המהפכה הדיגיטלית של מנדלבליט: היועמ"ש מסיר את המחסום שתוקע את ישראל בעידן הניירת - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המהפכה הדיגיטלית של מנדלבליט: היועמ"ש מסיר את המחסום שתוקע את ישראל בעידן הניירת

אחד החסמים העיקריים להפיכת שירותים ממשלתיים לדיגיטליים או מקוונים הוא שנאת הסיכון של יועצים משפטיים ברשויות ובמשרדים ■ הנחיה חדשה של היועץ המשפטי לממשלה דורשת מהייעוץ המשפטי לפרש את החוק בצורה מרחיבה כדי לאפשר מעבר לשירותים דיגיטליים

22תגובות
יועצים משפטיים נוטים לאסור על המרת שירות אנושי בשירות דיגיטלי ודורשים שההסדרים יעוגנו בחקיקה
מוטי קמחי

פעמים רבות מי שאחראי לעיכוב המעבר של שירותים שמעניקה המדינה לפעילות דיגיטלית הם היועצים המשפטיים של רשויות השלטון הארצי והמקומי. בימים אלה מפרסם היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, את אחד ממסכמכי הנחיית היועמ"ש המפורטים והמורכבים ביותר שיצאו ממשרד המשפטים בשנים האחרונות. המסמך מיועד ליועצים המשפטיים, והוא מתמקד באופן שבו הם צריכים לסייע להעביר את המדינה מעידן הפקיד והניירת למתן שירותי ממשל דיגיטליים — כמו מרשם רופא, חתימה על חוזה או דרישת תשלום קנס — גם בלי להמתין לחקיקה.

ניכר כי הסיבה לפרסום ההנחיה היא תופעה של שמרנות יתר של משפטנים. יועצים משפטיים נוטים לראות את הסיכונים בכל מצב, ובעולם הדיגיטלי יש לא מעט סיכונים — פגיעה בפרטיות, זליגת מידע לגורמים לא מוסמכים, ניצול לרעה של שירות על ידי מתחזים ברשת, קשיי נגישות של אוכלוסיות שעוד לא הגיעו לרמת אוריינות דיגיטלית גבוהה ועוד.

כשהיועצים המשפטיים של משרדי הממשלה נתקלים בסיכונים וקשיים כאלה, הם נוהגים לאסור על המרת שירות אנושי בשירות דיגיטלי ודורשים שההסדרים יעוגנו בחקיקה. כיוון שהכנסת רחוקה מלהיות גוף שמקדם חקיקה מהסוג הזה באופן יעיל בימים כתיקונם ובוודאי לא בעת הנוכחית, היועץ המשפטי לממשלה ואנשיו נטלו את היוזמה.

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט
ניר קידר

ההנחיה נועדה להעניק רוח גבית למשרדי הממשלה כשהם מעבירים שירותים לדיגיטל. המסר שלה הוא שהמעבר לעולם הדיגיטלי הוא אפשרי ורצוי, וצריך לגבש אותו מתוך גישת ניהול סיכונים, ולא לפעול מתוך גישה של "שנאת סיכון" שאופיינית למשפטנים. לכן, אפשר לשער שההנחיה צפויה לחולל שינוי בהמרת שירותים ממשלתיים לדיגיטל, ולהאיץ את הקצב של העברת השירותים לאזרח לערוצים דיגיטליים שונים.

הנחיית היועמ"ש מפתיעה בגישה מאוד מרחיבה לפרשנות החוק. למשל, כל אימת שהחוק אינו אוסר לעשות פעולה מסוימת באופן דיגיטלי, היועמ"ש מנחה לפרש אותו כאילו ניתן לעשות זאת גם בדרך דיגיטלית. "כשהדין קובע כי יש להמציא מסמך, אזי בהעדר סממן ששולל זאת, ניתן לבצע המצאה זו גם באופן מקוון", מסבירה הנחיית היועמ"ש.

יועצים משפטיים דווקניים עלולים לדרוש שינוי של החוק. הנחיית היועמ"ש מבקשת למנוע זאת בכך שהיא קובעת במפורש כי במקום שבו פרשנות משפטית יכולה לסבול את העידן הדיגיטלי יש להימנע מתיקוני חקיקה ותקנות.

