כך ניתן להוריד יוקר המחיה

לאחרונה התבשרנו על רפורמה חדשה, נוספת יש לומר, במוצרי מזון. לא מעט וועדות קמו כאן לאורך השנים כדי להתמודד עם בעיית מחירי המזון המאמירים. הוועדה המשמעותית היתה "ועדת טרכטנברג", שהוקמה בעקבות המחאה החברתית של 2011 והמליצה על שורה של צעדים בתחום המזון, כמו הידוק הפיקוח על המחירים, הפחתת מכסים ופתיחת המשק לייבוא, תוך צמצום משמעותי ברגולציה והסרת חסמים בירוקרטיים. "ועדת קדמי", שקמה בעקבותיה ובעקבות "מחאת הקוטג'" עסקה ביישום מסקנות "ועדת טרכטנברג".

הוועדה קבעה כי רוב ענפי החקלאות בישראל הם ריכוזים מאד והחלטות הממשלה לא הביאו לירידת מחירים ולא "גולגלו" לכיסו של הצרכן, אלא לכיסם של היבואנים, היצרנים והמשווקים. ועדה נוספת, בראשותו של הראל לוקר, התמקדה במשק החלב והבקר כדי להביא לירידת מחירי החלב ומוצריו. הוועדה המליצה לשנות את מדיניות המכסות ולהגדיל את הסובסידיות לחלק מהענפים. צוות אחר שדן בנושא היה "צוות אנדורן", שהתמקד אף הוא במוצרי החלב והבשר.

הצוות המליץ על הפחתת שיעורי המכס, פתיחת מכסות יבוא נוספות בפטור ועידוד מחלבות קטנות. המטרה הייתה מנת לעודד תחרות ולהביא לירידת מחירים לצרכן הסופי. עוד נציין את "רפורמת הקורנפלקס", שהתייחסה לשורה ארוכה של מוצרים והמליצה להסיר חסמים ולצמצם רגולציה כדי לאפשר את יבואם ולפתוח את המשק לתחרות.

כדאי לזכור, כי ענף מוצרי המזון מורכב וקיימים שיקולים נוספים המשפיעים על המדיניות הממשלתית. למשל, הסכמים בינ"ל בהם מחוייבת המדינה למדיניות מכס מסויימת, שאיפתה של  המדינה לעצמאות כלכלית בתחום המזון, הרצון של המדינה להגן על ענף כזה או אחר מטעמים של משק מסורתי, או בגלל שלענף מסוים יש לובי חזק. כמו כן קיימים שיקולים נוספים הקשורים לעובדה כי ישראל היא משק קטן וסגור המוקף מדינות עוינות, מה שמקטין את אפשרויות הסחר הבינ"ל. נתון גיאו-פוליטי זה מחייב את המדינה לנקוט בצעדים שלכאורה אינם מתיישבים עם ההיגיון הכלכלי, אך הם מחוייבי המציאות.

מכל אלה עולה מסקנה אחת ברורה - ללא נקיטת מהלך גדול, מורכב, הכולל מספר צעדים בו זמנית, ולא רק הורדת מכסים, לא ניתן יהיה למצוא פתרון לבעיית יוקר המחיה של מוצרי המזון.

הנה עשרה צעדים שהממשלה יכולה לנקוט והם:

*המשך הורדת מכסים וחשיפת המשק הישראלי לייבוא.
*הקטנת משטר המכסות הנהוג כיום.
*מתן סובסידיות ישירות למשקים עליהם המדינה מעוניינת להגן.
*המשך צמצום הרגולציה.
*הגברת הסנקציות והענישה על מפרי חוק.
*הטלת פיקוח זמני על מחירי מוצרים.
*הגדלת מעורבות הצרכן הישראלי בשוק.
*מאבק תקשורתי-ציבורי כנגד יבואנים, יצרנים ומשווקים המוכרים במחירים מופקעים.
*קיום שולחנות עגולים בין כל השותפים לשרשרת האספקה.
*הגברת הפיקוח מצד רשות התחרות במטרה להביא לצמצום ופיקוח על מונופולים.

חרף כל הוועדות שהוקמו לאורך השנים, אנו עדיין עדים למחירי מזון יקרים מאד בהשוואה למדינות אחרות ולכן המסקנה היא שללא יישום  כל הצעדים ובעיקר הקמת צוות לצורך מעקב ויישום כל הצעדים, נחווה במשך הזמן שוב עליית מחירים.

הכותב שימש בעבר כראש מינהל המכס ומנהל רשות המיסים. משמש כיום כיועץ לחברות וארגונים