תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כסף אורבני: תהפוכות בדיני המיסוי העירוני

בשנים האחרונות זכה תחום המיסוי העירוני לשינויים מרחיקי לכת, שעיקרם בתקדימים של בית המשפט העליון. עו"ד ירון דיין, בעל משרד המתמחה במיסוי העירוני, סקר עבורנו את השינויים העיקריים והשלכותיהם על התחום

לא אחת עולה בשיח המשפטי והציבורי שאלת סמכות בתי המשפט, והאם יש להתערב בחקיקה בגבולות סמכות זו. בתחום המיסוי העירוני, תחום אפרורי ו"משעמם", במשך שנים רבות קורא בית המשפט העליון להתערבות המחוקק ובהיעדר כזאת, מתערב בית המשפט העליון בדרך של חקיקה שיפוטית וללא כל התנגדות. כך למשל לפני כשלוש שנים, בדממה מוחלטת, נחתה מכה קשה על "חקיקת ההקפאה" בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"מ 867/11 עיריית תל אביב נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה.

» המדריך למציאת עורך הדין המושלם
» כל החדשות על משפט ופלילים

עו"ד ירון דיין

כידוע, באמצע שנות ה-80, בתקופת האינפלציה, "הוקפאו" תעריפי הארנונה, וסמכות הרשויות המקומיות להעלותם, עברה לפיקוח שרי הפנים והאוצר. מקובל היה ללמד כי תעריפי הארנונה בצווי הארנונה של הרשויות השונות מבוססים על "תעריפי הבסיס" משנת 1985 בצירוף שיעור ההעלאה החוקי שקבעו השרים מדי שנה (רע"א 3784/00 שקם בע"מ נ' מועצת עיריית חיפה). בחלוף השנים קצה נפשו של בית המשפט העליון בתיקי ה"חריגות בארנונה", בהן גילה התובע/העותר חריגה מהחוק בשנה מסוימת ש"השתרשרה" לתעריפים הנוכחיים, ודרש השבה ל-7 שנים אחורנית. לכן קבע בית המשפט העליון בעניין "אי.בי.סי", כי גם טענות אלה כפופות לדיני ההתיישנות והשיהוי ויש להעלותן בתוך 7 שנים מהחריגה. קרי, חריגה בצו הארנונה משנות ה-80, שהכניסה לקופת הרשות, מיליוני שקלים במהלך השנים, "תימחק ותימחל" אם לא נתבעה בתוך 7 שנים ממועד אי החוקיות. על פניו קביעה משפטית, המשנה באופן אקטיבי, על דרך חקיקה שיפוטית, את חקיקת ההקפאה. בפועל נתקלנו בשנים האחרונות, בחריגות בצווי ארנונה שונים, אשר הרשות המקומית נמנעה בעבר להטיל ארנונה לפי הסיווג החורג, עד אשר הגיעה הלכת אי.בי.סי בעקבותיה אזרה הרשות אומץ לגבות לפי הסיווג החורג בידיעה שיקשה מאוד לתקוף אותה בגין חריגות מלפני 7 שנים ומעלה.

נכס שאינו/הנו ראוי לשימוש

בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות אין לשלם ארנונה על נכס שאינו ראוי לשימוש. הרשויות המקומיות הכבידו עד מאוד בקריטריונים למתן הפטור לנכס שאינו ראוי. הן דרשו חוות דעת שמאית על עלויות הכשרת הנכס, חוות דעת הנדסית על מצב הנכס וכן דרשו להגביל את תקופת הפטור. בית המשפט העליון בהלכה תקדימית (בר"מ 5711/06 חברת המגרש המוצלח נגד עיריית תל אביב) קבע כי נכס שאינו ראוי לשימוש הוא כזה שהאדם הסביר יכיר בו, ללא כל מגבלות וחוות דעת. אלא מה? המחוקק, בלחץ הרשויות המקומיות, ריכך את השלכתו של פסק הדין, תיקן את סעיף 330 לפקודת העיריות וקבע כי לאחר תקופת פטור של 3 שנים, יחויב הנכס לתקופה נוספת של 5 שנים ורק לאחר מכן, אם לא יחול שינוי במצב הנכס, יופטר הנכס לתמיד. יש לטמנו טעם לפגם ב"עונש" שקבע המחוקק לבעלי נכסים שאינם ראויים לשימוש ואינם יכולים להכשירם. ברור כי בעל נכס מניב מעוניין להפיק רווח מנכסו וה"קנס" מהעירייה, בוודאי אינו מוסיף. אין ספק שממשחק הכוחות בין המחוקק לבית המשפט, רק הנישום נפגע.