"במקרים רבים, ביצוע תיקונים בדין יארך זמן רב יותר מאשר גיבוש פרשנות גמישה של הדין. לכן, בדרך כלל תהיה עדיפות לפרשנות הדין, בהתאם לכללי הנחיה זו, על פני תיקון הדין", נאמר בהנחיה.

הנחיית היועמ"ש "מתמקדת בהיבטים משפטיים הנובעים מההיבטים הדיגיטליים של ההסדרים ובהתאמתם לעולם הדיגיטלי", מוסבר במסמך. בהנחיה אפשר למצוא התמודדות עם כמה בעיות מרכזיות במעבר מעולם פיזי לעולם דיגיטלי: כיצד ניתן לוותר על דרישה של הגשת מסמכי מקור; מתי ניתן להחליף חתימות בכרטיסים חכמים, שמחייבים הוצאות ולא נגישים לציבור הרחב בחתימות פשוטות יותר; וכיצד ניתן להנגיש מסמכים כך שיהיה אפשר לקבל אותם וגם למלא ולהגיש אותם — בלי לבזבז זמן בהגעה למשרדי הממשלה. כל זאת יש לעשות תוך הגנה על אוכלוסיות שעלולות להתקשות בשימוש במחשב.

עו"ד ארז קמיניץ, המשנה ליועמ"ש
אוליבייה פיטוסי

הנחיית היועמ"ש היא בעצמה פרי שילוב כוחות של יועצים משפטיים ואנשי מחשוב. היא גובשה על ידי ראש האשכול האזרחי במחלקת יעוץ וחקיקה (משפט אזרחי), עו"ד רני נויבואר יחד עם עו"ד רעות אופק מהמחלקה, שבראשה עומד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ארז קמיניץ. יחד עם היועצים המשפטיים עבדה גם רשות התקשוב הממשלתית ופרויקט "ישראל דיגיטלית".

אחד הדברים המייחדים את ההנחיה הוא הקריאה ליועצים המשפטיים לא להתעקש על הלשון הכתובה היבשה של החוק, מכיוון שבמקרים רבים החוק נכתב בעידן הטרום דיגיטלי. למשל, כשהחוק או התקנות דורשים הזדהות של האזרח בפני הרשויות באמצעות חתימה אישית, היועמ"ש מנחה שלא להתעקש על כך אם קיימים אמצעי זיהוי דיגיטליים אחרים.

במלים אחרות, אם ההסדר הדיגיטלי שניתן לפתח משיג תוצאה ששקולה מבחינה פונקציונלית למה שדרש החוק המיושן אבל עושה זאת בדרכים טכנולוגיות חדשות, היועצים המשפטיים מתבקשים לאמץ פרשנות שתזרום עם העידן הדיגיטלי.

"יש לבדוק מהם התכליות והשימושים שההסדר נועד להשיג — ולא את אופן יישומם בעולם הפיזי", מוסבר בהנחיה. "במקרים שבהם אופן היישום בעולם הפיזי מגשים יותר תכליות מהנדרש, אין צורך לקיים תכליות נוספות אלו גם בהסדר הדיגיטלי. למשל, כשהתכלית היא הזדהות, לא צריך להגשים אותה באמצעות דרישת חתימה, אלא ניתן לוותר עליה ולהסתפק בשירות ייעודי".

לא צריך ללכת לרופא כדי לקבל מרשם

דוגמה מצוינת לסיכון שקיים בשירותים דיגיטליים — ולדרך שבה ניתן להתמודד עמו — היא האפשרות למתן מרשם רופא דיגיטלי, באמצעות מערכת הזדהות דיגיטלית ובלי שהרופא יפגוש את המבקש בכל פעם באופן פיזי.

רוב הציבור אינו מודע לכך, אבל התהליך של הנפקת מרשם לתרופה על ידי רופא מוסדר בתקנות בצורה דקדקנית מאוד. אחד הפרויקטים שקיבל ליווי ממשרד המשפטים יחד עם משרד הבריאות נגע לאפשרות של רופאים לתת מרשם באופן מקוון, ללא צורך להגיע אל הרופא. הנחיית היועמ"ש מסבירה את השיקולים המשפטיים שהנחו את גיבוש ההסדר הדיגיטלי ב"תקנות הרופאים (מתן מרשם)".

