תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איש באמונתו ימות

פריצות הדרך והטכנולוגיה של הרפואה לא ימנעו מאתנו להגיע לתחנה האחרונה בחיינו, אולם חוק 'החולה הנוטה למות' מאפשרת לנו לקבל החלטות מראש ולתכנן את הכניסה אליה

כל אחד רשאי לתכנן את חייו לפי אמונתו, השקפת עולמו והערכים בהם הוא מאמין, כל זמן שאינו עובר על החוק. המאה ה-20 הצטיינה בפריצת דרך ענקית בתחום הרפואה, דבר שאפשר הן אבחנה מוקדמת של מחלות והן טיפול בהן. כתוצאה מכך התארכה תוחלת החיים הממוצעת כמעט פי שתיים. במקביל, גם נושא המוות, שהיה בעבר טאבו חברתי, עבר שינוי והוא כיום נושא גלוי שמותר לעסוק בו.

בעוד שהרפואה המודרנית  מסוגלת היום להאריך באמצעים מלאכותיים את חיי החולה הסופני, איכות חייו וכבודו כאדם עצמאי שאינו תלוי בזולת נשללים ממנו, וזאת למרות שהזכויות שיש לאדם בחייו אמורות להינתן לו גם בסיומם.

ישנם חולים סופניים הרוצים להמשיך ולחיות בכל תנאי ובכל מחיר. זוהי זכותם ויש לכבדה.  אולם ישנם גם הסבורים כי "חיים ללא איכות הם חיים ללא כבוד". אלו מסרבים להתחבר למכשירים מאריכי חיים או לקבל טיפולים כאלה, והם מאמינים כי תפקיד הרופאים, במקרה כזה, מצטמצם להענקת טיפול נגד כאבים וסבל בלבד. אנשים אינם מפחדים מהמוות עצמו אלא דווקא מהדרך למוות.  למשל אם האדם לא יוכל לחיות ללא התערבות חיצונית בדמות מכשירים מאריכי חיים, כגון מכונת הנשמה, זונדה, דיאליזה מתמידה וכו' - אמצעים הגורמים לאיבוד צלם אנוש, כבוד וכמובן איכות חיים, גם לחולה וגם למשפחתו. זאת כמובן אם ברור שלא מדובר במצב ביניים בו יש לאדם סיכוי לגבור עליו.

» בחזרה למדור

בינה דיבון
זיו שנהב

חוק 'החולה הנוטה למות' יוצא מתוך הנחה כי רצונו הטבעי של האדם הוא לחיות, אולם בהגיעו למצב סופני זכותו לסרב לטיפולים מאריכי חיים ויש לכבד זכות זו. הגדרת מצב סופני היא: מחלה חשוכת מרפא שתוחלת החיים הנותרת לחולה אינה עולה על שישה חודשים (לפי קביעה של שני רופאים) ושהחולה סובל סבל שאינו מסוגל לעמוד בו. תחילתו של החוק בשנת 2002 מינה שר הבריאות דאז, שלמה בניזרי, ועדה בראשות פרופ' הרב אברהם שטיינברג למציאת פיתרון לבעיית החולים הסופניים. בדצמבר 2005, לאחר שנתיים של דיונים, אושר ברוב גדול "חוק החולה הנוטה למות", ובתחילת 2007 פורסמו התקנות המאפשרות את ביצועו. תכנון רגעיו האחרונים של האדם על פני האדמה מתבצע בפועל באמצעות  טופס הוראות מקדימות, שאדם נותן בהיותו בריא וצלול דעת לגבי טיפולים רפואיים שיש לתת לו או שיש להימנע מלתת לו בהיותו במצב סופי וחסר הכרה. הוא כולל "הנחיות רפואיות מקדימות" , הן הנחיות לצוות הרפואי מה לעשות או לא לעשות באדם, אם וכאשר יגיע למצב שבו יהיה חולה הנוטה למות ולא יהיה כשיר לתת הנחיות רפואיות באותה עת, כי באותה עת הוא יהיה במצב של חוסר הכרה, במצב של היעדר יכולת שיפוט וכד'. על פי החוק, רופא הממלא את רצונו של החולה, פועל במסגרת החוק ולא יואשם בעבירה פלילית.

למרות זאת, פעמים רבות הוא אינו מיושם כלל וזכותו הבסיסית של אדם לסיים את חייו בכבוד נתקלת בסרבול בירוקרטי, הררי טפסים בלתי מובנים, פקידים אטומים ורופאים שאינם מכירים את החוק או חוששים מפני תביעות, אם יישמו אותו. 

תכנון רגעיו האחרונים של האדם על פני האדמה, למות בכבוד – ללא סבל וללא מכאוב ברגעי הגסיסה האחרונים, היא היכולת למות ולהיפרד כשהשקפת עולמו, דתו, עמדותיו ורצונו של האדם באים לידי ביטוי באופן מירבי. ראוי כי המערכות הרפואיות יכבדו זאת.

כבר לא טאבו

עמותת ליל"ך (לחיות ולמות בכבוד) פועלת מאז 1987 לשמירת כבוד החולה הנוטה למות ושיפור איכות חייו. היא חברה בארגון העולמי של האגודות למען הזכות למות בכבוד.
ליל"ך מאמינה באוטונומיה של האדם על גופו. זכות זו מוקנות לו בהסתמך על חוק יסוד; "כבוד האדם וחירותו". חוק שהוא אחד מחוקי היסוד הראשונים שנתקבלו בכנסת ישראל. העמותה הינה מלכ"ר וכל פעיליה פועלים בהתנדבות.  

לדברי יו"ר עמותת ליל"ך, בינה דיבון (בדימוס) "הזכות למות בכבוד בחברה הישראלית איננה עוד בבחינת טאבו. הרצון למות בכבוד ולא לקבל טיפול רפואי מאריך חיים כאשר אדם צועד לקראת מותו, הפך לקונצנזוס. רבים מאיתנו רוצים להחליט בעודם צלולים ובעלי יכולת החלטה מה תהיה צורת מותם, מתוך רצון שלא להאריך את סבלם או לאבד את כבודם, ומתוך רצון שלא לגרום צער ליקיריהם."

*האמור במאמר אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ רפואי והוא מהווה מידע כללי בלבד, אשר אינו מהווה ייעוץ רפואי מחייב ואף לא חוות דעת רפואית ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא

כתבות שאולי פיספסתם

*#