תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ניתוח כלכלי

בעוד "הנס הכלכלי הראשון" של המדינה עומד בפני מיצוי, מחפשים במדינה את מנועי הצמיחה העתידיים של המדינה שימנעו ממנה לחוות את הדשדוש הכלכלי שאפיין את יפן

רינת אשכנזי
עודד קרני

הסיפור של שתי הקוריאות, הדרומית והצפונית, הוא מעין סיפור של "דלתות מסתובבות" :  ניסוי מעבדה שממחיש את השלכות הבחירה המדינית, הכלכלית והפוליטית. נתוני הפתיחה זהים: שתי הקוריאות ניחנו באותו קוד גנטי; הן מדברות את אותה השפה; נהנות מאותה טופוגרפיה וסובלות מאותה דלות של משאבי טבע. ב-1960, דרום וצפון קוריאה היו זהות ברמות העוני, שתיהן עניות יותר מבוליביה ומוזמביק. הסיוע מארה"ב היווה כמחצית מהתקציב הממשלתי, כ-70% מהיבוא וכ-80% מרזרבות מט"ח. לפני כ-50 שנה שתיהן עמדו בצומת החלטה גורלי ובחרו, כך שהיום יש לנו הצצה נדירה אל העולם של  "מה היה קורה אילו...": האחת בחרה בסוציאליזם והסתגרות, השנייה הבינה שמצוקת האדמות וצפיפות האוכלוסין דורשות צמיחה ופתיחות.

חמישה עשורים מאוחר יותר, דרום קוריאה עשירה כמעט פי- 20 יותר מהשכנה בצפון ועם הכנסה לנפש של כ-38 אלף דולר היא משאירה מאחור מדינות כמו ניו זילנד, איטליה וספרד. היא טיפסה בסולם הרווחה בזכות 50 שנות  צמיחה מטאורית שכונתה "הנס על נהר חאן" ב קצב של 7% לשנה  - כמעט כל שנה -  למעט  שנתיים בודדות בהן התוצר התכווץ. היצוא של דרום קוריאה קפץ מאפס לכ-50% מהתוצר, וכיום סין החליפה את ארה"ב כשוק היעד הגדול ביותר. גם היבוא גדל בקצב דומה והתושבים נהנו מחלוקה יחסית שיוונית של עוגת ההכנסות.  ב-1996 המדינה הצטרפה ל-OECD, מועדון המדינות המתועשות וב-2010 הייתה המדינה האסיאתית הראשונה שאירחה את הכינוס של G-20.

קוריאה מבט על
fotolia.com

לקרוא לדרום קוריאה "מדינה מתפתחת" זה קצת לחטוא למציאות: מדובר בכלכלה עשירה, מפותחת מבחינה טכנולוגית, דמוקרטית, בעלת רקורד מרשים של חדשנות, רפורמות כלכליות ומנהיגות יציבה. אולם הדרך לשם לא הייתה חלקה. העשורים הראשונים היו שנים של התערבות ממשלתית מסיבית. סאול ניתבה סכומי עתק בדמותן של סובסידיות והלוואות מוזלות לטובת הקונגלומרטים (chaebol) משפחתיים. כך, מערכת המס והרגולציה דאגו לטפח את ענפי היצוא ואת התעשייה הכבדה, כגון יצור המכוניות והספנות, בעוד שאר הענפים נותרו בצל. החברות ששפר עליהן המזל נהנו מהמעמד הנשגב של מונופול ושגשגו, עטופות בתנאי סחר מועדפים. לטוב ולרע, chaebol, שביניהם יונדאי וסמסונג המוכרים, השכילו לנצל את ההטבות עד תום, צמחו והפכו לאימפריות עסקיות, בעלות שם והכרה ברחבי העולם.

במרוצת השנים התברר כי לסיפור ה "סינדרלה" של chaebol  יש גם את הצד האפל. הדומיננטיות שלהם הפכה למשקולת כבדה על הכלכלה. היא פגעה בתחרותיות וסירסה את הגמישות העסקית. הציבור חש תסכול עז מתופעות הנפוטיזם והאפליה ולא הסס להביע את כעסו. הרגולטור מצא את עצמו  מתמודד עם אתגרים לא פשוטים של התרת הקשרים המסועפים שנרקמו בין הון לשלטון.