רוקח מוריד תרופה ממדף בבית מרקחת
Ebrahim Noroozi/אי־פי

הנחיית היועמ"ש מסבירה כי "הסדר שעוסק במרשם דיגיטלי שנחתם על ידי רופא צריך להגשים, בין היתר, את התכליות הבאות: הבטחה כי הרופא ששמו כתוב על גבי המרשם הוא אכן מי שחתם עליו (זיהויו); הבטחה כי הוא היה מוסמך לחתום על המרשם מתוקף תפקידו כרופא; הבטחה כי המרשם לא שונה לאחר החתימה עליו; והבטחה כי לא ייעשה שימוש במרשם יותר מפעם אחת".

לפי ההנחיות, היועצים המשפטיים אמורים לשקול את הסיכונים של הסדר דיגיטלי. למשל: "אי־הגשמת תכליות אלו עלולה לפגוע בבריאות הציבור במקרה של זיוף מרשם, נטילת מינון גבוה יותר של תרופות או סחר בתרופות במקרה של שימוש חוזר באותו המרשם. כמו כן, אי־הגשמת התכליות עלולה אף לגרום לנזק כלכלי לקופת החולים, ככל שהיא מסבסדת את עלות התרופה שנרכשה שלא כדין".

בהנחיית היועמ"ש מוסבר כי בנסיבות של מתן מרשם "שבהן עלולה להיפגע בריאות הציבור, נראה שהתכליות האמורות צריכות להתקיים ברמת ודאות גבוהה". כלומר, במקרה של הנפקת מרשם למשל, נדרש מנגנון הזדהות של מבקש המרשם ומקבלו ברמה גבוהה יחסית.

ניהול סיכונים במרחב דיגיטלי

מה שמייחד את ההנחיה החדשה של היועמ"ש הוא ההכוונה כי הסדר דיגיטלי צריך להיות פשוט למשתמש ככל האפשר — כדי לאפשר נגישות לזכויות. הבעיה היא שככל שיש יותר סיכונים בהסדר הדיגיטלי, כך הוא עלול להפוך למסובך יותר. "ככלל, ככל שהפגיעה שעלולה להיגרם בשל התממשות סיכון הינה חמורה יותר מבחינת חשיבות הערך המוגן שעלול להיפגע ועוצמת הפגיעה בו, ושההסתברות להתממשותו גבוהה יותר, כך על ההסדר הנבחר להבטיח כי החשיפה לסיכון תהיה קטנה יותר. בהתאם לכך, יש להפעיל את מבחני המידתיות כשמדובר בזכויות חוקתיות והסבירות", מסבירה הנחיית היועמ"ש.

הסדר דיגיטלי צריך להיות פשוט למשתמש ככל האפשר — כדי לאפשר נגישות לזכויות
עופר וקנין

מה קורה אם אחד הסיכונים בהסדר הדיגיטלי מתממש? ניקח לדוגמה את הנכונות להכיר בחתימה דיגיטלית על חוזה כחתימה תקפה לכל דבר ועניין מבחינה משפטית. היועמ"ש מנחה את מי שמגבש את התשתית המשפטית של הסדרים דיגיטליים לחלק את האחריות לסיכונים בצורה יעילה מבחינה כלכלית.

דוגמה לכך ניתן לראות ב"חוק חתימה אלקטרונית". החוק קובע מה ייעשה אם החותם מתכחש לחתימתו. "הנטל להוכיח כי הצד החותם אכן חתם, במקרה של התכחשות לחתימה, יוטל על מי שהכתיב כי החתימה תהיה אלקטרונית", קובע החוק. מדוע?

"בין הצדדים קיימים פערי כוחות לטובת דורש החתימה. הגורם שהכתיב את אופן החתימה הוא הנהנה העיקרי מסוג החתימה שבו בחר, כך שיהיה הוגן להטיל עליו את הסיכון. כמו כן, הוא יוכל לקבוע צורך בחתימה בטכנולוגיה מתקדמת, שתקטין את הסיכון. לכן, יהיה יעיל יותר להטיל עליו את הסיכון", מסבירה הנחיית היועמ"ש.

מה לגבי מי שלא מתחבר ליישומים דיגיטליים? אחת הסוגיות המרכזיות שעמן מתמודדים משרדי הממשלה היא אותם אנשים שלא היגרו לעולם הדיגיטלי. כיצד מתמודדים עם מי שאין לו אינטרנט? או מי שמתקשה להתמודד עם מילוי טפסים אינטרנטי?

