האיש שמכר את מה שהאמין בו: המורשת המטרידה של נתניהו

מי שיקרא לעומק את כתבי האישום בשלוש פרשיות נתניהו, ימצא שפע סיבות להיות מוטרד מהאופן בו מתנהלים קשרי הון שלטון עיתון בישראל ■ הגיע הזמן לשאול האם לא הגיעה העת לנתק את הפוליטיקאים לחלוטין מהשפעה על כלי תקשורת

סמי פרץ
סמי פרץ

מי שיקרא לעומק את כתבי האישום בשלוש פרשיות נתניהו, ימצא שפע סיבות להיות מוטרד מהאופן בו מתנהלים קשרי הון-שלטון-עיתון בישראל. במקרה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, יש גם סיבות להתאכזב מהאיש שפעל בניגוד מוחלט למשנתו המוצהרת - תמיכה בתחרות ורצונו לגוון את שוק התקשורת, ולצמצם את הריכוזיות בו.

המשנה הזו מתבררת בכל שלוש הפרשות - 1000, 2000 ו-4000 - ככוזבת. נתניהו היה מוכן למכור אותה שוב ושוב תמורת תקשורת אוהדת. מספר השחקנים בשוק לא עניין אותו. רמת התחרות לא נחשבה בעיניו. הדבר היחיד שהיה חשוב לו - מי הבעלים של העיתון, האתר או ערוץ הטלוויזיה, ועד כמה הוא יכול להשפיע עליו - משנה שתכליתה השתלטות על בעלי כלי תקשורת, יצירת מנופי כוח מולם, ושימוש בה כדי לבצר את שלטונו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