זמן לעסקים בין ישראל ומרוקו

לאחר שנים של קשרים כלכליים מוגבלים, נדרשת למידה והיכרות מחודשת עם הסביבה הכלכלית והעסקית העכשווית של מרוקו. למידה זו הכרחית כדי שיהיה ניתן לממש את פוטנציאל הקשרים בין שתי המדינות

עינת לוי
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
צילום: shutterstock
עינת לוי
תוכן שיווקי

חידוש היחסים הרשמיים בין ישראל ומרוקו תפס את קהילת העסקים בישראל לא מוכנה. אחת הסיבות לכך היא היעדר תשתית מדינית וכלכלית לשיתופי פעולה מאז ניתוק היחסים הרשמיים בין המדינות באוקטובר 2000, מה שעתיד להשתנות בחודשים הקרובים. סיבה נוספת היא הדימוי הנוסטלגי של מרוקו, שהתקבע בתפיסה בישראל בהתאם לזיכרונות הילדות של הסבים והסבתות, בני הדור הראשון שעלו לישראל בשנות ה-50’ וה-60’ של המאה הקודמת. ומה בנוגע לעשיית עסקים עם הממלכה שבקצה המערב? שאלה זו חושפת בעיקר את המעט שידוע לנו בנושא כיום ומבליטה את הצורך להכיר וללמוד את מרוקו מנקודת מוצא אחרת, תוך הרחבת הקשר התרבותי גם לנושאים כלכליים ועסקיים. היכרות חדשה ועכשווית עם מרוקו עתידה לחשוף את ההזדמנויות הרבות והמגוונות לקשרים כלכליים ועסקיים בין המדינות, הודות לתהליכי הפיתוח האדירים, שמרוקו עוברת בעשורים האחרונים וביתר שאת מאז עליית המלך מוחמד השישי לשלטון ב- 1999.

הזדמנויות בחקלאות ובאנרגיות מתחדשות
אי אפשר להבין את היקף התהליכים הללו מבלי לחזור לשנות ה-90’ של המאה שעברה, כשכמעט 20% מבתי האב במרוקו היו ללא חשמל והתלות בייבוא משאבי האנרגיה הייתה כמעט מוחלטת. עם עליית מוחמד השישי לשלטון החל מבצע “חשמל ומים לכל בית” והיום כמעט ואין בית במרוקו ללא חשמל. התלות במקורות אנרגיה חיצוניים וצריכת החשמל הגוברת אילצה את מרוקו לחשב מסלול מחדש וב-2009 אימצה אסטרטגיית אנרגיה לאומית חדשה, במטרה לנצל את משאבי האנרגיה המתחדשת המצויים בשטחה בזכות מאפייניה הגיאוגרפיים והאקלימיים. בעשור האחרון מרוקו הקימה אין-ספור מפעלים סולאריים, הידרו-אלקטריים וחוות רוח, כמו מתחם נור באזור וורזאזאת המדברי, הכולל ארבעה מפעלים המפיקים יחד 580 מגה-וואט וחוות הרוח הגדולה ביותר באפריקה הנמצאת בטרפאיה ובה 131 טורבינות. קצב ההתקדמות המהיר ותזרים השקעות יציב ועקבי, הביאו להגדלת היעד ל-2030, כך ש-52% מצריכת החשמל יסופקו מאנרגיה מתחדשת. 

עינת לוי צילום: כאן תאגיד השידור

ענף החקלאות, המהווה כחמישית מהתמ”ג, עובר גם כן מתיחת פנים רצינית בשנים האחרונות. חשיבותו נובעת מכך שהוא מספק כ-40% ממקומות העבודה במשק, תורם לצמצום האבטלה והעוני ומבטיח את היציבות הפנימית במרוקו. תוכנית האב “מרוקו ירוקה 2020” נועדה להפוך את החקלאות למנוע צמיחה מרכזי, לייעל את שרשרת הערך ולקדם מודרניזציה שלו. ההזדמנויות העסקיות נמצאות באתגרים שמרוקו מתמודדת עימם כמו פיצול קרקעות, מאבק במזיקים שונים והצורך בגיוון הגידולים ויעדי היצוא. האתגר העיקרי היא התלות במשקעים, הגורמת לתנודות חדות בשיעור הצמיחה של המשק כפי שאירע ב-1995 כאשר התמ”ג ירד בכמעט 8% כתוצאה מבצורת. מרוקו תשאף לאמץ לפיתוחים שיאפשרו לייעל את הענף ומבלי לייתר ידיים עובדות.

אתגרים נוספים שעימם מתמודדת מרוקו מזמנים שיתופי פעולה גם בתחומים נוספים, בין אלה הצורך להבטיח אספקת מי שתיה לכפרים ויישובים המרוחקים מהמרכזים העירוניים, פערים בתשתיות בריאות באזורים הפריפריאליים, אתגרים הקשורים בביטחון המולדת של מרוקו, בעיקר באזור הסהרה וקידום תחום הסייבר. יחידת סייבר מרוקאית הוקמה ממש לפני כשנתיים, תחת משרד הביטחון המרוקאי, במטרה להיאבק בפשעי סייבר ופועלת בשיתוף פעולה עם משרד החינוך ומשרד התעשייה והמסחר, בין היתר במטרה להעלות את המודעות הציבורית לנושא.

תשתית פיננסית ורגולטורית מרשימה
המלך הקודם, חסן השני, אמר בעבר ש”מרוקו היא כעץ ששורשיו באפריקה וענפיו באירופה”, ביטוי לאוריינטציה המדינית והכלכלית של מרוקו בתקופתו. אולם, בשנים האחרונות המלך מחמד השישי מרחיב וממקד את המאמץ המרוקאי ביבשת אפריקה ובשוקיה. בפברואר 2017 מרוקו הצטרפה מחדש לארגון איחוד מדינות אפריקה ובזמן שהיא ממתינה להצטרף לארגון הסחר של מדינות מערב אפריקה (ECOWAS), בינואר האחרון נכנס לתוקפו הסכם הסחר החופשי בינה לבין יבשת אפריקה. מרוקו נכנסת להסכם לאחר שהניחה במשך 20 שנה תשתית פיננסית ורגולטורית מרשימה לעשיית עסקים באפריקה והפכה את קזבלנקה להאב פיננסי אזורי, יציב ונוח לחברות בינ”ל הפועלות ביבשת. פרויקט “העיר הפיננסית של קזבלנקה” מקנה שורה של הטבות, כמו פטור ממס חברות בחמש השנים הראשונות ומס מופחת לאחר מכן, פטור ממיסי מכס וממע”מ ועוד. תנאים אלה ניתנו באזורי כלכלה מיוחדים נוספים ברחבי מרוקו כמו הקומפלקס הכלכלי בטנג’יר, המחבר את אירופה ואפריקה. כך למשל, הצליחה מרוקו למשוך אליה את יצרניות הרכב הגדולות כמו רנו-ניסאן, פיג’ו, דאצ’יה ואחרות, מה שלא כל כך מצא חן בעיני ספרד ואירופה, שלא רק שהפסידו את הפעילות הכלכלית בשטחן, אלא אף נאלצו לייבא ממרוקו את התוצרת, על כל הכרוך בכך.

מוכנות לעשיית עסקים בשני הצדדים
חלק מהלמידה הנדרשת בקשר המתהווה עם מרוקו, קשור להיכרות עם התרבות העסקית במדינה. המפתח להצלחה הוא סבלנות וקשר אישי, בעוד ש”הדוגרי” והתקתקנות הישראלית עלולים לעורר את הסלידה המרוקאית ממצבי לחץ ודחק. שפת העסקים המועדפת במרוקו היא צרפתית, אך שיחה שהחלה בשפה זו עשויה להתגלגל למרוקאית ולהסתיים בספרדית. המרוקאים ימנעו מהעברת ביקורת ומיצירת קונפליקטים. הם גם יימנעו ממתן תשובה שלילית ולכן ה”לא” יגיע בניואנסים שבין המילים, בתוכן, בטון הדיבור או פשוט בהתעלמות מהודעת מייל. כדאי לשלב הומור שיכניס קלילות למצבים המאתגרים ביותר. יתרון גדול לבעלי שורשים מרוקאים, מה גם שהאמון שנוצר כמעט מיידית מבוסס על תרבות וערכים משותפים. בסופו של דבר, אין תחליף לשותף או איש קשר מקומי הבקיא בכל רזי המקום לפחות בשלב הכניסה לשוק.

למידה והיכרות מחודשת עם הסביבה הכלכלית והעסקית העכשווית של מרוקו הכרחית כדי שיהיה ניתן לממש את פוטנציאל הקשרים בין המדינות. עניין זה נכון גם בצד המרוקאי שיידרש למאמץ דומה לאחר שנים של קשרים כלכליים מוגבלים. הציפיות הגבוהות והחיוביות והמוכנות לעשיית עסקים בשני הצדדים, יחד עם התשתית המדינית כלכלית במונחת בימים אלה, יוצרות את התנאים המתאימים כדי שיהיה ניתן לעשות זאת וכל שנותר זה לצאת לדרך.

הכותבת היא יזמית וחוקרת במכון “מיתווים” למדיניות חוץ אזורית ועוסקת בייעוץ ובפיתוח שיתופי פעולה בין ישראל ומרוקו