תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קיי פופ

עם הכנסות של מיליארדי דולרים, ההצלחה הכלכלית של מוזיקת הפופ הקוריאנית כבר לא מוטלת בספק. גם בישראל גדל מספר המעריצים של הז'אנר שטופח תחילה על ידי השלטון – אבל יצא משליטה

אם תשאלו מתבגר ישראלי מה מסמל עבורו את קוריאה, יש סיכוי שהוא יגיד קיי פופ. ואכן, המוזיקה הקוריאנית הקלילה היא כיום אחד מסימני ההיכר של דרום קוריאה המודרנית. אם לשפוט על פי אלפי הישראלים הצעירים שמקשיבים לה ברשת, לומדים קוריאנית בזכותה ונחשפים לערכיה של המדינה ברור כי זו גם אחת ההצלחות המיתוגיות הגדולות שביצעה מדינה אי פעם.  הצלחתה של מוזיקת הפופ הדרום קוריאנית אינה מקרה של תרבות שוליים שפרצה לפתע:  מדובר במהלך מושכל של הממשלה הקוריאנית שביקשה לקדם ערוץ כלכלי נוסף, ואולי גם לקדם את המותג קוריאה באופן כללי.

אם רוצים לגלות את הרגע בה הפכה מוזיקת הקיי פופ להצלחה גדולה ברמה עולמית, לא צריך ללכת כל כך רחוק. עד שנת 2012 בערך, דרום קוריאה לא נחשבה למדינה מדליקה (או מוכרת) במיוחד במערב, בלשון המעטה. אומנם סמסונג כבר הייתה חברת ענק אהובה, שהציגה לעולם מכשירים סלולריים שהתחרו באפל, אבל בעוד שיפן נהנתה מהילה תרבותית הכוללת מסתורין וסקס-אפיל, וסין הייתה המקום בו קורים הדברים החדשים והמסעירים, קוריאה הקטנה (במונחים אסיתייים) שידרה סקסיות כמו מכונית יונדאי משפחתית. 

קיי פופ
fotolia.com

אבל אז הועלה ליוטיוב הקליפ 'גנגנם סטייל' (משמעות הביטוי הוא סגנון חיים מפואר בקוריאנית) של הזמר והראפר PSY . מאותו הרגע החל הפופ הקוריאני לתפוס תאוצה מהירה במיוחד. אין כמעט אדם בעולם המערבי שלא נחשף לשיר המוזר, שצבר מאז  שלושה מיליארד צפיות ביוטיוב, והפך לא רק לקליפ הנצפה ביותר בתולדות האתר אלא גם למי שנחשב למקדם המוצלח ביותר בתהליך מיתוגה מחדש של קוריאה כמדינה, ובכן, די קלילה ומגניבה.

צמיחה דמוקרטית

הפופ הקוריאני החל מתפתח בשנות התשעים, כאשר דרום קוריאה הפכה לדמוקרטיה ונפתחה להשפעות מערביות.  עשר שנים מאוחר יותר הוא הפך לכלי לייצוא 'המהפכה' הקוריאנית, אם תרצו, בדומה להפצת התרבות האמריקאית על ידי תעשיית המוזיקה והקולנוע. ה'קורבן' הראשון הייתה יפן, שבאווירת הדכדוך הכללית שאפיינה אותה חיפשה אחר הסחת דעת. הפופ הקליל, הצבעוני והמופרע כמו שביפן אוהבים כל כך הפך שם ללהיט. משם, בעזרת יוטיוב והרשתות החברתיות הוא הגיע לצעירי המערב, וכיום הז'אנר נחשב פופולארי בדומה לסגנונות מוזיקה אחרים: מתקיימים לכבודו פסטיבלים, תחרויות כישרונות, הוא מככב בתוכניות כוכב נולד וכוכביו מופיעים בטלנובלות וסרטים.

וזה משתלם: הגל הקוריאני הכניס בעשור האחרון מיליארדי דולרים, כאשר בשנת 2015 לבדה הוא אחראי להכנסות של מעל חמישה מיליארד דולר. ובקוריאה, כמו בקוריאה, מי שמרוויח מכך הם בעיקר מספר מצומם יחסית של חברות הפקה גדולות כמו SM Entertainment ו–YG Entertainment. הן מאתרות את הכישרונות המבטיחים בגיל צעיר, מעבירים אותם  הכשרה מפרכת של שירה, ריקוד ולימוד שפות ולאחר שהם בשלים לצאת ולהופיע הם מצוותים ללהקות בנים או בנות ומתחילים לחרוך את הרשתות והבמות. אפיק נוסף הוא סדרות טלוויזיה ואופרות סבון שזוכות להצלחה אדירה, ומשווקות ברחבי העולם. כחלק ממנגנון ההפצה העולמי של הסגנון המוזיקלי, שלא לומר התופעה התרבותית הכלכלית הזו,  170 שגרירויות קוריאה בעולם מהוות כלי חשוב להפצת הז'אנר ומארגנות תחרויות קייפופ. גם בישראל נערכה תחרות שאורגנה על ידי השגרירות בחודש יולי, שמשכה מאות צעירים חובבי הז'אנר.

לצד ההצלחה רבים חשים כי מדובר בתעשיית ניצול: חברי הלהקות מקבלים תגמול זעיר יחסית על עבודתם השוחקת; בשונה מאומנים אחרים (אבל בדומה ללהקות מהונדסות במערב) הם אינם הבעלים על היצירות שהם שרים; פרטיותם מופרת והם מוגבלים ביכולתם לעזוב את חברת ההפקה שנים ארוכות. וזה כבר פחות קליל.

קיי פופ2
fotolia.com

כתבות שאולי פיספסתם

*#