כל מלה מיותרת: בפרוטוקול המינוי "המפורט" של השופטת אתי כרייף מופיעות 65 מלים בלבד

במשך שנים נטען כי הוועדה למינוי שופטים שומרת על פרוטוקול מסודר ומפורט של הליך המינוי, שאינו מפורסם לציבור ■ ואולם הפרוטוקול החסוי, שנחשף כעת לראשונה, מעלה ספק לגבי רמת התיעוד של הנאמר בדיוני הוועדה ■ ההחלטות האמיתיות מתקבלות בוועדת צללים

גור מגידו
גור מגידו
הוועדה לבחירת שופטים ב-2018
הוועדה לבחירת שופטים ב-2018צילום: אמיל סלמן

יש הסבורים כי פרשת היחסים הרומנטיים שהיו או לא היו לשופטת כרייף עם חברי הוועדה למינוי שופטים, משה כחלון ואפי נוה — היא העיקר. זאת טעות. כרייף כבר מזמן אינה הנושא החשוב, ואין ספק שעתידה כשופטת מאחוריה. גם נוה נאלץ לעזוב את לשכת עורכי הדין, וכחלון הודיע אף הוא על פרישה מהפוליטיקה בקרוב. העניין הציבורי האמיתי בפרשה הזאת הוא באפשרות לחשוף את השיטה העקומה למינוי שופטים בישראל, הרחוקה מכל סטנדרט של שקיפות או מינהל תקין.

עבודת הוועדה מתועדת בשני סוגים של פרוטוקולים. האחד ציבורי ומתומצת מאוד, שכולל כמעט אך ורק את שמות המועמדים שמונו לשיפוט ואזכור בשורה של ההחלטה על מינויים. המסמך השני הוא פרוטוקול חסוי, שאמור להיות מורחב יותר, אך מידת הפירוט שלו נחשבה עד כה חידה — משום שפרוטוקול כזה מעולם לא דלף או פורסם.

במהלך השנים, הפרוטוקול המפורט, כביכול, שימש תשובה לטענות שלפיהן הוועדה מתנהלת תחת איפול. ההסבר היה שהוועדה כן מנהלת פרוטוקול מסודר — רק שהוא נשמר הרחק מעיני הציבור, כדי לאזן בין האינטרס בשקיפות לפרטיות המועמדים, וכדי לא להרתיע מועמדים טובים מלהתמודד על משרות שיפוט. כעת TheMarker מפרסם בראשונה פרוטוקול מהסוג החסוי והמפורט יותר, כביכול.

מתוך פרוטוקול הוועדה למינוי שופטים
מתוך פרוטוקול הוועדה למינוי שופטים

כך תועד בפרוטוקול החסוי מינויה של השופטת אתי כרייף, העומדת במרכז החשד לשוחד מיני בוועדה למינוי שופטים:

"השר כחלון: 'עו"ד אתי כרייף'.

מנהל בית המשפט (דאז, השופט בדימוס מיכאל שפיצר, ששימש מזכיר הוועדה; ג"מ): 'עו"ד כרייף משמשת תובעת משטרתית, היתה מתמחה שלי, עוסקת בתחום הפלילי. בחורה רצינית'.

השופט רובינשטיין: 'עו"ד כרייף לא עברה בהצלחה את הקורס. בוועדת המשנה היו חילוקי דעות. ח"כ קורן (נורית קורן מהליכוד; ג"מ) ועו"ד סקר (אילנה סקר, נציגת הלשכה; ג"מ) סברו שונה ממני. אני סברתי שצריך לשקול מועמדות בעוד שנתיים, עם המלצות וניסיון מצטבר. היא עשתה רושם טוב אך עברה את הקורס בציון 4.5 מ–10. זו עמדתי'".

לפי הפרוטוקול המורחב, בזאת הסתיים הדיון במועמדותה של כרייף, והפעם הבאה ששמה עלה היתה בשלב ההצבעה. כך בדיוק זה נראה, לפי הפרוטוקול: "אתי כרייף — 8 בעד 1 נגד". בשורת הסיכום, תחת הכותרת "החלטה", מפורטים שמותיהם של כל תשעת המועמדים האחרים שמונו לשיפוט באותו מועד, ושמה של כרייף ביניהם. לדיון במינויה הוקדשו לא יותר מ–65 מלים. אם נספור גם את ההצבעה וההחלטה, נגיע ל–75 מלים.

שתי פרשנויות — שתיהן מדאיגות

ההכרעה לגבי מינוי שופטת חדשה לבית משפט שלום אמנם אינה קריטית לגורל המדינה, אך מבחינת המתדיינים באולמה של השופטת — היא בהחלט חורצת גורלות. מינוי של שופטת לא מתאימה הוא עוול ענק לכל אותם מתדיינים שיפגשו בה באולם בית המשפט, בין אם בהליכים אזרחיים, מינהליים או פליליים.