מדידות בדיוק מוחלט בהחלט

במשך שנים רבות, נהגו הרשויות המקומיות, במדידות הנכסים לצרכי ארנונה, "לעגל" את חלקי המטרים הרבועים, כל רשות בהתאם לצו הארנונה שלה. כך במשך עשרות שנים עד אשר הוגשה תביעה ייצוגית בנושא, ובמסגרת ערעור עליה (רע"א 2453/13 אלעזר עמר נ' עיריית חדרה), קבע בית המשפט העליון בשנת 2015, כי אין לרשויות סמכות בחוק "לעגל" את המדידות ולכן יש לציין את השטח המדויק עד לרמת הס"מ, בהתאם למדידה. בית המשפט קבע כי ההלכה תושהה עד ליום 1.1.18 על מנת לאפשר לרשויות המקומיות להתארגן בהתאם. פסק הדין של הסנטימטרים, בעל עלויות עצומות והשלכות נכבדות: רשויות רבות, שנמנעו כל השנים מלמדוד את מגזר המגורים, כדי לא "להטריד" את התושבים (ה"בוחרים" בראש העיר) במדידות נכסיהם, נאלצו, בעקבות פסק הדין, לקיים סקרים עדכניים וברור היה שבעקבות הסקרים החדשים ישנו צפי ברור ל"גידול" בשטחי הבתים, הן בתים ישנים שלא נמדדו ויש בהם תוספות שטחים והן בנכסים חדשים בהם הסתפקה הרשות המקומית בנתונים שהועברו לה על ידי היזם/קבלן ולא ביצעה מדידה כלל. לשם כך נחלץ המחוקק וביום 26.7.17 עברה בקריאה שניה ושלישית הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16), התשע"ז-2017, לפיה יעגלו הרשויות המקומיות את מדידותיהן, למ"ר הקרוב ביותר. בכך התייתר פסק הדין.

היטלי פיתוח, דמי הקמה

תחום היטלי הפיתוח (היטלים המשולמים בעת בניה חדשה כתשלום חד פעמי למימון התשתית העירונית הרלוונטית) עבר מהפיכה בשנת 2015, כאשר היטלי המים והביוב מכוח חוקי העזר העירוניים בוטלו ובמקומם הגיעו "דמי ההקמה" שנקבעו בכללי המים וקבעו תעריף יישובי אחיד למים ולביוב. נקודת המוצא בדמי ההקמה היא אחידות כלל ארצית בשיטת החיוב (חיוב שטח עיקרי ושטחי שירות, ללא מרתפי חניה) אך תעריף מותאם לכל יישוב המתבסס על עקרון העלות.

טרם התגבשה הפסיקה לגבי תשלומי דמי ההקמה מוטלים על ידי תאגידי המים, ואולם גם כאן ישנם טעויות רבות וטענות לא מעטות העולות כנגד החיובים. היטלי הסלילה והתיעול נותרו בידי הרשות המקומית כאשר לכל רשות חוק העזר הרלוונטי והתחשיב העומד בבסיסו, ושם עולם כמנהגו נוהג, כר נרחב למחלוקות משפטיות.

משרד עורכי דין ירון דיין, 03-5094040

לאתר >>
לפרטים נוספים >>

חזרה למדור >>

כתבות שאולי פיספסתם

*#