ההכרעה שיכולה להרוג את הדמוקרטיה: למה תיק 2000 הוא החשוב ביותר - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההכרעה שיכולה להרוג את הדמוקרטיה: למה תיק 2000 הוא החשוב ביותר

בפרקליטות סבורים שהראיות נגד נוני מוזס מחייבות להעמידו לדין באשמת שוחד ■ הבעלים של כלי התקשורת יודעים כי להכרעה בתיק יש משמעות דרמטית עבורם: אם בעל שליטה יוכל להכתיב סיקור תמורת הטבות כלכליות מהשלטון, זה סוף העיתונות החופשית - וסוף הדמוקרטיה

152תגובות
נוני מוזס
ניר קידר

יש לא מעט השלכות דרמטיות וציבוריות להחלטה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בשלל התיקים שמונחים על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. צלו של נתניהו ויסוריו הפוליטיים מסיטים את תשומת הלב מההשלכות שיהיו להגשת כתב אישום נגד שני השחקנים האחרים בתיקים שלו - בעלי השליטה באמצעי התקשורת, מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס ובעל השליטה לשעבר באתר "וואלה", שאול אלוביץ'. בין שני אלה, המקרה של מוזס בולט במיוחד בגלל השיחות המוקלטות על הסחר־מכר המושחת: עיתונות תמורת כוח שלטוני.

מעולם לא הוגש בישראל כתב אישום על שוחד נגד בעל שליטה באמצעי תקשורת עתיר השפעה בסדר גודל כזה, בתיק שליבתו היא עיוות זירת השיח הדמוקרטי. זהו רגע חסר תקדים במערכת המשפט. הגשת כתב אישום בשוחד נגד מוזס היא דרמטית לא פחות - ואולי יותר - מהגשת כתב אישום נגד נתניהו. ראש הממשלה אולי הצליח לשרוד על כס השלטון יותר מכל קודמיו, אבל מוזס שולט בשיח הציבורי הרבה יותר שנים מנתניהו, ואיש לא בחר בו בבחירות חופשיות ודמוקרטיות.

הראיות בתיק 2000 - שיחות נתניהו־מוזס - מצביעות לכאורה על שוחד שהציע מוזס לנתניהו בתקופה שקדמה לבחירות 2015.

מצד אחד, מוזס הבין שנתניהו מעוניין בשינוי הסיקור הביקורתי ב"ידיעות אחרונות" ובאתר ynet - שני אמצעי תקשורת בעלי השפעה גדולה על הציבור. מהצד האחר, מוזס נזקק לקשריו של נתניהו עם הבעלים של "ישראל היום", שלדון אדלסון, כדי להפחית את עוצמת התחרות שהחינמון תומך-נתניהו הציב מול עיתונו.

מחכים לתקדים

מוזס ונתניהו נמצאים בתיק הזה ביחד, ולחוד. נגד כל אחד מהם ניתן להגיש כתב אישום בנפרד מהאחר. למעשה, אפילו אם ייסגר תיק 2000 נגד נתניהו, ניתן יהיה להעמיד לדין את מוזס באשמת שוחד או ניסיון לשוחד.

בעניינו של נתניהו בתיק 2000, החליט היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע בעבירה של מרמה והפרת אמונים. התיק הוא תקדימי משפטית וציבורית. התקדים המשפטי נמצא בחלק של נתניהו, הציבורי במגרש של מוזס.

מדוע החלטה של היועץ להעמיד את נתניהו לדין באשמת מרמה והפרת אמונים תהיה תקדימית מבחינה משפטית? עבירת מרמה והפרת אמונים היא "פתוחה". בית המשפט הוא זה שאמור לקבוע אם התנהגות מסוימת פגעה באמון הציבור ונגועה בשחיתות ברמה כה חמורה שהיא מהווה הפרת אמונים.

