כל מה שרציתם לדעת על תביעת רשלנות רפואית

מתי אפשר לתבוע על רשלנות רפואית? האם יש התיישנות על תביעה כזו? לנוכח ההוצאות הכרוכות בתביעה כזו, מתי היא כדאית כלכלית? עו"ד ד"ר דוד שרים, שהוא גם רופא, עם התשובות לכל השאלות

תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תוכן שיווקי

מותו הטראגי של הזמר אמיר פרישר גוטמן (ז"ל), שזעזע את המדינה, העלה לשיח הציבורי את נושא הרשלנות הרפואית. התביעה שהגיש הזמר נגד בית החולים שאיבחן אצלו סרטן והעביר אותו טיפולי כימותרפיה מיותרים, הציפה את הנושא וחשפה את העובדה שמדובר בתחום כואב. מקרי הרשלנות הרפואית הם רבים מדי, מקוממים ופוגעים, והציבור נותר לא פעם חסר אונים מול עוול ורשלנות שנגרמו לו, מבלי לדעת מה ניתן לעשות וכיצד.

על מנת לקבל תשובות לכל השאלות הללו, פנינו לאחד מעורכי הדין המובילים בתחום התביעות על רשלנות רפואית, עו"ד ד"ר דוד שרים, שהוא גם רופא בהתמחותו ומכיר את הנושא משני צדדיו.

צילום: Dreamstime.com

"אני רופא מאז 1993 ועורך דין מאז 1995", אומר ד"ר עו"ד שרים, "ואני עוסק למעלה מ-20 שנה רק בתחום הרשלנות הרפואית, משני צידי המתרס. בזמנו עבדתי בחברות ביטוח שהגנו על רופאים מפני רשלנות רפואית, בתחום שנקרא 'ניהול סיכונים ברפואה'. זה תחום שממפה את תהליכי העבודה הרפואיים, מחפש נקודות כשל פוטנציאליות שבהן יכול להיגרם נזק למטופל, ומסביר לרופאים איך להימנע מתקלות. הקמתי חברה שעסקה ביעוץ לבתי חולים ולמשרד הבריאות בתחום ניהול סיכונים והקמתי מערכי ניהול סיכונים גם במשרד הבריאות וגם בבתי חולים. על אחד הפרויקטים זכינו בפרס נשיא המדינה. למדתי את התחום בצורה אינטנסיבית בשנות ה- 90 של המאה הקודמת בארה"ב, שם התחילולראשונה להתעסק בתחום ניהול הסיכונים ברפואה. מאז שנת 2000 אני בעלים של משרד עו"ד, שעוסק בתביעות רשלנות רפואית ומייצג אנשים שניזוקו. מניסיוני ומהבנתי עולה שאירגוני הבריאות בישראל לא באמת מוכנים ורוצים ליישם אסטרטגיות של מניעת תקלות רפואיות ומעדיפים לשלם לעורכי דין כדי להילחם במטופלים שהעזו לתבוע אותם.

"על מנת שיהיה בסיס לשינוי בנושא, יש להתחיל במגמה של שינוי התרבות האירגונית של מערכת הבריאות. רוב אירגוני הבריאות לא בשלים לשינוי התרבותי-אירגוני, לפיו רופא ידבר עם המטופל בגובה העיניים ויסביר לו ששניהם משלבים ידיים לקראת מטרה משותפת, תוך כדי שהמטופל לומד מהרופא על המחלה ועל הטיפול ואילו הרופא לומד מהמטופל מה המאפיינים הספציפיים שיכולים להביא לתקלה, על מנת להימנע ממנה. זאת ועוד, במקום להטיף לחקר של תקלות רפואיות על מנת לבצע למידה ארגונית ולהיות מסוגל למנוע את התקלה הבאה, ארגוני בריאות ובראש ובראשונה ההסתדרות הרפואית שהיא ארגון הגג שמייצג את הרפאים בישראל, עסוקים בהנחיית רופאים איך להימנע מגילוי האמת, איך לא לומר למטופלים שהתרחשה תקלה, והם מסתתרים מאחורי גבם של עורכי דין. יש בעולם תנועה ציבורית שנקראת "בטיחות המטופל" ובמדינות המערב, הציר המרכזי של הטיפולהרפואי מכיר בכך שקודם כל יש לדאוג לבטיחותו של החולה– לא לגרום לו נזק, ורק אז לנסות ולרפא אותו. מניסיוני רב השנים במערכת הישראלית, גיליתי שלאירגוני הבריאות יותר קל לשסות עורכי דין במטופלים שהעזו להגיש נגדם תביעה מוצדקת, מאשר להגיד למנהלי מחלקות ולרופאים בכירים לשנות את התרבות האירגונית ולא לדבר מתוך האגו שלהם. כשראיתי את ההתנהלות של מערכת הבריאות וכשהבנתי שהיא לא באמת מעוניינת בשיפור, החלטתי לעזור למטופלים שנפגעו ולייצג אותם בסוגים השונים של תביעות רשלנות רפואית".