תום עידן הפרוטקציוניזם

אפשר לזקוף לזכותה של דרום את היכולת הנדירה להפיק לקחים וללמוד מטעויות. כשהמערכת הפיננסית שלה נתפסה במערומיה על רקע המשברים האסיאתיים של 1997-1998 והתגלו הכשלים במאזני החברות, החליטה הממשלה לנקוט בשורה של רפורמות. היא סגרה בנקים כושלים, טיפלה בפשיטות רגל ובעיקר הידקה את הרגולציה. הצעדים הרדיקליים השתלמו, קוריאה טיפסה אל על במדדי דירוג הסביבה העסקית, הסיכון הפיננסי ירד והמשקיעים הגלובליים תגמלו על כך בשוקי המניות והאג"ח. הרפורמות של שנות ה-90 סייעו לה לצלוח את המשבר הגלובלי של 2008 במינימום אבדות - הנמרה האסיאתית ספגה אומנם פגיעה קלה בתמ"ג, אולם התאוששה במהירות.

האתגרים של דרום קוריאה לא נגמרו עם "ניקוי האורוות" של המערכת הפיננסית. בעולם הכלכלי מאמינים כי צמיחה בת קיימא מושתתת על  זמינות המשאבים, ההון והעבודה, ובעיקר על הגידול בפריון. מ-1963 ועד 1997 נהנתה דרום קוריאה מגידול בתעסוקה, עלייה דרמטית ברמת ההשכלה ושיעור נמוך יחסית של אוכלוסייה בוגרת. היתרונות הדמוגרפיים האלו התפוגגו בשנים האחרונות: האוכלוסייה שלה "מזדקנת", ולפי התחזיות יתורגם לנטל תקציבי על מערכת הבריאות והפנסיה. קצב הצמיחה ב-2016 עמד על כ-2.8% בלבד.  תחושת דה ז'ה וו עם המסלול היפני כבר לא מרומזת, אלא נידונה בתקשורת וביטויים כמו "עננת הסטגנציה נוסח יפן" ו"העשורים האבודים" מרחפים באוויר.

קוריאה בשקיעה
fotolia.com

דרום קוריאה חייבת להגדיל את הפריון, בהינתן העבודה וההון הקיימים, שכן השכנות לא מפסיקות לנשוף בעורפה: סין, בעלת יתרון העלויות הזולות ויפן, שנמצאת בחזית הטכנולוגיה. ענקי התעשייה, כמו סמסונג ויונדאי, כבר העבירו את הייצור שלהם למקומות זולים יותר, בעיקר דרום אסיה ומזרח אירופה. בין השנים 1995-2010, 17% מהייצור עבר למפעלים בחו"ל ושיעור התעסוקה של הקוריאנים בחברות המובילות ירד מ-18% ל-12%.

על פניו נראה כי הדרך הטבעית להגדיל את הפריון הינה באמצעות ההשקעה בטכנולוגיה, אחרי הכול אפל וטויוטה יעידו על דרום קוריאה כמתחרה רצינית. ב-2013 הממשלה הכריזה על תכנית אסטרטגית חדשה תחת הכותרת "הנס השני על נהר חאן". האמצעי: יצירתיות וחדשנות. בבסיס התוכנית: יצירת תעשיות חדשות, תוך שיתוף הפעולה בין המדע, הטכנולוגיה והתעשייה.  

הכלכלנים המקומיים סבורים כי החדשנות כשלעצמה איננה מספיקה כדי להגדיל את הפריון. לפני הכול, יידרש שיתוף פעולה פורה בין הסקטור הציבורי לסקטור הפרטי, בלעדיו ספק אם יקומו מיזמים חדשים. האתגר העיקרי שעומד בדרכה של דרום קוריאה ומונע ממנה לשחזר את ההצלחה הוא הקטנת מעורבות הממשלה - אותה המעורבות שהקנתה לה את שנות הזוהר. גם האקטיביזם שעבד בעשורים הראשונים הוליד תופעות לוואי בלתי רצויות והיום טומן בחובו יותר נזק מתועלת.

