעבר של שופטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, מיכל נד"ב. השופטת נד"ב הקפיאה את החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקוה, וקבעה כי אולם האירועים קאסדנו בפתח תקוה לא יפונה — אף שהשוכרים המפעילים אותו לא שילמו את דמי השכירות לבעלי האולם לחודשים ינואר, מארס ואפריל 2020.

עם זאת, כתנאי לאי־פינוי האולם, השופטת חייבה את השוכרים לשלם את דמי השכירות החסרים וכן להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסך חצי מיליון שקל, ועירבון בסך 360 אלף שקל במזומן.

באי כוחם של השוכרים, עורכי הדין ד"ר גלעד וקסלמן, רחלי פרי־רייכמן, שחר אילוז והמתמחה נרי לביא ממשרד הרצוג פוקס נאמן הגישו ערעור על החלטתה של השופטת נד"ב, בטענה כי העירבון שקבעה גבוה מדי.

בעלי המקרקעין שעליהם נמצא אולם האירועים, חברת גן אמירים בע"מ, הגישו תביעה נגד השוכרים בבית משפט השלום בגין אי־תשלום דמי שכירות לחודשים ינואר, מארס ואפריל. בסוף יולי קבעה שופטת בית משפט השלום בעיר, מירב כפיר, כי האולם צריך להתפנות עד אוגוסט. בדיון בבית המשפט אמרו מפעילי האולם כי התשלום עבור מארס לא בוצע בשל סגירת האולם כחלק ממגבלות הקורונה.

חתן ביום חתונתוצילום: Evgeniy pavlovski / Shutterstock

מנגד, חברת גן אמירים, המיוצגת על ידי משרד שמואל בורסי עורכי דין, טענה כי מדובר בסכסוך שהחל עוד בינואר, לפני התפרצות הקורונה בישראל, ומקורו באי־הסכמה כספית בין הבעלים לשוכרים — כלומר, הקורונה היא תירוץ. השופטת כפיר קיבלה את טענות הבעלים ופסקה כי "משהוכח כי הנתבעת מפרה את הסכם השכירות הפרות יסודיות, קמה לתובעות הזכות לפנות את המושכר".

השוכרים עירערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי מרכז, שהקפיא את פינוי האולם בתמורה להפקדת עירבון בסכומים גבוהים, ובהמשך עירערו כאמור לבית המשפט העליון על גובה העירבון. בערעור כתבו נציגיהם של השוכרים בקאסדנו כי "מגפת הקורונה שיתקה, פשוטו כמשמעו, את העולם כולו ואת המשק הישראלי. גופים פרטיים וציבוריים כאחד נאלצו לסגור את שעריהם... המשק נפגע כולו, אך יש שנפגעו יותר ואף באופן בלתי־הפיך. כך ענף אולמות האירועים היה מהראשונים להיפגע כתוצאה ממשבר הקורונה וגם כעת, כאשר ענפים רבים במשק חזרו לפעול, ענף זה נאלץ להמשיך לסגור את שעריו ונראה כי יהיה מהאחרונים להתאושש".

"לא ניתן לתלות את האשם בנתבעים בלבד"

הפסיקה הראשונה בנושא תשלום דמי שכירות בתקופת הקורונה התקבלה בסוף יוני, באולמו של השופט עמית יריב מבית משפט השלום בתל אביב. התביעה עסקה באולם אירועים בחולון, שמפעיליו חדלו במארס לשלם את דמי השכירות החודשיים בסך 76 אלף שקל, בשל התפרצות הקורונה. השופט יריב פסק כי הפסקת התשלום היא עילה לפינוי האולם. "אני ער לכך שמדובר בתוצאה שאינה קלה לנתבעים", פסק יריב. "אלא שהניתוח המשפטי מלמד שאין תוצאה אחרת. אכן, לא ניתן לתלות את האשם בנסיבות שהביאו להפרת ההסכם בנתבעים בלבד, אולם אין גם הצדקה לחייב את התובעת לשאת בעצמה ולבדה במלוא הנזק הנובע ממצב החירום".