מתי נוכל לתבוע על רשלנות רפואית?

"אחת הבעיות בתביעות כאלה היא לזהות האם הייתה רשלנות ואיפה הייתה. תביעה כזו נשענת על שני יסודות: ראשית, יש לבדוק האם נגרם נזק ממשי, כי הרבה אנשים חווים חוויה רגשית לא נעימה ולפעמים משפילה ומחפשים לנקום ברופא שגרם להם עגמת נפש במפגש רפואי זה או אחר. אלא שמבחינה משפטית, החוק ברור - אם לא נגרם נזק ממשי, אין רשלנות. אולי אותם מטופלים יכולים להגיש תלונה על התנהגות לא אתיתאו לא מקצועית, אולי לבקש ממשרד הבריאות להטיל סנקציות על רופא שיש לו יחסי אנוש גרועים. אבל תביעת רשלנות רפואית- אין. בלי הוכחת נזק אין רשלנות.

"היסוד השני מתייחס לשאלה המקצועית: האם הרופא בו מדובר חרג מהפרקטיקה המקובלת במקצוע שלו. את החריגה הזו לא מספיק לטעון בעלמא, אלא חובה על התביעה להביא חוות דעת של רופא מומחה באותו תחום, כדי שיכתוב בצורה מפורשת איפה הייתה החריגה מהפרקטיקה ומה היו התוצאות שלה. רק לאחר הוכחתם של שני יסודות אלה נוכל לתבוע, וגם אז רק בתנאי שהנזק נגרם כתוצאה ברורה מהמחדל הרפואי, ולא מגורם אחר.

צילום: Dreamstime.com

"זו הסיבה שתביעות רשלנות הן מורכבות במיוחד, כיוון שמי שמגיש תביעות אלה ומנהל אותן, צריך להבין בנוסף למשפטים, גם מבחינה רפואית איפה הייתה התקלה,לאיזה מומחים רפואיים לפנות, כדי לקבל חוות דעת שיוכיחו לבית המשפט שאכן הייתה סטייה מהפרקטיקה המקובלת, ושאר סוגיות רפואיות שכרוכות בתיק.

"בניגוד לתביעות אחרות, כמו הפרת חוזה למשל, תביעה של רשלנות רפואית דורשת הכנה של כמה חודשים לפני שניגשים לבית המשפט. עורך הדין חייב לקבל את התשתית העובדתית של המקרה. ברפואה התשתית היא התיקים הרפואיים שבהם נמצאים כל המהלכים שבוצעו. לכן , על עורך הדין לאסוף את כל התיקים והרשומות הרפואיות של הלקוח שלו. לאחר איסוף שאורך כחודשיים בממוצע, לוקח עוד חודשים לקרואאת התיקים הרפואיים ולהבין מה קרה, מבחינת לוחות הזמנים של הטיפולים במטופל ואז להציג את המסקנות והחומר הרפואי למומחים פוטנציאליים, שמהם יבקש עורך הדין חוות דעת שיוכיחו כי באמת הייתה רשלנות ושאפשר לחבר כתב תביעה. זה תהליך שיכול לקחת בין 8 ל-12 חודשים והוא גם לא זול. מומחים רפואיים דורשים כסף עבור חוות דעת".

