רוח של שינוי בטיפול בזקן בבית ובמוסדות

יוסי היימן, מנכ"ל ג'וינט-אשל - האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים וידע למען הזקן בישראל, דברים שרואים מכאן, בנימה אישית

בשיתוף ג'וינט-אשל
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
Shutterstock
צילום: Shutterstock
בשיתוף ג'וינט-אשל
תוכן שיווקי

"היֹה-היָה פעם אני. לא מנופח, חלילה, אלא רק גאה על מה שרק אני בן 90 יכול להיות גאה בו: על שהוא עדיין נוהג, הולך לשחות כל בוקר בחמש וחצי, אין לו שיניים תותבות! והוא עדיין עובד, עצמאי, גר לבד, מעולם לא לקח כדור שינה, שערו הלבן לא הידלדל, ויום אחד כאילו דקרו בו סיכה, האני התרוקן, הצטמק, לא נותר בו מאומה. סתם מטופל בשיקום גריאטרי.

אוכל דייסת סולת – בוקר, צהריים וערב, כמו תינוק, רוחצים אותו למרבה הבושה בחוּרים צעירים, מדברים אתו בלשון פיפי וקקי וטוסיק. האחות, כוהנת השלפוחית, מצווה בשעה 17:00 בדיוק: 'עשה פיפי, עכשיו! או ש...' – ואיום הקטֶטר בידה. מחשבות האני מצטמקות אף הן:
נעות בין קימה, רחצה, אוכל, ישיבה בכיסא גלגלים. הוא מתחנף, האני, לָאחיות, לַמטפלים – רק לא לעורר כעס, רק לקבל הכול בהכנעה.

בלתי נראה האני: מדברים על מצבו עם המלַווה – מעל ראשו. "את צריכה עזרה, סבתא?" (אומר לה המטפל). 'כן', ואני שונאת את זה!

לפעמים שואלים את הקשישה בכיסא הגלגלים: את לא רות בונדי?
והיא עונה: 'כן, הייתי פעם'. 'רק בלי רחמנות עצמית!' – היא מטיפה לעצמה, 'רק לא להרים ידיים!'. אבל לֵךְ דַבּר עם אני מצ'וקמק – בגודל צימוק. אולי אם תַשְרה צימוק ביין אדום יקבל צורה, אולי יחזור אליו שמץ ביטחון עצמי".

את המילים האלו כתבה הסופרת והעיתונאית, רות בונדי ז"ל, בהיותה בת כמעט 91, לאחר אשפוז במחלקה לשיקום גריאטרי. הדברים פורסמו לאחר מותה על ידי נכדתה, העיתונאית טל בשן. החוויה של רות בונדי משותפת לאנשים רבים אשר חווים מתישהו בפרק הזיקנה בחייהם אובדן של "האני החזק, המוביל, העצמאי" שהכירו, והם הופכים לתלותיים יותר ויותר במשפחתם ובמטפלים שלהם.

לא ניתן להימלט מתהליך ההזדקנות, אך האם יש לנו השפעה על איך תיראה הזיקנה שלנו ושל הקרובים לנו? מהן הדרכים בהן נוכל להלך כדי שביום זיקנתנו עדיין נחוש בעלי שליטה על חיינו?

התשובות לכך נעוצות לא מעט במערכות התמיכה המוענקות לזקן, ובמיוחד בטיפול הניתן לו באמצעות גמלת הסיעוד. בישראל שיעור מקבלי גמלת הסיעוד החיים בביתם הוא מהגבוהים בעולם המערבי.

בחינה של המגמות מראה כי מספר מקבלי הגמלה הולך וגדל במהירות רבה בשנים האחרונות - בעיקר בשל העלייה בתוחלת החיים. כחלק מהרצון להשאיר את הזקנים כחלק מהמארג הקהילה ולהקטין את מספר האשפוזים החלה ב-2018 רפורמה בגמלת הסיעוד. הרפורמה כללה מתן מענים רחבים יותר והרחבת הקריטריונים לקבלת זכאות.

בשלושת השנים האחרונות, החל מיישום הרפורמה ועד היום, מספר מקבלי גמלת הסיעוד עלה בכ-50% ועומד היום על כ-280,000 זכאים. המשמעות היא, 1 מכל 4 זקנים בישראל מקבל גמלת סיעוד. מספר הזקנים המקבלים טיפול בקהילה גדול פי 9 ממספרם של הזקנים המתגוררים בבתי אבות ומאושפזים במוסדות גריאטריים אשר מספרם עומד על כ-30,000 בלבד.

יוסי היימן צילום: קרן בן ציון

נתון זה אמנם מרשים ומתיישב עם המגמות העכשוויות אשר מעודדות הישארות של הזקן עד כמה שניתן בסביבתו הטבעית. אולם כאשר בוחנים את טיב השירות הניתן מגלים תמונה עגומה הדורשת שיפור משמעותי. בהולנד לדוגמה מושם דגש על התמקצעות המטפלים ודרגות התקדמות, בצרפת ניתן דגש בטיפול על הקשרים החברתיים של הזקן וביפן מושם דגש על תפיסה מניעתית בדגש על פעילות גופנית ותזונה מותאמת.

לעומת זאת בישראל המטפלים המבצעים את הטיפול מקבלים הכשרה מועטה, מעמדם המקצועי אינו מוגדר, שכרם נמוך והן נאלצים לעבור מזקן לזקן במהירות. בנוסף בשל היעדר מיומנות הם אינם מעניקים לזקנים אפשרות לחזק את התפקודים הקיימים ובכך ההידרדרות במצבם של הזקנים אינו נעצר.

הפער בין הצורך להשקיע בהזדקנות בריאה בקהילה, צמצום האשפוזים, שימור ושיפור תפקוד וחיזוק האוטונומיה לבין מטפלים שאינם מצוידים בכלים לעשות זאת, רק הולך וגדל. לפער זה השלכות הרות גורל על חייהם של הזקנים, בני משפחתם הקורסים מהנטל ועל העלויות המושתות על החברה כולה.

ההבנה כי נדרשים שינויים בענף הסיעוד חלחלה למשרדי הממשלה העוסקים בנושא. במאי 2020 הניח משרד ראש הממשלה החלטת ממשלה תקדימית אשר העלתה בסדר העדיפויות את השינויים הנדרשים בענף הסיעוד בדגש על ההשקעה בהון האנושי ומעבר לטיפול משמר תפקוד. בעקבות החלטת הממשלה פעלה בשנה האחרונה במרץ ועדה בין-משרדית, במטרה לגבש המלצות לשינויים הנדרשים כפי שנקבעו באותה החלטה.

בוועדה, בראשותה של ד"ר אירית לקסר ראש האגף לגריאטריה במשרד הבריאות, השתתפו נציגים ממשרד הבריאות, משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, משרד העבודה והשירותים החברתיים, ביטוח לאומי וג'וינט ישראל. תהליך עבודתה של הוועדה כלל בנוסף לשיח מומחים גם שיתוף של מקבלי השירות, בני המשפחה ואנשי המקצוע מהשטח.

עדות לתפיסה חדשנית זו, המנסה ללמוד מניסיונם של העוסקים בשטח, ניתן למצוא בדבריה של ארנה זמיר, ראש אגף סיעוד בביטוח הלאומי:
"המוסד לביטוח לאומי מקדם כול יוזמה שעשויה לשפר את תנאי העסקה של המטפלים.ות, את המיומנויות שלהם, ואת היכולת שלהם להיטיב עם הזכאים לסיעוד. בין יתר פעילויותיה קיימה הוועדה תהליכים של שיתוף הציבור, כולל מפגשים עם נציגי המעסיקים. המשוב שיקף לנו עד כמה אנחנו מחויבים לעשות שינויים ובהקדם".

