תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשתעשיית ההיי-טק מתעוררת, הדייטים הפרועים הולכים לישון

יום אחד אתה קם בבוקר ומגלה שהחברה שאתה עובד בה שווה יותר ממיליארד דולר. אנחנו רשמית "חד קרן", אבל מה עושים עם זה עכשיו? יומנו של סטארטאפיסט בעמק הסיליקון – פרק ראשון

״אני לא מבינה מה העניין הזה של לקרוא לשלבים של חברות בשמות של חיות – מה יש מעל חד קרן? קרוקודיל? סוס פוני ורוד?", כתבה לי אחת מחברות הילדות בשש בבוקר שעון סן פרנסיסקו, ארבע אחר הצהרים שעון ישראל.

עומר רבין

נוהל הבוקר בעמק הסיליקון אחיד, בעיקר לאלה שנטלו על עצמם את משימת הרילוקיישן שכוללת עבודה מול צוותי פיתוח ומוצר בישראל: שעת ההתעוררות שלנו אי שם בקליפורניה היא לקראת סוף יום העבודה בישראל. השעון המעורר מכוון לשעון קטנות מדי, וחצי השעה הראשונה של היום היא סוג של מרוץ נגד הזמן כדי לעבור על כל המיילים שהצטברו מהלילה והודעות הווטסאפ. לתעדף, להגיב – ואם אפשר, להתעדכן בדרך גם בחדשות ולוודא ששום דבר בארץ לא קרס בזמן שישנת. כדי להכניס בדרך גם אימון בוקר (שלא לדבר על ילד או שניים) צריך כבר גלימת סופרמן.

כמה שעות קודם לכן, יצאה ההודעה לעיתונות שמבשרת שהחברה בה עברתי לעבוד בשנה האחרונה, WalkMe, גייסה סיבוב הון על פי שווי חברה של מעל מיליארד דולר – מה שהופך אותנו לחברת ״חד קרן״, חברה פרטית לפני הנפקה בשווי של למעלה ממיליארד. החברים בארץ לא לגמרי מבינים מה זה אומר, מה שלא מפריע להם לשגר כל מיני הצעות להשקעה ורעיונות לחברות שהם רוצים להקים – כאילו מיליארד הדולרים הופקדו אתמול בחשבון הבנק האישי שלי ואני בדרכי לסיבוב שופינג בהתאם.

געגועים לטי-שרט וג'ינס

נתחיל מההתחלה: שמי עומר, גדלתי הכי רחוק שאפשר מעמק הסיליקון – בפתח תקווה, ואת דרכי לכאן מצאתי רק בעשור האחרון. לחברים הקרובים אני מספר שאני ברילוקיישן של שנתיים... כבר יותר משמונה שנים.

כשעליתי על המטוס לתואר שני באבן השואבת של תעשיית הטק העולמית, נשבעתי שבתוך שנתיים אותו המטוס יחזיר אותי לארץ ״ממש כמה חודשים אחרי הדיפלומה״. אבל לא היה צריך MBA מסטנפורד כדי להבין שהשילוב של שכר לימוד בתכנית כזו, היסטוריה תעסוקתית בעיתונות ישראלית ושליחות מטעם הסוכנות היהודית לא בדיוק יאפשרו לי לסגור חובות ולחזור לארץ חמדת אבות מהר.

גלגל מתנפח חד קרן
Unsplash

את השנים הראשונות אחרי התואר העברתי בחליפה באחת מחברות הייעוץ האסטרטגי המובילות, מתרוצץ בין משרדי מנכ״לים בחברות הייטק ומנסה להישמע חכם ומלא ביטחון בעודי נראה כמו ילד בר מצווה.

כשהתגעגעתי לטי-שירט והג׳ינס, תליתי את החליפה לטובת קריירה באחת מחברות התכנה המצליחות בעמק, שם ניהלתי את תחום המכירות והאסטרטגיה הבינלאומית – לפני שנה, הגעגועים לתכל׳סיות הישראלית והצמיחה המרשימה של ״ווקמי״ הישראלית הובילו אותי להצטרף לצוות המוביל של החברה במטה האמריקאי שלה בסן פרנסיסקו – עיר שכולה נוף מטמטם ואוכל טוב, אך גם שכר דירה לא אנושי וכמויות חסרי-בית לא הגיוניות.