אם כך, מתי נדע אם תביעה כזו היא בכלל כדאית מבחינה כלכלית?

"הסינון של הלקוחות חייב להיות מאוד משמעותי. כבר כאשר הלקוח מתקשר אליי ומציג את הסיפור ואני מבין שיש פה רשלנות אבל הנזק לא משמעותי, אני בדרך כלל אמליץ לו שלא להגיש תביעה, לא כי הוא לא צודק- אלא כי אין בכך תועלת כלכלית. ניקח דוגמה:עקרו לך שן בריאה ונגרם לך נזק של 15 אלף שקל? כדי להגיש תביעה צריך להשקיע 8,000 שקלים בחוות דעת, לשלם אגרת בית משפט ולחכות שלוש שנים. רוב האנשים יסכימו שזה לא מספיק כדאי מבחינה כלכלית, למרות שברמת העיקרון, ייתכן ובאמת הייתה שם רשלנות. חשוב לדעת לומר ללקוח מה יהיה גובה הפיצוי, לפחות בקירוב, כדי לדעת אם יש כדאיות להתחיל בתהליך. מודעות הציבור לנושא הולכת וגדלה ולכן אנחנו מקפידים על יעוץ הוגן, שיספר כמה זמן יארך התהליך, מה ההוצאות שכרוכות בניהולו והאם זה כדאי מבחינה כלכלית. את הייעוץ הזה אני עושה ללא תשלום".

האם ניתן לדעת מראש מה סיכויי ההצלחה של תביעה?

"אם אתה גם רופא, גם עו"ד וגם קראת את החומר, יש לך תשתית רחבה כדי לדעת אם יש סיכוי או שחבל על הזמן. ברוב המקרים אני יכול לתת המלצה והיא תתברר כמדויקת. שמנו לעצמנו עיקרון נוסף - אנחנולא נגיש תביעת רשלנות שיש בה פחות מ-70 אחוז סיכויי הצלחה- לפי שיפוטנו כמובן... צריך לזכור שהרופאים נתפסים כחלק מהמערכת הממסדית והשופטים גם הם מהמערכת הממסדית. לכן נקודת המוצא השיפוטית היא בדרך כלל לטובת הרופאים. זה נתמך גם בסטטיסטיקה ברורה של חברות הביטוח שמבטחות רופאים נגד רשלנות רפואית. הסטטיסטיקה פועלת נגד התובעים: בין 80 ל-85 אחוז מהתביעות ברשלנות רפואית נדחות בבתי המשפט, ומכאן הצורך לבחור עורכי דין ותיקים ומנוסים בסוג זה של תביעות. יחד עם זאת, יש כיום מגמה שיותר עורכי דין צעירים וחסרי ניסיון מנסים את מזלם בתיקי רשלנות רפואית, מבלי שהם מכירים טוב את התחום. היכרות כזו חשובה במיוחד בשלב ההוכחות, אם לא הושגה קודם לכן פשרה. בדיוני הוכחות בתיקי רשלנות רפואית עורך הדין צריך לחקור רופאים, ולזה נדרש ידע רב, וניסיון רב. אם עורך הדין לא מבין ברפואה, סיכויי ההצלחה שלו בחקירה קטנים, כי המומחה הרפואי עדיף עליו. כך גם אם ניסיונו המקצועי של עורך הדין אינו רב. העניין הוא שהלקוח שלו לא יודע את זה. נגיד בצורה ברורה : צריך לבחור נכון עורך דין שיוכל גם לנהל דיון הוכחות".

האם יש התיישנות על רשלנות רפואית?

"רשלנות רפואית היא חלק מדיני הנזיקין, וההתיישנות היא של שבע שנים כמו בכל תיק אזרחי, אבל יש כמה אפשרויות במסגרת עילות תביעה מיוחדות, שיש לזכור וליישם: לאדם מעל גיל 18 יש שבע שנים מהאירוע כדי לתבוע. אצל ילדים שחוו רשלנות רפואית שבע השנים מתחילות להיספר מרגע שהגיעו לגיל 18. כלומר, יש להם עד גיל 25 אם הוריהם לא תבעו קודם לכן בשמם.יחד עם זאת, יש סוג אחד של תביעות ששינה את פניו בעקבות פסיקה חדשנית (יחסית) בבית המשפט העליון –מקרים של ילדים שבמהלך ההיריון לא זיהו אצלם מום, בין אם גנטי או אחר והם לכן נולדו בעלי מום. עד לפני שנתיים וחצי הילד היה תובע וטוען טענה ששמה: "חיים בעוולה" כלומר שעדיף היה לושלא להיוולד בכלל מאשר להיוולד עם המום. מבחינת השיוך, מכיוון שזו תביעה של הילד, היא הייתה תקפה עד גיל 25. בית המשפט העליון שינה את ההלכה וקבע כי זה לא ראוי מוסרית לטעון 'טוב לי שלא נולדתי מאשר שנולדתי כבעל מום' והפך את התביעה לתביעת הולדה בעוולה. בכך הפכה תביעה כזו לתביעה של ההורים, שיטענו נגד הרופא - גזרת עלינו הוצאות כלכליות הכרוכות בגידול ילד בעל מום, תפצה אותנו. מרגע שזכות התביעה עברה אל ההורים, ההתיישנות התקצרה והפכה עד לגיל שבע של הילד. המשמעות היא שהרבה אנשים איבדו את יכולתם לתבוע בשל הפסיקה הזו. יש להבדיל בין מי שנולד בעל מום בגלל תהליך לקוי [רשלנות רפואית] בלידה, ובמקרה כזה יוכל לתבוע עד גיל 25, לעומת ילד שהמום שלו לא אובחן בהיריון, ואז לרשות ההורים יש רק שבע שנים מהלידה. עו"ד מומחה יפצח שאלה כזו במהירות".

איך נדע אם הנזק שנגרם הוא כתוצאה מרשלנות או שזה בעצם סיבוך שעלול לקרות?

"זו נקודה לא פשוטה להוכחה ויש מספר כלים. הראשון – חוות דעת רפואית של מומחה, שיקשור בין הנזק שקרה לבין המחדלים הנטענים כלפי הרופא הנתבע. זה דורש מעורך הדין לכוון את המומחה ולבקש ממנו להביא ספרות רפואית רלוונטית ומדויקת, כדי לשכנע את השופט שהמקור לנזק אינו במחלות אחרות או מצבים רפואיים אחרים, אלא מדובר באירוע רשלנות ובו בלבד. וזה גם היתרון של עורך דין שהוא גם רופא. כלי משפטי נוסף הוא – מי צריך להוכיח, כלומר על מי נטל הראיה. רופאים לא תמיד טורחים לכתוב בתיק את כל המידע הרלוונטי ולכן כשמגיעים לבית המשפט, חלקים חשובים של תביעה לא ניתן להוכיח, כי הרופאים לא טרחו לתעד מידע עובדתי שהייתה חובה לרשום אותו. במקרה כזה מבקשים מבית המשפט להפוך את נטל הראיה – במקום שאנחנו נוכיח את הקשר בין הרשלנות לנזק, שהרופא יוכיח שלא קיים קשר כזה". הצירוף של חוות דעת מומחה יחד עם ספרות רפואית מסביר לשופט מה הסבירות שהנזק הוא סיבוך, לעומת מצב שהוא תולדה של רשלנות. בנוסף, אירועי המקרה מלמדים על כך. אם למשל, אנו יודעים שזיהום הוא סיבוך של כל ניתוח, כאשר מבחינה עובדתית רופא לא ביצע חיטוי של מכשיר, ונגרם זיהום, זו רשלנות ולא סיבוך. במילים אחרות תפקיד המערכת הרפואית הוא להכיר את הסיבוכים, ולהציב כנגדם אמצעים להפחית את שיעור הסיבוכים. אם לא ננקטו אמצעים לקדם את פני הסיבוך- זו כבר רשלנות.