"בסוף הנימוק מצוי השידול" – הדגמה על פרשת זדורוב

חובת הנמקת פסקי הדין הנהוגה בשיטת המשפט הישראלי נתפסת כחומת מגן מפני שרירות שיפוטית, דהיינו, מפני שפיטה אינטואיטיבית הנטועה בעולמו הפרטי של השופט. לודוויג ויטגנשטיין, אחד הפילוסופים המשפיעים בכל הזמנים, עמד על המגבלות של הנימוק הרציונאלי ועל פנייתו הבלתי נמנעת של הדובר לאמצעי שכנוע, מקום בו הנימוק הרציונאלי לא מוביל, באופן חד משמעי, אל אותה עמדה הנתפסת ע"י הדובר, כאמת. במאמר זה, אבקש להדגים כיצד ההנמקה נהפכת למסע שידול, דרך פסק הדין בפרשה שהסעירה ועודנה מסעירה את המדינה, פרשת רצח הילדה תאיר רדא ז"ל בבית ספרה בעיר קצרין (2006).

מוטי ארד, תוכן מקודם
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מוטי ארד, תוכן מקודם
תוכן מקודם