דרום קוריאה חייבת לפתוח את גבולותיה להשקעות זרות (ישירות), להוריד חסמי כניסה לעסקים חדשים ולהפחית את הרגולציה, כאשר זו מוגשת במינון מוגזם, היא בולמת את יכולת הסתגלנות לצרכי שוק משתנים. הבנקים חייבים להעמיד הון זמין ליזמים כדי שאלו לא יהססו להשקיע. אם המדינה תצליח לשכנע את המשקיעים מחו"ל כי הסיכון לחקיינות ו"הנדסה הפוכה" הינו נמוך, רבים וטובים יעבירו את הטכנולוגיות לשותפים מדרום קוריאה.

הסביבה הגלובלית לא עושה הנחות לדרום קוריאה ולמדינות מזרח אסיה בכלל שהפתיחות והסחר החופשי היו אבני יסוד בפריחתן. הברקזיט, הבחירה בדונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב, התחזקות הפלגים הקיצוניים של הימין באירופה עלולים להוות מכשול משמעותי שכן הם תומכים בפרוטקציוניזם הכולל הגנה על הגבולות הכלכליים, חסמי סחר, והגנה על התוצרת המקומית. 

דרום קוריאה חייבת לחזק את התעשייה המקומית שלה ובעיקר את ענף השירותים. מתוך כך, היא חייבת לשים דגש על ענפים עם ערך מוסף גבוה, כגון טכנולוגיה עילית והתעשיות הנלוות, הרפואה, התיירות והחינוך. זאת, על חשבון הענפים עם ערך מוסף נמוך כמו מזון. שוק העבודה חייב לעבור רפורמה, בחלק ממנו העובדים עדיין נהנים מקביעות והטבות ובחלק – לא.

האתגר האחרון, אם כי בקרב הזה היא לא היחידה, הוא צמצום האי-שיון בעושר ובהזדמנויות. אותו קשר סימביוטי שהיה קיים במשך שנים בין הממשלה לסקטור העסקי הפך את סאול למרכז, כמעט בלעדי, של כלכלה, פוליטיקה ותרבות, מה שהותיר מאחור את שאר האזורים. כמו במקרה של בריטניה מול לונדון, פערים אלו יוצרים תסיסה חברתית, בעיקר קרב הצעירים.

אי אפשר לדבר על דרום קוריאה, בלי להתייחס לצפון קוריאה. רעיון האיחוד עולה מפעם לפעם ומעלה יותר שאלות מתשובות. הוא יכול להזכיר את האיחוד ההיסטורי בין מזרח למערב גרמניה, על כל השלכותיו: הגירה מסיבית ובעיות סוציאליות שהיא מביאה עמה; כוח עבודה זול; הצפת ההשקעות מחו"ל והתיסוף המטבעי; המבנה הפוליטי שיתנדנד בין הריכוזי לתחרותי וזה רק על קצה המזלג. בטווח המידי מדובר כמובן בסיכון פוליטי, שהביטוי המתבקש שלו הוא פרמיית הסיכון על השקעה בשווקים הפיננסים.

לסיכום, עבור המשקיע מחו"ל, נראה כי דרום קוריאה מציעה שוקי חוב ומניות מפותחים ומפוקחים. ניתן להשוות אותם ליפן, אולם מדובר בכלכלה שצומחת מהר יותר ומאופיינת ביתר דינמיות. היא הרבה יותר שקופה משכנתה, סין, שלא מפסיקה לייצר זיגזגים רגולטוריים ומקשה על השקעות מחו"ל. התעשיות שלה הינן תחרותיות בזירה הגלובלית וענף השירותים נמצא בשלבי התפתחות מוקדמים. האם היא תצליח לספק נס שני או שתתבגר ותהפוך לאומה "עייפה ואנמית" כמו יפן? זה יהיה תלוי בתהליך הרפורמות, בתפקיד הממשלה מול הסקטור הפרטי וביכולתה לגלות יתרונות תחרותיים חדשים. אסור לשקוט על השמרים.

הכותבת היא מנהלת מחלקת מחקר מדדים בקסם תעודות סל, מקבוצת אקסלנס. לקבוצת אקסלנס יש עניין בנכסים פיננסים המוזכרים בסקירה זו. המידע האמור הינו למטרות אינפורמציה בלבד ואין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה של ניירות ערך.

כתבות שאולי פיספסתם

*#