כחודש לאחר מכן פסק סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט חגי ברנר, כי על הנאמן של חברת עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ לשלם דמי שכירות עבור מארס ואפריל — אף שהחנות היתה מושבתת בשל הקורונה.

השופט ברנר חזר על הקביעות שהתקבלו בבית משפט השלום בתל אביב וקבע כי לפי חוק השכירות, סיכול חוזה השכירות של החברה לא מתקיים אפילו בעת התפרצות מגפה עולמית, וכי הוראת הסיכול "חלה רק כשסיכולה של מטרת השכירות נבע מנסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו. ברם, במקרה דנן, סיכולה של מטרת השכירות מבחינתו של הנאמן לא נבע מנסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו, אלא בעטיו של משבר הקורונה, שהוא משבר גלובלי ואין לו קשר למושכר זה או אחר".

חתונה במועדון הבארבי בתל אביב, ביוני. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבהצילום: תומר אפלבאום

הפסיקה האחרונה שהתקבלה עד כה בנושא שכירות של אולמות אירועים בתקופת הקורונה ניתנה לפני שבועיים. סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופט אילן דפדי, קבע כי אולם האירועים כתר הרימון בבני ברק ישיב את כספי המקדמה בסך 5,000 שקל ללקוחות ששילמו עבור קיום חתונה בסוף מארס, וזו התבטלה בשל הסגר שהטילה הממשלה.

השופט דפדי דחה את טענות האולם וקיבל את התביעה. בפסק הדין הסביר השופט כי לפי סעיף 18 לחוק החוזים, שנקרא "פטור בשל אונס או סיכול חוזה", נדרשים שלושה תנאים כדי להכיר בטענת סיכול. "האחד, כי בזמן המיועד לביצוע החוזה אפשרות הביצוע שובשה באופן יסודי ואינה אפשרית", פירט השופט. "השני, מבחן הציפיות, שלפיו בעת כריתת החוזה הצד הטוען לסיכול לא ידע ולא היה עליו לדעת או לראות מראש על הנסיבות שגרמו לסיכול; והשלישי, אי־יכולתו של המפר למנוע את הנסיבות המסכלות".

השופט דפדי הסביר כי שלושת התנאים מתקיימים במקרה שלפניו, שכן האירוע לא יכל להתקיים במועד ולא ניתן היה לצפות את התפרצות הנגיף. לדבריו, האולם לא היה יכול למנוע את הפרת החוזה. בסוף פסק הדין כתב השופט: "בית המשפט ער למצב הקשה שאליו נקלעה הנתבעת, כמו גם בעלי אולמות אירועים אחרים, שלא באשמתה".

באי כוחם של השוכרים כתבו בבקשת הערעור לבית המשפט כי "טרם ניתן מענה משפטי העונה על מצוקתם הרבה של בעלי האולמות האירועים, שעה שהם מצויים בין הפטיש לסדן. מצד אחד הם אינם רשאים לקיים אירועים ולהתפרנס, ועקב כך מתווספת אף גזירת ההשבה של דמי המקדמה לבעלי השמחות; מצד שני, הם טרם זכו לכל סיוע מצד המדינה על אף ההבטחות הרבות, ותוך שהם נדרשים לעמוד במלוא התחייבותם כלפי המשכירים וגורמים נוספים".

החלטתו של בית המשפט העליון להקפיא את החלטת המחוזי בעניין האולם עד ליום ראשון הבא, מרמזת לכך שייתכן כי מההליך המשפטי תצא הלכה מפורשת הנוגעת לתנאים לפינוי עסקים שלא שילמו דמי שכירות בשל משבר הקורונה. הדבר עשוי להסדיר את המצב הקיים בשוק השכירות, לאחר שצוות מיוחד של משרד המשפטים, בהובלת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ארז קמיניץ, החליט באופן מודע להימנע מהתערבות והסדרת הנושא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker