תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ביטוח סיעודי: דרושים פתרונות מידיים

הפסקת השיווק של הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים והאישיים הצניחה דרמטית את שיעור המצטרפים לביטוח פרטי אישי. הסיבה: התייקרות הפרמיה במאות אחוזים. כעת המטרה היא להחזיר את מבטחי המשנה לשוק הישראלי ולהגדיל את כמות המבוטחים

ידיים אוחזות במזוודה דיגיטלית
Shutterstock

בדצמבר 2017 הופסק שיווק ביטוחים סיעודיים קבוצתיים, כידוע, ולאחרונה הפסיקו חברות הביטוח כמעט לחלוטין לשווק גם ביטוחים סיעודיים אישיים. נתונים מדויקים על המשמעויות החברתיות של מהלכים אלו אינם זמינים אומנם, אבל ניתן להסתמך על המספרים הללו: כמיליון איש היו מבוטחים בביטוח הסיעודי הקבוצתי, מתוכם כ-150,000 גמלאים, ולאחר סגירת אפיק זה הצטרפו לביטוח פרטי אישי רק 14% מכלל המבוטחים.

הסיבה העיקרית לצירוף הדל של מבוטחים שעברו מהביטוח הקבוצתי לביטוח האישי היא גובה הפרמיה: זו התייקרה במאות אחוזים בחלק גדול מהגילאים הרלוונטיים, דבר שלא מאפשר לחלק ניכר מהציבור להצטרף לביטוח זה.

גובה התגמול הסיעודי הפרטי שאדם צריך לרכוש לעצמו משתנה מאדם לאדם, ותלוי במקורות הכספיים שלו ושל משפחתו. הנחת העבודה היא שאדם סיעודי נזקק לסכום שנע בין 15,000 ל-20,000 שקלים, על-מנת לממן את הוצאות הסיעוד שיידרש להם. ככל שיהיה במוסד סיעודי, הסכום הנדרש גבוה; וככל שישהה בביתו, יידרש לסכום נמוך יותר.

מקורות המימון של הוצאה זו יכולים להגיע מפנסיה, קצבת זקנה או הון עצמי, לרבות נכסים מניבים, כאשר במקרים רבים נרכש רכיב ביטוח סיעודי בקופת החולים והיתרה נרכשת במסגרת ביטוח סיעודי פרטי. זאת, כאשר ידוע כי הפנסיה הממוצעת בישראל עומדת היום על כ-4,849 שקלים לחודש (מכלל הציבור שבבעלותו קרן פנסיה או ביטוח מנהלים), וקצבת זקנה ממוצעת הינה 1,200 שקלים.

ביטוח סיעודי בקופת החולים יעניק קצבה של 5,500 שקלים או שיפוי של 10,000 שקלים למוסד הסיעודי. כלומר, חלק גדול מהציבור - אם יבקש להבטיח את עתידו הכלכלי כחולה סיעודי - יידרש לרכוש גם ביטוח סיעודי פרטי. לא מדובר במותרות אלא במתן פתרון לצורך אמיתי.

נטישת מבטחי המשנה: כל הסיבות

פרופ' רייך
תמיר ברגיג

המשבר הנוכחי נגרם כתוצאה מארבע בעיות: תוחלת החיים העולה במדינת ישראל. תקנות הון עצמי (סולבנסי) שקבע משרד האוצר, הגדרת מקרה הביטוח ובעיקר ההרחבה המופיעה בחוזר המפקח שפורסם בנושא. וסביבת הריבית לזמן ארוך.

תוחלת החיים במדינת ישראל היא מהגבוהות בעולם: תוחלת החיים הממוצעת בישראל היא 82.6 שנים, ואיתה גדלה גם תוחלת החיים של החולה הסיעודי - מכ-24 חודשים לפני כעשור לכ-36 חודשים כיום, וזאת לא כולל חולי אלצהיימר שלגביהם תוחלת החיים הממוצעת הינה גבוהה יותר. כתוצאה מכך שיותר אנשים חיים יותר זמן, יהפכו יותר אנשים להיות סיעודיים וגם הסיעודיים יחיו יותר.

הפועל היוצא לחברות הביטוח הוא הקטנת הכדאיות הכלכלית של הפוליסות המשווקות כיום, ומשם לייקור הפרמיות - דבר שעשוי להפוך את הפוליסות לכל-כך יקרות, שהצבור לא ירכוש אותן.

תקנות ההון העצמי מחייבות את חברות הביטוח להפריש רזרבות כספיות על כל פוליסה שהן מוכרות. פוליסות בכלל, ופוליסות הסיעוד בפרט, הן פוליסות ארוכות-טווח. אדם צעיר שרוכש היום פוליסה סיעודית יעשה בה שימוש, קרוב לוודאי, בעוד שלושים או חמישים שנה ואף יותר. לפיכך, מחייב האוצר את חברות הביטוח להפריש ביום הרכישה רזרבות, על-מנת להבטיח את 'עתידו' הפיננסי של המוצר שנמכר. עקב כך, שיווק פוליסות סיעודיות מקטין את ההון של חברות הביטוח, מחייב אותן להציג רווחיות נמוכה יותר במאזנים, ומונע מהן לחלק דיווידנדים.

חולה סיעודי מוגדר כמי שאינו יכול לבצע בכוחות עצמו לפחות 50% מכלל הפעולות הבאות: לקום ולשכב, להתלבש ולהתפשט, להתרחץ ולהתגלח, לשלוט על הסוגרים, לאכול וללכת. זוהי הגדרה סובייקטיבית מאוד משום שלא קיימת, הלכה למעשה, דרך אובייקטיבית לבחון באמת את יכולתו או חוסר יכולתו של המבוטח לבצע או לא לבצע 50% מה'פעולות'.

התוצאה הינה מעגל אשר הביא לכך שחברות הביטוח נאלצות בשנים האחרונות לאשר תביעות רבות שהן על קו הגבול שבין סיעודי ללא סיעודי. כוחות השוק, התקשורת ואפילו בתי המשפט העדיפו את המבוטח, והביאו למצב שבו פוליסות הסיעוד הפכו בעצם לסוג של קרנות פנסיה סיעודית. הזכאות לקבלת תגמולי ביטוח הפכה ממקרה ביטוח אובייקטיבי ומדיד, לזכאות שניתנת כמעט באופן אוטומטי לכל דורש. ברור שהמצב המתואר לעיל אינו בר-ביטוח, והוא היווה הסיבה העיקרית להחלטת מבטחי המשנה לנטוש את השוק הישראלי.

פתרונות אפשריים למשבר

הריבית לזמן ארוך בישראל נמוכה מאוד ואפילו אפסית. כתוצאה מכך, היכולת של חברות הביטוח להבטיח תשואה הולמת על השקעותיה קטנה, אולם המחויבות שלה לשלם תגמולי ביטוח בעת קרות מקרה הביטוח קיימת. כלומר, חברת ביטוח שהתחייבה לשלם פיצוי סיעודי בגובה מסוים לא תוכל לעמוד בו, מאחר שהרבית אשר הייתה חלק מחישוב גובה התגמול נעדרת מן המשוואה. אם וכאשר הריבית תיהפך שלילית, הבעיה כמובן תהיה גדולה עוד יותר.

מצב זה מקטין את המוטיבציה של חברות הביטוח לשווק תוכניות ארוכות-טווח. ישנם פתרונות אפשריים רבים למשבר, אבל כולם כרוכים בתהליכים ארוכי-טווח ואף אחד מהם לא יפתור את הבעיה ואף לא ינגיש את הביטוח הסיעודי באופן גורף לכלל הציבור. להלן חלק מהפתרונות:

1. השבת הביטוח הסיעודי הקבוצתי – מענה אשר פותר את בעיית הריבית וההון (עסקה קצרת-טווח) אבל לא פותר את הבעית ההמשכיות עבור הלקוח. אדם שיהיה מבוטח בביטוח סיעודי קבוצתי בתקופת עבודתו, בפרמיה נמוכה ואטרקטיבית, עלול למצוא את עצמו עם סיום עבודתו ללא ביטוח. הסיבה: הפרמיה שתידרש ממנו כדי לעבור מפוליסה קבוצתית זולה לפוליסה פרטית תהיה גבוהה מאוד.

2. תגמולי ביטוח המשתתפים ברווחי החברות - ביטוח שיהיה מבוסס על עקרון של תגמולי ביטוח המשתתפים ברווחי החברות, פותר את בעיית הריבית אבל מעמיד חוסר ודאות ללקוח. תגמולי הביטוח שהמבוטח יקבל אם וכאשר ייהפך לסיעודי, קבועים כיום וידועים מראש. ניתן להצמידם לממד שמשקף את רווחי חברות הביטוח. בצורה כזו הוודאות של חברת הביטוח גדלה, אבל הוודאות של המבוטח קטנה ואדם הרוכש את הביטוח הסיעודי לא יודע בוודאות מה יהיה גובה הגמלה הסעודית החודשית שיקבל.

3. שינוי בתקנון ההון העצמי - פתרון מורכב שעדיין ישאיר את הפרמיות גבוהות לרוב הציבור.

4. ביטוח על-בסיס פרמיה משתנה – פתרון אשר יוזיל פרמיות בגיל צעיר, אך יגרום לנטישת הביטוח בגילאים המבוגרים.

פיצוי למי שבאמת זקוק לו

לנוכח כל אלה, דעתי המקצועית היא כי הפתרון המיידי, המהיר והפרקטי ביותר, הוא פתרון של ביטוח שבו מקרה הביטוח מוגדר כמקרה חד-ערכי, הפיצוי הוא חד-פעמי והלקוח יכול לרכוש לעצמו יחידות פיצוי על-פי הצורך שהוא מגדיר לעצמו. הליך שכזה הינו מובן למבטחי משנה, ולדעתי יאפשר התקשרות איתם.

הפתרון האמור מתמודד בהצלחה עם כל הבעיות שפורטו. הוא נותן פתרון טוב לכלל הציבור, ופתרון מצוין לאוכלוסייה המבוגרת שאין לה שום פתרון אחר. בנוסף, הוא מציע מוצר זול משמעותית מהחלופות שהוצגו לעיל, ומאפשר לחברות הביטוח לגדר היטב את הסיכון גם בסביבת ריבית נמוכה (פיצוי חד-פעמי).

כמו כן, זהו פתרון אשר מתמודד היטב עם העמימות של הגדרת מקרה הביטוח – כלומר, האדם ידע בדיוק מתי הוא יקבל כסף – ואף מבטיח פיצוי למי שבאמת זקוק לו על רקע רפואי, כמעט ללא כל יכולת לבצע מניפולציות.

פרופ' זיו רייך, רו"ח, הוא דיקן בית הספר לביטוח, האקדמית נתניה

כתבות שאולי פיספסתם

*#