"חייבים לגמול לגָדול": המשימה הבלתי אפשרית של אלוביץ' בשימוע בתיק 4000 - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"חייבים לגמול לגָדול": המשימה הבלתי אפשרית של אלוביץ' בשימוע בתיק 4000

בעל השליטה לשעבר בבזק ובוואלה, שאול אלוביץ', יתייצב בשבוע הבא לשימוע בתיק שבו הוא נחשד במתן שוחד לראש הממשלה ■ לאור המסרונים המפלילים ששלח - הוא יתקשה להוכיח שלא היה מודע לקשר בין הסיקור האוהד להקלות שקיבלה בזק

26תגובות
שאול ואיריס אלוביץ' בדיון בבית המשפט השלום בתל אביב
מוטי מילרוד

בשבוע הבא יתייצבו בעל השליטה לשעבר בבזק ובאתר וואלה, שאול אלוביץ' ורעייתו איריס, לשימוע בפני פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) בתיק 4000 — שבו הם נחשדים במתן שוחד לראש הממשלה, בנימין נתניהו. הנה כמה מהאתגרים שעמם ייאלצו להתמודד והטענות שהם צפויים או עשויים להשמיע.

קו התפר

נקודת המוצא בתיק היא שיש הוכחות מוצקות למתת — כלומר, לכך שאלוביץ' פעל כדי למלא אחר הדרישות של נתניהו ובני משפחתו להטות את הסיקור בוואלה לטובתם. זה עניין שמוכח במאות, אולי אלפי מסרונים ושיחות מוקלטות שמסרו מנכ"ל וואלה, אילן ישועה ועד המדינה ניר חפץ, שהיה יועץ התקשורת של משפחת נתניהו.

במסרונים יש גם ראיות לתמורה — לכך שנתניהו "יצא מעורו" ו"שכב על הגדר", כלשונו של אלוביץ', כדי לקדם את האינטרסים של איש העסקים במשרד התקשורת. הראיות הכתובות בתיק מצטרפות לעדותו של מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, שלמה פילבר, שאכן עשה נפשות למען בזק במשרד, ובין היתר, הדליף לבכירי בזק מידע מתוך המשרד, ערך שינויים בנוסח האישורים שניתנו לבזק, תוך הסתרת השינויים מהדרג המקצועי ועוד — הכל לפי עדותו, בשם נתניהו ובפקודתו.

שלמה פילבר
מוטי מילרוד

הקושי בתיק, בכל הנוגע לנתניהו, הוא בכך שעד היום לא פורסמה ראיה חפצית (הודעה, הקלטה וכו') לכך שהיה מודע לקשר בין המתת לתמורה — כלומר, בין הטיית הסיקור לבין הטיית הרגולציה — בעסקת השוחד. זה לא אומר שאין סיכוי סביר להרשעה בתיק, אבל החלק הזה בתיק, בכל הנוגע לנתניהו, נסיבתי יחסית.

הדברים שונים בנוגע לאלוביץ', שהסגיר את מחשבותיו בעניין הקשר בין הסיקור בוואלה לבין הטבת הרגולציה עבור בזק, בכמה הודעות טקסט שנשלחו בזמן אמת. מציאת הסברים חלופיים למסרונים של אלוביץ', היא המשימה הקשה עד הבלתי אפשרית שבפניה ניצב סנגורו, עו"ד ז'ק חן.

מחירה של חתימה

בינואר 2014 ביקש אלוביץ' את חתימתו של נתניהו על היתר לשיעבוד מניות השליטה של אלוביץ' בבזק, לצורך הנפקת אג"ח של חברת בי־קום, שבאמצעותה החזיק בבזק. באותו יום התפרסמה בוואלה כתבה לא נוחה למשפחת נתניהו, שעסקה בקריאה של הארגון הלאומני להב"ה לראש הממשלה, לדרוש מבנו יאיר להפסיק את יחסיו עם זוגתו דאז, שאינה יהודייה. לכאורה, מדובר בעניין כמעט רכילותי, אלא שאלוביץ' חשב שהכתבה הזו היא עניין רציני למדי, שבזק עשויה לשלם מחיר גבוה בגללו.

כך כתב אלוביץ' לבנו, אור, שהיה מעורב בקשר עם מנכ"ל וואלה ישועה: "אנחנו מטומטמים, אנחנו צריכים אותו למחר שיחתום לעמיקם (עמיקם שורר, מנהל הפיתוח העסקי בבזק דאז)". הבן השיב: "אז יאללה תוריד. צודק". בהמשך, בהוראת אלוביץ', הכתבה אכן "דורדרה" למעמקי האתר.

אילן ישועה
אייל טואג

אלוביץ' צפוי לטעון בשימוע כי האישור שביקש הוא עניין כמעט טכני, שלא היה סיכוי ממשי שלא יינתן, ולכן אלוביץ' אולי הפריז מתוך לחץ כששלח את המסרון. טענה שכזו מצדו של אלוביץ' עשויה לפגוע בנתניהו. אם אלוביץ' היה סבור במהלך 2014, שאפילו האישור הבנאלי והברור מאליו הזה הוא עניין שתלוי בהכפפת התכנים בוואלה לנוחיותו של ראש הממשלה — מה יגיד על הצרכים הרגולטוריים העמוקים יותר של בזק, שהיו שווים לו מאות מיליוני שקלים אם לא מיליארדים, דוגמת סילוק המנכ"ל הבעייתי מבחינתה של בזק, אבי ברגר, ממשרד התקשורת, אותו פיטר נתניהו בשיחת טלפון במאי 2015?

מחיקה ופיצוי

ב–25 בינואר 2015, עיתונאי וואלה העלו לאתר ידיעה שעסקה בעדויות של העובדים במעון ראש הממשלה, אודות התנהגותה של שרה נתניהו כלפיהם. ידיעה דומה התפרסמה במקביל בכל אתרי החדשות בישראל. עורך באתר אף שיגר הודעת התראה ("פוש") שהתחילה במלים "עדויות האימה". הטון הדרמטי שבו בחר העורך, הוא אולי תגובת נגד ללחצים שהפעיל אלוביץ' על עיתונאי האתר. בכל אופן, כשהרטיטו המלים המפחידות את הטלפון הנייד של אלוביץ', אכן אחזה בו אימה — אימה שמא הכתבה תזיק לצרכים של בזק ממשרד התקשורת.

אלוביץ' פנה מיד לישועה. "תוריד מיד, זה ימנע את אישור yes. אני הורג אותך", כתב למנכ"ל. סנגורו של אלוביץ' ינסה לטעון שהוא לא באמת התכוון לדברים, שהם נאמרו בלחץ הרגע ושבפועל, נתניהו מעולם לא קשר בין האישור של עסקת בזק–yes בידי משרד התקשורת לבין הסיקור בוואלה.

ניר חפץ בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפני כשנה
מגד גוזני

ההוראה של אלוביץ', אגב, בוצעה על ידי ישועה ללא היסוס. הידיעה סולקה מהאתר, ולמחרת דרש אלוביץ' לפרסם ידיעה מפצה ומפרגנת לראש הממשלה — הכותרת של הראשית באתר היתה: "שגריר ישראל בוושינגטון: לנתניהו יש מחויבות מוסרית להגיע לקונגרס" (הידיעה עסקה בנאום שתיכנן נתניהו לשאת בפני הקונגרס האמריקאי ערב בחירות 2015).

בין הנורמלי לפלילי

המסרונים של אלוביץ' יכולים ללמד משהו על תפישת העולם של האיש, שאולי תתורגם לחלק מקו ההגנה שלו. "תן לגברת (שרה נתניהו) מה שניתן. הוא (בנימין נתניהו) מתאבד בשבילי", כתב אלוביץ' לישועה ביולי 2015, ימים לאחר אישור מיזוג בזק-yes.

אלוביץ', שסירב לחתום על הסכם עד מדינה נגד ראש הממשלה, סבר בעבר, וככל הנראה עדיין סבור, שלא נתן שוחד לאיש וגם לא קיבל תמורה. אפשר להאמין לו, שבמבחינתו הסובייקטיבית, הוא משוכנע בצדקתו. זה עניין של סולם ערכים. בעיניו של אלוביץ', העניין הזה של לתת לנתניהו גמול על מאמציו להיטיב את הרגולציה עבור בזק — זו בכלל ג'סטה שבגבול הלגיטימי, זה לא משהו ש"נחשב". הרי כל פוליטיקאי מבקש להשפיע על הדרך שבה הוא מסוקר וכל איש עסקים שכפוף לרגולציה, מקיים קשרים עם השר ומנכ"ל המשרד שאמונים על עסקיו, ופועל כדי לשכנע אותם שבקשותיו סבירות.

בשפה משפטית, יטען סניגורו של אלוביץ' שיש כאן הפללה של התנהגות נורמלית ורגילה בין אנשי עסקים ופוליטיקאים, בין מו"ל לבין פוליטיקאי. אם מחליטים שזה פלילי — אז זה לא הוגן כלפי אלוביץ', שהרי הכלל הבסיסי אומר "אין עונשין אלא אם כן מזהירים".

העובדה שאלוביץ' ביקש, לפי החשד, מישועה להשמיד את הטלפון שלו כדי לטשטש את המעשים, תקשה על קבלת הטענה. אם אלוביץ' לא ידע שהמעשים פליליים — אז למה ביקש לכאורה להשמיד את הראיות לביצועם?

אביר חופש העיתונות

טענה אחרת שכבר נשמעה לא פעם, נוגעת לחשש מהפגיעה בחופש העיתונות. לפי הטענה, ה"פליליזציה" של יחסי עיתונאים ופוליטיקאים עשויה להרתיע עיתונאים מביצוע עבודתם ולפגוע בביקורת העיתונאית החיונית לשמירה על הדמוקרטיה.

ראש הממשלה ורעייתו, שרה נתניהו בכנס הליכוד, בחודש שעבר
תומר אפלבאום

זו טענה רציונלית במידה מסוימת, אך לא כשהיא נטענת מפיו של האיש שרמס את העיתונות בצורה הכי בוטה שאפשר לדמיין. בעיני אלוביץ', אתר החדשות שהחזיק היה מכשיר לקניית רגולציה מיטיבה. אלוביץ' סבר גם שעיתונאים שמגלים עצמאות ומסרבים לשמש מכשיר בידיו, הם "אפסים": "מה שמרגיז אותי שהגדול (נתניהו) יוצא מעורו כדי לעזור ואנחנו לא יכולים לגמול לו בגלל חבורת אפסים", כתב לישועה.

תפישת ההגינות של אלוביץ'

המסרונים מגלים שתפישת העולם של אלוביץ' היא ג'נטלמנית (בעיני עצמו). הוא איש הגון, לכאורה, "עוזר" למי ש"בסדר" אתו. "הגדול (נתניהו) מפתיע אותי לטובה כל יום בדברים הכי חשובים. חייבים למצוא דרך לגמול לו", כתב לישועה ביולי 2015. "מגיע לו ואפשר הרבה יותר, אני לא אוהב להיות חייב. הוא בסדר ובאמת משנה את המורשת הישנה", התייחס להקלת הרגולציה על בזק במשרד התקשורת.

אלוביץ' נתן "עזרה" — לא שוחד. זו הגינות, אבל לפי קוד אתי מאוד מסוים. הגינות שבמסגרתה העיקר שהפוליטיקאי ואיש העסקים עומדים בהתחייבויות, ומה זה משנה שהציבור מקבל רגולטור שבוי ועיתונות מפוקפקת שמעוותת את תפישת העולם שלו?

אכן, אכיפה בררנית

לעו"ד מיכל רוזן־עוזר, שמייצגת את איריס אלוביץ', עומדת טענה שיש בה לא מעט צדק: מדיניות האכיפה בתיק 4000 היא בררנית. כתב החשדות מתאר את רעייתו של אלוביץ' כשחקנית משנה, שהיתה מודעת לכאורה לתמונת היחסים בין בעלה לראש הממשלה, ולקחה חלק בהעברת מסרים ששימשו למתן טובת ההנאה לכאורה בתיק — הסיקור האוהד.

ההחלטה להעמיד את איריס אלוביץ' לדין עומדת בסתירה להחלטה לסגור את התיק נגד שרה ויאיר נתניהו, שהראיות שנחשפו בכתב החשדות מציירות אותם כבעלי תפקיד זהה, אם לא משמעותי יותר, במסכת השוחד לכאורה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#