מה הקומפטטיב שלי?

מידה רבה, סן פרנסיסקו היא לא עיר שיש בה תעשיה בולטת – אלא תעשייה בולטת שהפכה להיות עיר. כולם, כולל כולם, בסן פרנסיסקו מחוברים לתחום הטק. אם הם לא – קשה לראות איך הם יכולים לשלם שכר דירה בעיר הזו.

התעשייה השתלטה באופן כל כך קיצוני על התרבות בעיר, עד שגם שיחות חולין מעוטרות באופן די מרגיז במושגים מקצועיים. ״מה היוז-קייס?״, למשל, הפכה להיות שאלה נפוצה למדי בקרב חברים בעיר שמנסים להבין את התכנית לערב או לסוף השבוע – ומשתמשים לצורך כך בלקסיקון של אפיון צורכי משתמשים בתחום התכנה. ״מה הקומפטטיב שלי?״, עשוי לשאול בחור ב״טקית מדוברת״ את החברים שלו רגע לפני שיוצא לדייט – כדי להבין מה הדברים שמבדלים אותו משאר הגברים בעיר ועשויים לעזור לו להכתיר את הערב בהצלחה.

תעשיית הדייטינג בסן פרנסיסקו, אגב, פורחת הרבה פחות מתעשיית הטק: המחסור הבולט והכואב בנשים בהייטק (ובעיקר נשים רווקות) לעומת שלל הגברים הרווקים שעובדים בחברות הטכנולוגיה יוצר שוק לא קל בעיקר עבור הגברים של סן פרנסיסקו.

לאחרונה, אגב, החלה תעשייה שלמה של הפגשת גברים מסן פרנסיסקו ונשים מניו יורק (שם בולטות תעשיות התקשורת והאופנה, שניחנו בנציגות טובה יותר של בנות המין היפה) – ככה זה כשלכל דבר יש סטארט אפ, כבר אמרנו?

סן פרנסיסקו
Unsplash

בכלל, דייטינג לובש צורות שונות בעיר כמו סן פרנסיסקו שבה כל אדם הוא ״יזם״, לכל אחד ואחת יש ״סטארט אפ״ – ויש זהות כמעט מוחלטת בין הקריירה של אדם לבין מי ומה שהוא. במצב כזה, היציאה לדייטינג מרגישה הרבה יותר מדי פעמים כמו ראיון עבודה: ״איפה אתה עובד?״, ״באיזה שלב הסטארט אפ שלך?״, ״כמה כבר גייסתם?״. כולם תמיד מגייסים: משקיעים, עובדים, לקוחות. כולם תמיד מוכרים: את עצמם, את החברה שלהם, את הקשרים שלהם. זה לא נורא כמו שזה נשמע, ומצד שני – עבדכם הנאמן עדיין רווק (אני על זה, אימא. אני על זה).

המשלוח כבר ליד הדלת

אז בין הומלסים לדייטים חסרי אינטימיות, למה עדיין בוחרים כל כך הרבה אנשים מחויכים להישאר בעמק הסיליקון? (לפחות עד הילד השני, שמכריח אותם להתקפל חזרה להורים לטובת שירותי בייביסיטר חינמיים צמודים).

רשימת מכולת קצרה: הנוף המדהים שמקיף את העיר, מזג האוויר הנוח, האנשים המחויכים וחסרי הדאגות, הקרבה המגוחכת לאחד מאזורי היין הכי ידועים בעולם, האוכל המטורף, ההופעות החיות של כל השמות הגדולים שמגיעות לעיר אחת ליומיים, המודעות יוצאת הדופן לחשיבות של אורח-חיים בריא והקלות הבלתי נסבלת של תרבות ה׳אמזון פריים׳ שמאפשרת להזמין כל דבר (אבל ממש כל דבר) ישירות לדלת בתוך דקות.

וכן, גם אפשרויות הקריירה של האב החדשנות העולמי, שמצליח להישאר פתוח ומסביר פנים לאורחים מבחוץ גם בזמן שארצות הברית כולה עדיין מנסה להיסגר על עמדה מסודרת כלפי זרים. אבל השעה כבר שש וחצי וחד-הקרן לא ישקה את עצמו – אז על כל אלה: בפעם הבאה.

בחזרה למנטור – מתחם הגברים החדש של TheMarker Labels >>

כתבות שאולי פיספסתם

*#