לידיעת אפי נוה והדס שטייף: בן הזוג פרץ לסלולרי של אשתו לשעבר - מה פסק ביהמ"ש?

בן הזוג בסכסוך גירושים ביקש להציג כראיה הקלטות של שיחות של בת הזוג עם אחותה, שלטענתו חושפות כי שיקרה לבית המשפט ■ השופט פירט את המבחנים לשימוש בראיה שהושגה דרך פגיעה בפרטיות, ובהם חשיבות הראיה ורמת הידע המוקדם לגבי המידע

דיון בבית המשפט העליון. "הסמארטפון הוא כמו כספת ניידת"
דיון בבית המשפט העליון. "הסמארטפון הוא כמו כספת ניידת"צילום: מיכאל פתאל
ביני אשכנזי
ביני אשכנזי

שאלת השימוש בראיות שהושגו באמצעות פריצה למכשירים אלקטרוניים או לחשבונות פרטיים עלתה באחרונה לסדר היום הציבורי, על רקע החשד למינוי שופטת על ידי ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, תמורת שוחד מיני. ההחלטה לשקול את העמדתם לדין של נוה ושל השופטת אתי כרייף התקבלה בעקבות הפרסום של עיתונאית גלי צה"ל, הדס שטייף, שלפיו נוה מצוי לכאורה בקשר אינטימי עם כרייף ודאג ולקידומה ומינויה לכס השיפוט בעקבות כך. פרסום הפרשה על ידי שטייף נעשה באמצעות פריצה לפלאפון הישן של נוה.

לפי פרסומים, המכשיר הנייד נשאר בכספת בביתו הקודם של נוה, שאותו עזב לאחר הפרידה מרעייתו השנייה, והועבר לשטייף על ידי אחד ממקורותיה. במכשיר נשמרו מאות התכתבויות מפלילות לכאורה בין נוה לבין המועמדת לשיפוט דאז, והוא נפרץ בעזרת מומחה. חרף כל זאת, בהודעה מטעם הפרקליטות נכתב כי שטייף לא תועמד לדין בגין הפגיעה בפרטיות של נוה — וזאת, בין היתר, בשל העובדה שהמידע שמסרה הוביל לחקירה חשובה הנוגעת לטוהר המידות במינוי שופטים.

אפי נוה
אפי נוהצילום: ראובן קסטרו

עם זאת, אין במקרה זה כדי לנסח כלל גורף בסוגיית השימוש בראיה שהושגה באמצעות פריצה למחשב או לטלפון הנייד, והכשרתה של חדירה לפרטיות לשם השגת ראיה מפלילה נותרה סוגיה סבוכה ומורכבת. פסק דין שניתן לפני כחודש בבית המשפט לענייני משפחה עשוי לסייע בהבנת התנאים שבהם יתיר בית המשפט להשתמש בראיה שהושגה בפריצה כזו. במקרה זה קבע השופט בתיק, יהורם שקד, כי ראיה שהשיג בן הזוג מהמכשיר הנייד של בת זוגו תיפסל, והוא השית על בן הזוג הוצאות משפט בגובה 5,000 שקל.

בסיכום פסק הדין נדרש השופט שקד לשאלה העקרונית — מתי בית המשפט יכול לקבוע שמותר להשתמש בראיה חרף העובדה שהושגה באמצעות פגיעה בפרטיות של אדם אחר. השופט הבהיר כי כשיש התנגשות בין גילוי האמת והגינות ההליך השיפוטי, כפי שטען בן הזוג, לבין ערך השמירה על פרטיותה של בת הזוג — על בית המשפט להעמיד על המאזניים המשפטיים את שני הערכים. בבואו להעריך את משקלם היחסי של הערכים המנוגדים, עליו להביא בחשבון את חומרת ההפרה מצד אחד, ואת ערכו הראייתי של החומר שהושג אגב הפגיעה בפרטיות. "ככל שעוצמת ההפרה של הפרטיות גדולה יותר", כתב שקד בפסיקתו, "כך יש ליתן משקל רב יותר לשיקול המעדיף את ההגנה על הפרטיות על פני השיקולים הנוגדים — ולהפך".

פרטיות

לעניין ערכו הראייתי של החומר כתב שקד: "ככל שהראיה חיונית יותר להוכחת האמת — כן יגבר משקלה לעומת משקלה של הפגיעה בפרטיות. בבחינת חיוניותה של הראיה, על בית המשפט לבחון אם אי אפשר להגיע לחקר האמת באמצעות חומרים שהושגו כדין או באמצעות חומרים שהושגו, אמנם, תוך פגיעה בפרטיות, אך שפגיעתם בפרטיות היא קלה יותר".

דין מכתב כדין שיחת טלפון

הסכסוך המשפטי עוסק בבני זוג שהסכם הגירושים שלהם, שעיקרו נגע לחלוקת ערך דירה בין שני בני הזוג באופן שווה, קיבל תוקף של פסק דין בשלהי 2016. בסבב המשפטי הנוסף, שהחל ב–2018, הגיש בן הזוג לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לביטול הסכם הגירושים, בטענה כי הגיעה לידו ראיה חדשה מתוך הטלפון הנייד של בת הזוג. הראיה החדשה היתה שיחת טלפון מוקלטת בין האישה לבין אחותה, שבה אישרה בת הזוג כי אמרה להורי בן זוגה לשעבר שלא תיקח ולו שקל משווי הדירה, בניגוד למה שאמרה במהלך הדיון בבית המשפט. בן הזוג טען בפני בית המשפט כי הראיה מוכיחה שהעדות שמסרה בת הזוג בפני בית המשפט בנושא חלוקת כספי דירת המגורים היתה עדות שקר, ולכן יש להורות על ביטול פסק הדין שבו אושר הסכם הגירושים.