השיח המעמיק בין משרד הבריאות, הרווחה והביטוח הלאומי וכן בין המטה לשטח סייע בגיבושן של המלצות מדיניות העולות בקנה אחד עם המציאות היומיומית המשפיעה על חייו של הזקן הנמצא בקצה, תוך שהן רואות את צרכיו הקוגניטיביים, המנטאליים והפיזיים המתקיימים בתוך סביבת חיים נתונה.

ד"ר אירית לקסר ממשרד הבריאות: "הצורך למתן טיפול מיטבי ושומר תפקוד של הזקן חשוב גם במוסדות הסיעודיים וגם בבית המטופל. כיום עם הרחבת אשפוז הבית לסוגיו, המטפלים הם בעצם חברים בצוות לטיפול ויש לתת מידע ומיומנויות כדי להבטיח טיפול נאות. יש לציין שהעצמת המטפלים באמצעות ידע, מיומנויות ותמריצים ישפרו את תדמיתם. אין ספק כי שיפורים כאלו יקטינו את השחיקה, היקפי טיפול לא נאות ומקרי התעמרות שאנו יודעים רק על חלקם. אני גם מקווה כי הדבר ימשוך יותר ישראלים לעסוק בענף, גם אם באופן זמני או בגישור ללימוד מקצועות טיפולים אחרים".

המלצות הוועדה פורסות תוכנית פעולה רב שנתית באופן שיחולל שינוי רב ממדי. ראשיתה של הרפורמה במיצוב תחום הטיפול. החל מגיבושה של תפיסת התפקיד, מיצירתן של דרגות מקצועיות, הבניית מסלולי קידום ושיפור בתנאים ובשכרם של המטפלים. הראייה ההוליסטית המשלבת בין תגמול לבין הכשרה ופיתוח מיומנויות נוספות, מסייעת במיצובו של התחום ובהתאמת השירותים הניתנים לזקנים בישראל בסטנדרט הנהוג במדינות מערביות מתקדמות.
רפורמות כה עמוקות אינן מתקיימות באחת, אלא מדובר בתוכנית רב שנתית המצריכה התגייסות ושיתוף פעולה בין משרדי ממשלה שונים, חברות הסיעוד והמוסד לביטוח לאומי. כיום לאחר עבודת מטה מאומצת ישנה הסכמה מקיר אל קיר לגבי חשיבות היישום.

עדות לכך ניתן למצוא בדבריו של שר הרווחה והביטחון החברתי, מאיר כהן:
"אני שמח מאוד שאנחנו מדברים על שינוי בענף הסיעוד, פריון של מטפלות והכוונת הטיפול לשימור תפקוד והזדקנות מיטבית. משרד הרווחה שם את נושא הטיפול באוכלוסיית הגיל השלישי בראש סדר העדיפויות שלו, ואנחנו נמשיך לפעול למען שיפור באיכות חייהם בכל ההיבטים".

משמעות הפערים ללא שיפור המערכות הסיעודיות צילום: באדיבות ג'וינט-אשל

בהסתכל על אותם דברים של העיתונאית והסופרת, רות בונדי, ישנה אופטימיות כי בעקבות הצעדים נוכל לשפר את חייהם של הזקנים, לאפשר להם לחיות בכבוד, לחוות את הזיקנה באופן מיטיב, עם משמעות ותחושת ערך עצמי ולא - "כצימוק" ההולך ונעלם.

מה מספרים המספרים?

  • 87% מכלל הזקנים הזכאים לגמלת סיעוד, מטופלים בקהילה.
  • רק כ-15% מהזכאים לטיפול בקהילה מקבלים טיפול על ידי עובד זר.
  • ישנם כ-119,000 מטפלים.ות ישראלים המספקים טיפול בקהילה (נכון לאפריל 2021, מאז המספר עלה).
  • 88% מכלל המטפלים הישראלים הינן נשים.

ליצירת קשר: 02-6557111 | www.thejoint.org.il

בשיתוף ג'וינט-אשל