ככל הידוע, אין מקרה שבו עובד ציבור הועמד לדין בגין התנהגות שבה גרם לאזרח שמולו להאמין שהוא ניתן לשיחוד. זאת הפעולה המיוחסת לנתניהו. לפי ההקלטות, שתמליליהן פורסמו על ידי גיא פלג בערוץ 12, שמע נתניהו את הצעת השוחד של מוזס, ולא דחה אותה על הסף. נהפוך הוא - נתניהו ניסה לגרום למוזס להאמין שניתן לשחד אותו, שהוא בעניין.

לפי ממצאי החקירה, נראה כי נתניהו פעל כך כדי להפחית את להבות הביקורת בסיקור העיתונאי כלפיו בתקופת בחירות קריטית. מחומר הראיות עולה שהשניים נפגשו יותר מפעם אחת, ובין הפגישות ביצע נתניהו פעולות שנועדו לכאורה לקדם את עסקת השוחד, בהן בדיקה שביקש ממקורבו, שר התיירות יריב לוין, לבצע כדי לבחון את יחס הקואליציה להצעת "חוק ישראל היום", שבה רצה מוזס. מבחינת נתניהו, כל עוד מוזס האמין שהפחתת הסיקור הביקורתי גורמת לנתניהו לפעול להחלשת "ישראל היום" - כן ייטב.

הודעת היועץ בעניין תיק 2000, שפורסמה לפני קצת פחות משנה, מלמדת כי לדעתו ולדעת הפרקליטות, גם אם נתניהו לא באמת התכוון לינוק - מוזס בהחלט רצה להניק.

שלדון אדלסון ואשתו, ד"ר מרים אדלסון. בעלי "ישראל היום"
מוטי מילרוד

גם אם אין תקדים משפטי למקרה כזה, התנהלות של איש ציבור המשטה באזרח כדי להשיג טובת הנאה אישית היא פעולה מושחתת.

מנדלבליט הוא שמרן בתפישתו המשפטית, ואם הוא סבור שיש מקום להגיש כתב אישום במצב כזה, אפשר להעריך שגם בית המשפט יראה בכך עבירה פלילית, אם וכאשר העובדות יוכחו. יש לזכור כי היו במשטרה ובפרקליטות הרבה שחשבו שנתניהו התכוון באמת לקבל את השוחד שהוצע לו, ושהיה מקום להאשימו בשוחד. מנדלבליט היה זה שהכריע וקבע כי הכוונה הפלילית של נתניהו לא היתה מעולם להיעתר להצעתו של מוזס, אלא לשטות בו.

עיתונות אינה עסק פרטי רגיל

העמדה לדין של מוזס באשמת שוחד לא תהווה תקדים משפטי. כבר היו בעבר לא מעט מקרים שבהם פסקו בתי משפט כי שוחד אינו חייב להינתן בכסף. שוחד יכול להינתן באמצעות טובת הנאה, גם אם היא אינה מוחשית. שינוי קו הסיקור העיתונאי לטובת נתניהו יכול להיות טובת הנאה כזו.

בנימין נתניהו
אוליבייה פיטוסי

לעומת זאת, התקדים שיתרחש אם יוגש כתב אישום נגד מוזס הוא ציבורי - ודרמטי. עיתונות אינה עסק פרטי רגיל. חופש העיתונות זוכה להגנה של בית המשפט, מתוך הבנה שעיתונות חופשית ועצמאית היא התשתית לקיומו של הליך דמוקרטי, ולכן ללא עיתונות חופשית ועצמאית, אין דמוקרטיה.

אם מו"ל חזק ועשיר מציע לאיש ציבור עסקות של סיקור או שינוי שלו תמורת הפעלת כוח שלטוני, והתנהלות זו לא נתפשת כשוחד על ידי היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות - זהו קץ העיתונות. אחרי זה, לא ניתן יהיה יותר לכונן בישראל עיתונות עצמאית וחופשית מאינטרסים פרטיים, שתוכל להוות בסיס לדיון ציבורי דמוקרטי.

אם סיקור תמורת הטבה שלטונית אינו שוחד, כל בעל הון שיוכל לרכוש אמצעי תקשורת יהיה רשאי להשתמש בעיתון, בערוץ, באתר האינטרנט ובאפליקציה שלו כדי לקנות החלטות שלטוניות ולמכור אותן. למעשה, בעלי ההון יוכלו לקנות ולמכור את השלטון עצמו.

5 אנשים משפיעים על 90% מהסיקור

במשרד המשפטים זיהו בשנים האחרונות תופעה שלפיה יותר ויותר בעלי שליטה בחברות ציבוריות מוותרים על השליטה ומפזרים את אחזקותיהם לציבור הרחב. זו תופעה המעידה בין היתר על כך שמהלכי חקיקה, כמו חוק הריכוזיות ושינויים בחוק החברות - שנועדו להגביל את היכולת של בעלי הון לחלוב חברות ציבוריות על חשבון הציבור - הצליחו.

אלי עזור, מבעלי צ'רלטון
מוטי קמחי

אבל יש תחום אחד שבו בעלי הון, שלא היו קונים עסק לא רווחי והיו נפטרים במהירות מכל חברה כושלת, ממשיכים להשקיע בחברות מפסידות שלא מראות סיכויים לרווח בעתיד - התקשורת.

כששה בעלי הון או משפחות הון שולטים באמצעי תקשורת אשר משפיעים יחד על רוב צרכני התקשורת בישראל. מוזס ואדלסון שולטים בשני העיתונים הנפוצים ביותר, ואיש העסקים אלי עזור שולט בין היתר ב"מעריב" ו"ג'רוזלם פוסט". שני ערוצי הטלוויזיה הנצפים בישראל מצויים גם הם בידי בעלי הון. המיליארדר לן בלווטניק שולט בערוץ 13, ואילו משפחת ורטהיים ויצחק תשובה (באמצעות בתו גל נאור) הם בעלי השליטה המרכזיים בערוץ 12. חמישה אנשים מחזיקים בידיהם את הכוח להשפיע על הסיקור עבור 90% מצרכני המדיה במדינה.

האם ישראל בדרך להפוך לפלוטוקרטיה?

תיק 2000 יכריע אם העיתונים וערוצי הטלוויזיה הם עסק פרטי שכל אחד מבעלי ההון השולטים בו יכול להכתיב את תוכנו כרצונו תמורת הטבות שלטוניות. האופן שבו תתייחס מערכת המשפט לתיק השוחד של מוזס טומן בחובו גם את התשובה לשאלה אם ישראל תיהפך בקרוב לפלוטוקרטיה.

אביחי מנדלבליט. החלטתו להעמיד את נתניהו לדין באשמת מרמה והפרת אמונים תהיה תקדימית מבחינה משפטית
אילן אסייג

אם תתקבל בסופו של דבר החלטה משפטית, שמשמעותה אישור לבעל אמצעי תקשורת להציע סיקור תמורת שלטון, יהיה זה מבחינת בעלי ההון רישיון להרוג את העיתונות - ואיתה את הדמוקרטיה.

ההנחה הבסיסית של הדמוקרטיה היא שהציבור שמצביע בבחירות הוא ציבור מיודע. מקור המידע של הציבור הרחב הוא התקשורת. אם הסיקור בתקשורת יחדל להיות עצמאי ויוכתב על ידי בעלי הון פרטיים, שישתמשו בסיקור כדי להטות את המידע שמגיע לציבור, גם הבחירות כבר לא יהיו מיודעות - תוצאתן תוכתב על ידי בעלי השליטה בעיתונות.

"צריך לדאוג שתהיה ראש ממשלה", אמר מוזס לנתניהו. ראש הממשלה מולו הבין בדיוק מהי ההצעה ומה מצופה ממנו. תיק 2000 מציג משוואה שבה בעלות על עיתון = שלטון, שהיא משוואה הרסנית לדמוקרטיה. חשיבותו של תיק 2000 היא אפוא בכך שכדי להבטיח את הדמוקרטיה בצדה השמאלי של המשוואה, יש למצות את הדין עם מי שנמצא בצד הימני שלה. אחרת, לא הציבור יהיה זה שיקבע מי יעמוד בראשות הממשלה, אלא בעלי ההון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#