בת הזוג, מצדה, מיהרה להגיש בקשה לפסילת הראיה, בטענה כי הושגה בעזרת פגיעה חמורה בפרטיותה. היא טענה בפני בית המשפט כי מדובר במכשיר ששייך לה, ושהיה שמור בחדר השינה שלה. "בדרך שטרם הובהרה די הצורך, התובע גילה את קיומו ואת מיקומו של המכשיר והצליח לשים את ידו עליו. לאחר מכן, הוא פרץ את מערכי ההגנה של המכשיר, עבר על כלל המדיה הדיגיטלית שהיתה במכשיר ודלה משם שתי הקלטות", נכתב בבקשת הפסילה. בן הזוג הדף את הטענה בנימוק כי בנם המשותף הביא לו את המכשיר הנייד כדי "להראות לו משהו".

הדס שטייף
הדס שטייףצילום: אליהו הרשקוביץ

השופט שקד התייחס לשאלה אם ההקלטה שהוגשה מתוך מכשיר הפלאפון של בת הזוג מהווה פגיעה בפרטיות. בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות נאסר על "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת הנמען או הכותב". מכיוון שהראיה היתה תמליל של שיחת טלפון שנערכה בין בת הזוג לבין אחותה, באמצעות המכשיר הנייד של האישה, השופט הסביר כי אין הבדל במקרה זה בין מכתב לשיחת טלפון. "הרציונל העולה מסעיף זה", כתב השופט, "הוא שפגיעה בפרטיות היא שימוש בתוכן או בחומר בעל ערך אישי, ללא רשות מאת בעליו. כפי שבמכתב נותן הכותב דרור למחשבותיו ולצפונות לבו, כך גם בשיחת טלפון נותן הדובר חופש לדעותיו ולסודותיו".

השופט הוסיף כי גניבת טלפון סלולרי מהווה חדירה למתחם הפרטי ביותר של האדם. "הסמארטפון הוא מעין כספת ניידת", ציטט השופט את בית המשפט העליון, "כספת המכילה תמונות, לעתים תמונות רגישות, התכתבויות אישיות ומידע פרטי ולעתים אף סודי". לדבריו, אם כך הדבר הוא בכל מקרה של גניבה, "הרי שקל וחומר בפריצה למכשיר הנייד. מכיוון שכך, ובשים לב לטענתו של האיש כי האישה לא כיוונה להפרה ספציפית בהתאם לתת־סעיפים לחוק, הרי שברור כי פריצה לטלפון נייד היא פגיעה חמורה בפרטיות".

מבחן תום הלב

השופט התייחס גם לאפשרות כי למרות הפגיעה בפרטיות, הראיה לא תיפסל מלשמש בבית המשפט אם היא הושגה בתום לב. השופט דחה את הטענה שלפיה לבן הזוג עומדת טענת תום לב, בעיקר מכיוון שהוא לא ידע מה הוא עתיד למצוא במכשיר הנייד של האישה. "האיש מעולם לא טען כי ידע שבמכשיר הנייד של האישה מצויה אותה 'ראיית זהב', כפי שהגדיר אותה. למעשה, אין בפנינו כל גרסה מאת האיש על מה ולמה חיטט במכשיר הנייד של האישה. הלכה למעשה, האיש יצא למסע דיג, כשאין הוא יודע מה יעלה ברשתו. בנסיבות אלה, החדירה למכשיר הטלפון הנייד — כאשר לאיש אין מושג מה הוא מחפש ומה ימצא — היא פעולה שבראש ובראשונה נועדה לשם פגיעה בפרטיותה של האישה".

השופט יהורם שקד
השופט יהורם שקדצילום: אתר בתי המשפט

במלים אחרות, מנימוקי השופט אפשר להבין כי אילו בן הזוג היה יודע בוודאות על קיומה של ראיה חותכת על המכשיר הנייד, ייתכן שהראיה לא היתה נפסלת, למרות הפגיעה בפרטיות. טענה דומה השמיע נוה בכתב התביעה האזרחית שהגיש נגד שטייף באמצעות עו"ד בעז בן צור. בתביעה נכתב כי שטייף עיינה בפלאפון של נוה "שעה שאין היא יודעת מהחל ועד כלה מהו המידע הכלול באותם מכשירי טלפון ניידים". עם זאת, אפשר להעריך בזהירות כי הערך הראייתי של החומר ששטייף הגישה לפרקליטות ולמשטרה הוא רב, במיוחד על סמך דברי הפרקליטות: "לולא פנייתה של שטייף לרשויות, ככל הנראה לא היה אפשר לדעת כי בוצעה חדירה לטלפונים, ובמקביל לא היתה נפתחת חקירה חשובה זו".

כך, במקרה של שטייף ונוה — הפרקליטות העדיפה את משקלו של הערך הראייתי שהושג באמצעות חדירה לרשות הפרט.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker