משרד המשפטים: ארבע שנים רעות ושנה אחת איומה

מערכת המשפט עברה קדנציה איומה בכל הנוגע לתדמיתה במסגרת ממשלת נתניהו הרביעית ובשלוש ממשלות המעבר של השנה האחרונה, והיא מסיימת את התקופה הזו כשק החבטות של השר היוצא, אמיר אוחנה

גור מגידו
גור מגידו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שר המשפטים, אבי ניסנקורן
שר המשפטים, אבי ניסנקורןצילום: מוטי מילרוד

מערכת המשפט עברה קדנציה איומה בכל הנוגע לתדמיתה במסגרת ממשלת נתניהו הרביעית ובשלוש ממשלות המעבר של השנה האחרונה, והיא מסיימת את התקופה הזו כשק החבטות של השר היוצא, אמיר אוחנה.

עם מינויה של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד לתפקידה ב-2015, היא כרתה ברית עם יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה. הברית הזאת החלה בהתרוממות רוח גדולה ובזקיפת קומתה של השמרנות המשפטית כביכול - ונגמרה בחקירה פלילית מביכה, בחשיפת "מפעל הנקניקיות" של הוועדה לבחירת שופטים במערומיו ובפגיעה באמון הציבור בכל מי שעסק בתהליך מינוי השופטים ובחלק מהשופטים המכהנים.

שקד איפשרה לנוה למנות את מקורביו לתפקידי שיפוט, כולל מאהבת אחת שלו - שופטת השלום אתי כרייף, בני הזוג של שותפיו הפוליטיים ומקורבים נוספים. בתמורה, היא קיבלה רוב פוליטי בוועדה והזדמנות למנות מאות מועמדים לשיפוט שהיתה סבורה שהם שמרנים, אך בלא כל ודאות. כדי לסנן את המועמדים, שקד הפעילה מנגנון רזה למדי: שני עוזרים בלשכתה סרקו את קורות החיים של השופטים, ערכו מחקרי רקע שטחיים בפייסבוק על אודות עמדותיהם בנושאים פוליטיים ומשפטיים והתייעצו עם משפטנים מהשוליים הקיקיוניים של הימין האולטרה־קיצוני כמו תלמידו של הרב כהנא, איתמר בן גביר. תמלילי עדותו של אחד מאותם עוזרים בפרשת נוה־כרייף חשפו שהוא בקושי זכר את מי קידם לשיפוט. בסופו של תהליך, קשה להגיד אם שקד שינתה משהו במערכת המשפט, אך היא בהחלט עשתה לעצמה יחסי ציבור נהדרים. עד שהגיעה פרשת כרייף.

מהצד החיובי, שקד שמרה על יחסים טובים עם צמרת משרד המשפטים, איפשרה למנכ"לית המשרד לשעבר אמי פלמור לקדם מהלכים חשובים נגד גזענות ולמען העסקה שוויונית וקידמה רפורמה מהותית בתחום חדלות הפירעון (במסגרת מהלך שיזם כונס הנכסים הרשמי לשעבר, פרופ' דוד האן). הכבוד ההדדי בינה לבין פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, והיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, נשמר למרות חילוקי הדעות בנושאים המקצועיים. בהתחשב בפורענות של האיש שהחליף אותה בתפקיד, ראשי המערכת היו חותמים בכל יום נתון על חזרתה של שקד למשרד המשפטים.

מחאה של תנועת אם תרצו נגד בג"צ
מחאה של תנועת אם תרצו נגד בג"צצילום: אוהד צויגנברג

אמיר אוחנה כיהן כשר משפטים פחות משנה, עם סמכויות מוגבלות כשר בממשלת מעבר שלא זכתה לאמון הכנסת. בתקופתו הקצרה בתפקיד עמד אוחנה במשימתו העיקרית - לזרוע הרס ולערער את אמון הציבור בפרקליטות, על רקע כתבי האישום שהגיש מנדלבליט נגד הבוס שלו. אוחנה הספיק לנסות למנות חבר אישי שלו מהאוניברסיטה למנכ"ל המשרד, ואף חולל סכסוך במערכת כשקידם שני מועמדים לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה - אורלי בן ארי ודן אלדד - בניגוד לרצונו של היועץ המשפטי.

הקריאה לא למלא אחר פסיקת בית המשפט העליון והגיגיו הילדותיים בנאום "הפרקליטות שבתוך הפרקליטות" היו רק יריית פתיחה לשתי הצלחות ענק של סוכן החורבן שישב בלשכת השר. את שני הישגיו המהותיים השיג באמצעות נושא הכלים שגייס - ממלא מקום פרקליט המדינה הזמני לשעבר, דן אלדד. אלדד, פרקליט ותיק ומוערך, הספיק לחרב מוניטין של 27 שנה בשלושה חודשים, כשנתן לממניו שתי מתנות ענק (בתמימות או בכוונה): פתיחת חקירת "הממד החמישי" ימים לפני הבחירות, לשביעות רצון הקמפיינרים של הליכוד; וההעלאה באוב של פרשת הרפז - שמסמכיה זומנו מהגנזך על ידי אלדד, כביכול עקב שאילתה מעיתונאי, בסמיכות זמנים לפרסום בערוץ 13 של תוכן ההקלטות בנות העשור בפרשה.

הפרקליטות מסוכסכת, פניו של היועץ מושחרות, וכך בדיוק רצה ראש הממשלה, שבוע לפני פתיחת משפטו. לחורבה הזו ייכנס בקרוב אבי ניסנקורן.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker