השנה שבה בג"ץ נהיה הדובון לא לא - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השנה שבה בג"ץ נהיה הדובון לא לא

לא אחת מביעים שופטי בג"ץ עמדות עקרוניות ומנחות, שרובן מושמעות מתוך תקווה שהכנסת תפנים אותן, ותחסוך להם את הצורך להתמודד עם עתירות חוקתיות בעייתיות. לצערם, הכנסת היוצאת התעלמה מהשיטה הזאת

תגובות
עטיפת הספר "הדובון לא לא"

2018 היתה שנת ההתחמקות בבג"ץ. בעתירה הזאת? לא רוצה לדון. עתירה אחרת? היא לא בשלה. עתירה שלישית? זה עניין למחוקק ולכן לא נתערב. עתירה נגד חוק יסוד? נקבע לדיון בעוד שנה, אולי יעבור זעם. בג"ץ נהיה "הדובון לא לא". כמו העם, גם בג"ץ מפולג. ביטוי נאה לכך ניכר בהכרעתו בעתירה שהגישה השופטת רונית פוזננסקי כץ מ"פרשת המסרונים" נגד החלטת בית הדין המשמעתי של השופטים להדיח אותה. פסק הדין ניתן על ידי שלושה שופטים, שכולם אמורים לכהן בשלב כלשהו כנשיאים של בית המשפט העליון: עוזי פוגלמן, נעם סולברג ופרופ' דפנה ברק־ארז. בנושא הקרוב כל כך ללבם — הדין המשמעתי של השופטים ואמון הציבור במערכת המשפט — שלושת השופטים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#