"קביעת ערוץ דיגיטלי כערוץ יחיד היא נושא מורכב, שמעלה שאלות כבדות משקל. במקרים לא מבוטלים, קביעתו של ערוץ דיגיטלי כערוץ יחיד תהיה בלתי סבירה", קובע היועץ המשפטי לממשלה. לכן, באופן חסר תקדים, נקבע בהנחיית היועמ"ש כי "קביעת ערוץ דיגיטלי כערוץ יחיד כפופה לקבלת אישורו של היועץ המשפטי לממשלה או מי מטעמו". במלים אחרות, ללא אישורו של היועץ המשפטי לממשלה לא ניתן יהיה להעביר שום שירות ממשלתי להסדר דיגיטלי בלעדי ללא חלופה אנושית, ולו מינימלית.

בין הדוגמאות לאוכלוסיות שעלולות להיתקל בקשיים כאלה מציינת הנחיית היועמ"ש אוכלוסיות בעלות "אוריינות דיגיטלית נמוכה; היעדר גישה או אמצעים לעשות שימוש באמצעים דיגיטליים (למשל, אוכלוסייה בחתך סוציו אקונומי נמוך או אנשים מבוגרים); אי־שימוש באמצעים דיגיטליים מטעמים דתיים או תרבותיים (למשל, חרדים)".

האיסור לעבור לשירות דיגיטלי בלי אישור של היועץ המשפטי לממשלה אינו מונע את החשש שמשרדי ממשלה ינהיגו שירות דיגיטלי ולצדו מענה אנושי דל ולא מספק. הנחיית היועמ"ש צופה את האפשרות שרשויות המדינה ינהגו באופן כזה.

לשם כך קובעת הנחיית היועמ"ש כי "בין אם הסדר דיגיטלי נקבע במתכונת של ערוץ דיגיטלי יחיד ובין אם לאו, עליו לתת מענה הולם לאוכלוסיות שאין להן כישורים או אמצעים לקחת חלק בהסדר באופן עצמאי. מענה הולם משמעו כי תינתן אפשרות סבירה ומעשית לאוכלוסיות אלו, בהתחשב במאפייניהן הייחודיים, לבצע את הפעולות הנדרשות לביצוע במסגרת ההסדר".

רוצים אי־מייל, מסתפקים בדואר

אחד האתגרים במעבר לעולם הדיגיטלי הוא הרצון להתקדם להעברת מסרים מהמדינה לאזרח (ולהפך) באופן דיגיטלי. העברת המסרים הזאת מעוררת שני קשיים עיקריים. האחד הוא הצורך להבטיח כי האזרח אכן יקבל את המסר, והשני הוא מצב בו האזרח מתכחש למסירה.

השאלה אם ניתן להעביר הודעות קנס בדואר אלקטרוני נמצאת עדיין בתהליכי עבודה במשרד המשפטים וברשויות המקומיות
רמי שלוש

המצב הנפוץ ביותר בהקשר הזה הוא הרצון של רשויות מקומיות ושל גורמי אכיפת החוק להעביר את משלוח הקנסות בדואר למשלוח הודעות קנס אלקטרוניות. למועד מסירת ההודעה לאזרח יש חשיבות רבה בגלל שממועד זה מתחיל להיספר מניין הימים לברירת משפט או לכפל קנס במקרה של איחור בתשלום, ועוד התפתחויות לא נעימות כמו צבירת ריבית והצמדה.

אמנם הדואר הרשום במדינת ישראל אינו אמצעי המסירה האולטימטיבי, אבל כשהודעת הקנס נשלחת בדואר אלקטרוני האפשרות של מקבל ההודעה להתכחש ולטעון שכלל לא קיבל אותה גדול עוד יותר. גם הסיכון שההודעה באמת כלל לא התקבלה אינו זניח.

לנוכח המצב הזה קובע היועמ"ש כי "מאחר שסתירת חזקת מסירה אינה מלאכה פשוטה, ככלל רצוי למעט בקביעת חזקות", וגם כי "ככל שמתקבלת החלטה לקבוע חזקת מסירה, קביעתה כפופה לכך שהיא תהיה ניתנת לסתירה, וכי המסר יתקבל אצל הנמען ברמת ודאות גבוהה".

נכון להיום, השאלה אם ניתן להעביר הודעות קנס בדואר אלקטרוני נמצאת עדיין בתהליכי עבודה במשרד המשפטים וברשויות המקומיות — ובינתיים אין ברירה אלא לסמוך על הדואר הרגיל, הישן והטוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#