השופטת אתי כרייף
השופטת אתי כרייףצילום: דוברות בית המשפט

יש שתי דרכים לפרש את העובדה ש–65 מלים הספיקו כדי לתעד את הדיון במינוי כרייף, ושתיהן אינן מוסיפות כבוד לוועדה. האפשרות הראשונה היא שהפרוטוקול אכן משקף את כל מה שנאמר בדיון. משמעות הדבר היא שאחרי שהמשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט רובינשטיין, העלה את העובדה הפעוטה שכרייף נכשלה בקורס השיפוט, וקיבלה ציון נמוך באופן חריג של 4.5 מתוך 10 — איש לא טרח אפילו לענות לו.

מהעדויות בתיק עולה כי המינוי של כרייף נעשה במסגרת דיל פסול בין השופטים, הפוליטיקאים ועורכי הדין בוועדה. ניתן לדמיין שאחרי שהצדיק היחיד בחדר שסירב להשתתף בדיל, השופט רובינשטיין, אמר את שאמר, השתררה בחדר שתיקה מביכה וחברי הועדה שקעו בהרהורים למשך כמה שניות, נבוכים מהשתתפותם בעסקה המצחינה — עד שח"כ רוברט אילטוב (ישראל ביתנו) שבר את השתיקה כשהעלה את שמו של מועמד נוסף.

הפרשנות השנייה — והסבירה יותר — למיעוט המלים בעניינה של כרייף היא שהפרוטוקול "המפורט" פשוט אינו מפורט כלל, ומתעד רק באופן חלקי, ואולי אף סלקטיבי, את דיוני הוועדה. כלומר, מה שנאמר בחדר פשוט לא תועד בפרוטוקול. אם זה הנוהג, אז הסיפור על קיומו של פרוטוקול מפורט הוא לא יותר מבלוף, שחברי הוועדה למינוי שופטים בשנים האחרונות הסתירו מהציבור את האמת לגביו.

ועדת המסחרה

מהעדויות בחקירת פרשת כרייף־נוה עולה כי שתי נשיאות העליון האחרונות — מרים נאור והנשיאה המכהנת אסתר חיות — לא רק לקחו חלק בדילים הפסולים בוועדה למינוי שופטים, שקיים ספק גדול לגבי חוקיותם, אלא ממש מיסדו את השיטה. מה שבעבר אולי נעשה בלחישות ובקריצות, נהפך בקדנציה שלהן לנוהל מסודר.

השופטות מרים נאור ואסתר חיות
השופטות מרים נאור ואסתר חיותצילום: אורן בן חקון

לפי העדויות, לפני כל ישיבה של הוועדה למינוי שופטים, נערכה ישיבה מקדימה של ועדת צללים שהתכנסה בבניין בית המשפט העליון, ושם סוכמו העסקות. בפורום נכחו שרת המשפטים דאז, איילת שקד; נציגי לשכת עורכי הדין, חאלד חוסייני זועבי ואילנה סקר; וכן נוה עצמו — גם בתקופה שבה לא היה חבר רשמי בוועדה למינוי שופטים. גם שני שופטי העליון בוועדה זומנו על ידי נאור וחיות, וזכו להיות נוכחים במעמד.

החוק מורה כי על חברי הוועדה להפעיל שיקול דעת עצמאי ובלתי־תלוי. בפועל, המצב היה רחוק מכך. נוה, שקד והשופטים עשו עסקים ("הסכמות", כפי שהגדירה זאת נאור בעדותה) של מועמד תמורת מועמד. במסגרת המסחרה הזו מונו 21 מועמדים שנכשלו בקורס השיפוט ועוד מספר לא ידוע של מקורבים ומקורבות של נוה ושותפיו הפוליטיים.

יש סיבות טובות לחשוד כי העובדה שמערכת המשפט הגבילה את עצמה בחקירת ניגודי העניינים של נוה בוועדה למינוי שופטים אינה נוגעת לפרטיותו, כפי שניסה לטעון פרקליט המדינה הקודם, שי ניצן, עם פרוץ החקירה. ככל שמתגלים יותר פרטים — כמו המחדל של אי־חקירת כחלון, שהיה אף הוא בקשר קרוב עם כרייף — ההסבר על הפרטיות נשמע קלוש יותר.

מה שבטוח הוא שתחימת התיק כך שיתמקד בשני מינויים ספציפיים בלבד, מנעה לפי שעה חשיפה נרחבת יותר של אחורי הקלעים של הוועדה לבחירת שופטים. כפי שזה נראה מההצצה המוגבלת שקיבלנו, צריך להתפלא אם אין עוד כמה שופטים שמונו באופן בעייתי, כמו כרייף, ועדיין יושבים על כס השיפוט באין מפריע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker