מושחתים - כן, עדי מדינה - לא: מי באמת פגע בזכויות של ניר חפץ? - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מושחתים - כן, עדי מדינה - לא: מי באמת פגע בזכויות של ניר חפץ?

בקרב עורכי הדין בתחום הפלילים התפתח מעין בון-טון נגד ייצוג עדי מדינה, שמציב את הנאמנות לקבוצת החשודים כערך עליון ■ מעבר לבעיה המוסרית, הסירוב הזה גורם לצמצום מרחב האפשרויות של הלקוח ■ תשאלו את ניר חפץ, שבמקום להישלח למאסר יושב היום בבית

23תגובות
ניר חפץ
עופר וקנין

לא מעט שמענו בשבועיים האחרונים על התנהלות מרגיזה ופסולה של המשטרה, שמלמדת על זלזול בזכות הייצוג של חשודים בחקירות שחיתות בולטות. הנה כמה נקודות על יחסי המשטרה, הסנגורים, החשודים ועל הקודים המוסריים שמפעילים את שלוש הקבוצות הללו.

1. ההישגים של החוקר

הסיפור הראשון שעשה כותרות באחרונה היה של רוי מוצפי, שזוכה לפני שבועיים ממתן שוחד לשר לשעבר, בנימין בן אליעזר. בפסק הדין שזיכה אותו התייחס שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בני שגיא, להתנהלות המשטרה והפרקליטות, שנתנו למוצפי להאמין כי הוא מוסר עדות פתוחה במשטרה בלי להזהיר וליידע אותו שדבריו עשויים להפלילו.

מוצפי אכן חשף בפני החוקר, רפ"ק חי ביטון, מידע על חצי מיליון שקל שהעביר לשר לשעבר, שעמדו במרכז כתב האישום נגדו. בפועל, נשללה ממנו הזכות להיות מיוצג על ידי עורך דין, משום שלא הוזהר.

ירון קוסטליץ
עופר וקנין

הסיפור השני, שפורסם על ידי עמית סגל בחדשות 12, מעיד על לחצים שהפעילו חוקרי תיק 4000 על בעל השליטה לשעבר בבזק, שאול אלוביץ', באמצעות בנו, אור, לנטוש את עורך דינו ז'ק חן - ולפנות לעורך דין חדש שייעץ לו לחתום על הסכם עד מדינה. אלוביץ' לא שעה לבנו, אך הפגם המוסרי והאתי בלחצים ברור.

הסיפור השלישי, שפורסם על ידי חן מענית ב"גלובס", עוסק בלחצים שהפעילו חוקריו של ניר חפץ, עד המדינה נגד אלוביץ' וראש הממשלה בנימין נתניהו, בנסיבות דומות - כדי שיעזוב את עורך דינו ירון קוסטליץ, שבאופן מוצהר אינו מייצג עדי מדינה, ולהחליפו בעורך דין אחר. בהמשך חפץ אכן פנה לעו"ד אילן סופר וחתם על הסכם עד מדינה.

יש לציין כי היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, יצא נגד הפרסום בנוגע לאלוביץ', וטען כי הוא מתבסס על "ציטוט מקוטע שאינו משקף נאמנה את פני הדברים". כך או אחרת, אין ספק שגם במשטרה יודעים לשחק מלוכלך.

אירועים כאלה הם לא רק פגיעה בזכויות של החשודים, אלא גם טיפשות מצד חוקרים שגורמת נזק לחקירות ופוגעת באמון הציבור במשטרה. זה אולי נשמע ברור מאליו. אבל מי שקרא את עדותו של רפ"ק ביטון מבין שמבחינתו זה לא מובן מאליו. "אם אתה מחזיר אותי אחורה אני פועל אותו דבר", אמר בעדותו במשפט מוצפי. הוא הוסיף כי ה"הישגים" של חילוץ מידע מפי החשוד, ללא אזהרה, הם "גם עבודה של החוקר" וביקש: "בוא תחמיא גם לחוקר".

עו"ד אילן סופר
מיכאל טופיול

2. מבוכת הסנגורים

הסיפור של אלוביץ' וחפץ אינו המקרה הראשון שבו המשטרה נתקלת בתופעה של עורכי דין המהווים חסם בדרך לגיוס עדי מדינה, וזו תופעה שכדאי לדון בה. יש מעין בון-טון כזה שהתפתח בקרב סנגורים נגד ייצוג של עדי מדינה. הסוגיה צפה, למשל, כששולה זקן, ראש הלשכה המיתולוגית של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, חתמה על ההסכם שבמסגרתו העבירה קלטות שסיבכו את אולמרט והביאו להרשעתו בפרשת טלנסקי.

סנגוריה של זקן, עוה"ד עפר ברטל ודב גלעד כהן, חטפו אש מכמה מעמיתיהם למקצוע על עצם ייצוגה בהסכם, במיוחד מאחד מסנגוריו של אולמרט, עו"ד אלי זהר. "עדי מדינה הם אנשים מגעילים", אמר זהר בפאנל שבו השתתף עם ברטל. הוא הוסיף כי עדותה של זקן "שחורה משחור", וטען שהיה מתפטר מהייצוג לו היה בנעליו של ברטל.

הכעס של זהר נגע בין היתר לכך שקלטות זקן הפלילו קולגה שלו ושל ברטל, עו"ד נבות תל-צור, שהוקלט מנסה לשתול גרסה בדויה בפיה של זקן בעוד הוא מייצג את אולמרט, ובמקרה אחר מתווך בנסיון להעברת כספים לזקן, כשהיה ידוע לו שהיא שקלה לחתום על הסכם ולהעיד נגד אולמרט. והרי הפללת סנגור, אחד משלנו, היא בגידה בקוזה נוסטרה. בין שזהר האמין לדברים שהוא עצמו אמר, ובין שליהג בעלמא - זהר ייצג מאז עדי מדינה כשהזדמן לו, בשני מקרים מוכרים: זה של הרב יאשיהו פינטו, וזה של מיקי גנור, עד המדינה (שחזר בו מההסכם שנערך עמו) בתיק 3000.

הסיפור של גנור מעניין במיוחד, משום שעורך דינו הקודם, נתי שמחוני, התפטר בעקבות כוונת הלקוח להפוך לעד מדינה. גנור, ששכר את שירותיהם של עוה"ד זהר ואילן סופר, החליף שוב את עורכי דינו בהמשך ועתה הוא מיוצג על ידי עו"ד בעז בן־צור.

עדות שולה זקן
גיל יוחנן

בן־צור התראיין בכתבה שפורסמה ב-TheMarker ב-2017, והסביר מדוע הוא נרתע מלייצג עדי מדינה. "ברגע שהייצוג כרוך בהקרבה של צדדים אחרים, המצפון הפנימי אומר שזה לא מתאים להיות חלק מכך", אמר. בפועל קלט בן-צור את גנור כלקוח, וככל הידוע אף יעץ לו נגד כוונתו לחזור בו מהסכם עד המדינה.

הדברים לא נאמרים כדי להלבין את פניו של איש מהשמות שהוזכרו כאן, אלא כדי להצביע על כך שכל עניין עדי המדינה מעורר לא מעט מבוכה בעולמם של הסנגורים.

3. הגנה קבוצתית

חלק גדול מכאב הבטן שעורכי דין בכירים מקבלים מצירוף המלים "עד מדינה" נובע מהעובדה שסנגוריה, לפחות בתיקי צווארון לבן בולטים, היא במידה רבה משחק קבוצתי. כמעט בכל התיקים הגדולים והמתוקשרים תמצאו את אותה קבוצה של כמה עשרות עורכי דין. הסנגורים יאמרו לכם שזו תולדה של עבודתם הקשה והמוניטין שבנו לעצמם, שמביאים לכך שהחשודים הבכירים ביותר סומכים עליהם. זו האמת, אבל לא כל האמת.

כשאחד מעורכי הדין הבכירים האלה מקבל פנייה לייצג חשוד בכיר בבוקר שבו פורצת חקירה חדשה, לעתים הוא משתמש בהזדמנות להביא אחריו חברים מאותו "פול" של עורכי דין כדי שייצגו חשודים אחרים בתיק. התופעה הזאת חוקית, אך לא חפה מקשיים. היא מיטיבה עם הנחקרים ומקשה על החקירה.

עו"ד אלי זהר
עופר וקנין

גם בהנחה שהקליקות הללו אינן יוצרות זליגה של מידע בין החשודים במהלך החקירה, בעצם הייצוג בידי עורך דין מסוים יש משום העברת מסר. למשל, כל עוד גנור יוצג על ידי שמחוני, ידעו שאר החשודים בתיק הצוללות שאין סיכוי ש"יפתח" - כלומר, שיחתום על הסכם עד מדינה ויפליל את יתר החשודים בתיק. אם יש חבורה של עורכי דין שהקוד הזה הוטמע בתוכה, היא בוודאי תסרב לקלוט את מי שאינו נאמן לכלל נגד ייצוג עדי מדינה. כך, ההגנה של הלקוחות הופכת מהגנה אישית - כל לקוח לנפשו, להגנה קבוצתית - עוד סיבוב בטורניר הבלתי נגמר בין כמה קבוצות סנגורים לבין המשטרה.

4. של מי הנאמנות הזאת?

הטיעון הכביכול מוסרי לטרנד נגד ייצוג עדי מדינה נוגע ל"בגידה" של הפרט בחבריו. אפשר להזדהות עם עולם מוסר שמקדש את ערך הנאמנות, אבל יש בזה סתירה למהותו של מקצוע עריכת הדין. כל מהות תפקידו של הסנגור הוא להתעלם מהפגמים המוסריים בהתנהגות הלקוח, כדי להעניק לו את הייצוג הטוב ביותר, מתוך אמונה בזכות לייצוג - שבלעדיה אין זכויות יסוד ואין הליך הוגן.

סנגור שמסוגל לעצום עין ביחס לגניבה, סחיטה או שוחד ומסרב לעצום עין ביחס לאקט "המסירה" של שותפיו של הלקוח לפשע - מאמץ דפוס חשיבה שבו הנאמנות לקבוצה חשובה מקיום החוק. היפוך היוצרות הזה הוא לא רק אימוץ קודים שמקובלים בארגוני פשיעה; יש בו גם כדי להסיט את שיקול הדעת של עורכי הדין ממטרתם האמיתית - מתן ייצוג נאמן ללקוח ומיצוי כל זכויותיו במסגרת החוק.

כשעורך דין אומר ללקוח שינטוש אותו אם יבחר להפוך לעד מדינה, הוא מניח בפניו מכשול שמצמצם את מרחב הפעולה שלו. מרחב הפעולה הזה אמור לכלול גם את האפשרות להפליל את חבריו, ולצאת בעונש מופחת או בלי עונש כלל. כך מאפשר החוק.

אפשר לטעון שאין פה הגבלה של זכויותיו של הלקוח, מכיוון שהוא תמיד רשאי להחליף את עורך הדין, כפי שעשו חפץ וגנור. אלא שאחרי עשרה ימי מעצר וחקירה, רוב החשודים בפלילים הם יצורים שבריריים ומעורערים, שהאדם היחיד שהם סומכים עליו הוא הסנגור. לא כל חשוד מסוגל נפשית להתנתק מנקודת האחיזה היחידה שעומדת לרשותו, גם אם הוא מבין, שהדרך הנכונה לפסוע בה היא חתימה על הסדר.

אז אם התחלנו את הדיון בשאלת זכויות החשודים, שאלו את עצמכם מי ייצג טוב יותר את חפץ ומי סייע לו להגיע למיצוי זכויותיו - עו"ד קוסטליץ, שאם חפץ היה נשמע לו הוא היה לוקח על עצמו סיכון עצום שייכנס לכלא למשך שנים; או עו"ד סופר, שהשיג לחפץ הסכם חלומי, שבזכותו הוא יושב עכשיו בבית ומתכנן לעצמו עתיד חדש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#