תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תנועת האוונגרד

מה משותף לפרנק זאפה, לג'קסון פולוק, להאנטר ס. תומפסון ולסיטרואן DS? קבלו ארבע דוגמאות בולטות לאוונגרדיות סוחפת מהמאה העשרים

מתי לאחרונה ראיתם, קראתם או שמעתם משהו שגרם לכם לעצור מלאי השתאות ולהגיד "וואוו"? כיום, במאה העשרים ואחת, זה כמעט ולא קורה שכן כולנו כבר רגילים למטר של חידושים שנוחתים עלינו מכל עבר חדשות לבקרים. אבל לפני כמה עשרות שנים, באמצע המאה העשרים, הדברים נראו אחרת והיה הרבה יותר מקום לניתוץ של נורמות וקונבנציות וליצירה של דברים חדשים ופורצי-דרך. התנועה שהובילה את המגמה הזו - בתחומי האמנות, הספרות, המוסיקה ובתחומים נוספים - כחלק מהמודרניזם, נקראה תנועת האוונגרד.

הביטוי "אוונגרד" מגיע מתחום הלחימה, ופירושן המילולי של המילים Avant-garde הוא משמר קדמי או כוח חלוץ צבאי שהולך לפני המחנה. בהשאלה, משתמשים בביטוי זה כשמתייחסים לזרמים מהפכנים באמנות, בספרות, במוסיקה ובאומנויות הפלסטיות. האוונגרד הוא כוח החלוץ, החדשני והמהפכני שמקדים את זמנו. הוא זה שמעמיד בסימן שאלה נורמות מקובלות, ובאותה העת מציע פרשנות חדשה ופורצת דרך למציאות. הנה כמה דוגמאות בולטות לאוונגרדיות סוחפת מהמאה העשרים, שהמקוריות והחלוציות שלה הותירו אותה רלבנטית אפילו במאה העשרים ואחת.

להשפריץ צבע

בשנת 2006 נמכר "ציור מספר 5" של הצייר ג'קסון פולוק במכירה פומבית במחיר שיא של 140 מיליון דולרים. הציור, משנת 1948, אבסטרקטי לחלוטין - לוח עץ גדול ועליו טפטופי צבע צהוב, שחור ואפור. פולוק האמריקני הושפע מהזרם האקספרסיוניסטי בציור, ובאמצע שנות הארבעים של המאה שעברה החל "לצייר" באמצעות שפיכת צבע על לוחות עץ וקנבסים. שיטת הציור הלא שגרתית שלו שכללה גם שימוש במקלות ובסכינים, נתקלה בתחילה בביקורת. אחד המבקרים למשל טען שעבודותיו של פולוק הן "בסך הכול התפוצצות לא מוארגנת של אנרגיה רנדומלית, ולכן חסרי משמעות". בהמשך השתנתה הגישה אל עבודותיו, והוא הפך לאמן מרכזי בתוך זרם ה-Action Painting שהשפיע על אמנים רבים אחרים. 

ציור של פולוק במוזיאון ה-MOMA בניו-יורק
flickr Allie_Caulfield CC-BY-2.0

אמהות ההמצאה

פרנק זאפה נחשב כיום לאחד מהמוזיקאים המוערכים והגדולים ביותר באמריקה, אך תחילת הקריירה שלו לא בישרה על כך. זאפה הוציא את אלבומו הראשון יחד עם להקת "אמהות ההמצאה" (Mothers of invention) בשנת 1966. האלבום היה יוצא דופן מבחינות רבות, הוא היה אחד מאלבומי הרוק הכפולים הראשונים, הוא כלל סגנונות מוזיקליים שונים לצד טכניקות הקלטה חלוציות כמו סאונד-קולאז' ואובר-דאבינג, וגם הטקסטים שלו היו חתרניים ואנטי-ממסדיים. עם צאת האלבום הוא לא זכה להצלחה רבה, אבל בהמשך הוכר זאפה כמוזיקאי פורץ דרך, כאחד הראשונים ששילב סגנונות מוזיקליים שונים ו"ציטוטים" מיצירות קלאסיות, וגם כתורם משמעותי להתפתחות סגנון הפיוז'ן-ג'אז. (תמונה: Wikimedia Commons Heinrich Klaffs CC-BY-SA)

פרנק זאפה - מוזיקאי אוונגרדי
Wikimedia Commons Heinrich Klaffs CC-BY-SA

דוקטור גונזו

שמו של העיתונאי והסופר האנטר ס. תומפסון מוזכר בדרך כלל בקשר לספרו "פחד ותיעוב בלאס-ווגאס" ולתרבות הסמים בארה"ב, אבל החשיבות וההשפעה שלו רבות הרבה יותר. פריצת הדרך של תומפסון, שעבד לאורך שנים כעיתונאי, הגיעה עם פרסום ספרו "Hells Angels" משנת 1966 בו הוא סיפר על חייו לאורך כשנה לצד חבורת אופנוענים. תומפסון כתב את הספר לא כמסמך דוקומנטרי, אלא מתוך זווית הראייה האישית והסובייקטיבית שלו. הוא לא דיווח על מה שקרה לאורך אותה תקופה כפי שהיה מקובל, אלא נקט בגישה אנתרופולוגית כמעט של "תצפית משתתפת" שבה החוקר או הסופר במקרה זה, הוא חלק מהסיפור. גישה זו, אותה שכלל לאורך השנים בספרים נוספים ובסדרת כתבות שזכתה לפופולריות עצומה במגזין Rolling Stones, עומדת בבסיס הניאו-ג'ורנליזם שהשפיע על סופרים ועיתונאים רבים. אחת מהדמויות בספריו של תומפסון הוא ד"ר גונזו, ובעקבות כך הכינוי Gonzo Journalism הפך שם נרדף לניאו-ג'ורנליזם.

האלילה

הכוכבת הבלתי-מעורערת של תערוכת הרכב בפאריז בשנת 1955 היתה סיטרואן DS. לאחר שמונה-עשרה שנות פיתוח תחת מעטה סודיות, הציגה סיטרואן במגרשה הביתי את היורשת של ה-Traction Avant (שהיתה גם היא מכונית מהפכנית), והעולם עצר את נשימתו. זו אולי נשמעת כמו הגזמה, אבל ה-DS היתה כל כך מהפכנית לזמנה שכבר ביום הראשון להשקתה הוזמנו 12,000 מכוניות כאלו. את השקת ה-DS צריך לבחון על רקע התקופה, כאשר צרפת ניסתה לשקם את עצמה לאחר מלחמת העולם השנייה. עבור הצרפתים, ולא רק עבורם, ה-DS סימלה את תחיית הגאונות הצרפתית. העיצוב שלה היה שונה מכל מה שנראה עד אז - פרי יצירתם של הפסל והמעצב התעשייתי פלמיניו ברטוני, ומהנדס האווירונאוטיקה הצרפתי אנדרה לה-פברה. אבל ה-DS שזכתה לכינוי "האלילה" (את צירוף האותיות DS בצרפתית הוגים ""Déesse והמשמעות בצרפתית היא אלילה) היתה פורצת דרך גם בתחומים רבים אחרים. היתה לה למשל מערכת מתלים הידרו-פניאומטית, ממש בדומה למכוניות מודרניות בעלות מתלי אוויר, וזאת כאשר למרבית המכוניות עדיין לא היו מערכות מתלים עצמאיות כלל. בין החידושים הטכנולוגיים של ה-DS ניתן למנות גם את הפנסים הראשיים שהסתובבו והאירו את הדרך בכיוון אליו פנתה המכונית, ואת תיבת ההילוכים החצי-אוטומטית ללא דוושת מצמד. סיטרואן DS היתה כה מהפכנית, שסיטרואן שיווקה אותה כמעט ללא שינויים במשך עשרים שנים. דגם זה זכה באינספור פרסים, ועד היום ה-DS היא אחת ממכוניות האספנים הנחשקות ביותר, ודגמי DS החדשים (מותג היוקרה הופרד מסיטרואן בשנת 2015) שואבים ממנה השראה.

סיטרואן DS - סנסציה עולמית משנת 1955

החלוץ שלפני המחנה

המשותף לג'קסון פולוק, להאנטר ס. תומפסון, לפרנק זאפה ולסיטרואן DS הוא שכולם היו אוונגרדיים בזמנם. הם היו שונים מאוד ומהפכנים, כל אחד בתחומו, והשפיעו רבות על השדה בו הם פעלו, תוך שהם מאתגרים את הקונבנציות והנורמות המקובלות. ההוכחה הטובה ביותר לחדשנות שלהם ולמקוריות שלהם היא שללא יוצא מן הכלל, כולם רלבנטיים גם היום, עשרות שנים מאוחר יותר. עבודותיו של ג'קסון פולוק נמכרות במאות מיליוני דולרים, זאפה ותומפסון פופולריים היום אפילו יותר משהיו כאשר היו בחיים, וסיטרואן DS משנת 1955 היא כאמור ההשראה לדגמי מותג DS החדשים.     

כתבות שאולי פיספסתם

*#