תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם העיתונים שגדלנו עליהם נעלמו מן העולם?

עיתונים רבים קמים ונופלים במשך השנים, ואכן מאוד קשה להשתלב כעיתון מוביל היום. מאידך, בעברנו כשהכל היה עוד פשוט ותמים העיתונות פרחה ושיגשגה. מה קרה לעיתונים המפורסמים, ואיך הם התפוגגו להם?

האם העיתונים שגדלנו עליהם נעלמו מן העולם?
Pixabay

המדיות המודפסות בבעיה

זה לא סוד שהאינטרנט הרג את המדיה המודפסת. למרות שאנשים רבים עדיין מקפידים להיות מנויים של עיתון יומי, ורבים עדיין רוכשים את עיתוני סוף השבוע, מפרסמים רבים בוחרים להפנות תקציבי פרסום אל עבר אתרים ובפייסבוק, על חשבון חלק מהסכום שהיה מופנה בעבר לעיתונות המודפסת. כלומר, לא רק עיתוני הילדים ברובם לא שרדו אלא גם עיתונים "רגילים".   

הארץ שלנו הפך מעיתון חינוכי לשבועון פופ קליל (ואז נסגר)

האם עיתוני הילדים לא שרדו בגלל מהפכות טכנולוגיות? לא. רובם נסגרו שנים רבות לפני שמישהו בכלל חשב על מחשב, שלא לדבר על אינטרנט. בואו ניקח למשל את עיתון הילדים הכי פופולרי עד שנות השמונים - הארץ שלנו. העיתון נוסד בשנת 1951, לבקשתו של מי שהפך למו"ל אגדי עמוס שוקן, שאביו גרשום שורן היה המו"ל והעורך של עיתון ה"ארץ". העיתון היה נפוץ מאד בקרב ילדים ובני נוער, והעלה סוגיות שעד אז איש לא חלם לדבר עליהן בפרהסיה, כמו למשל השאלה איך נולדים תינוקות? סיפורים שהופיעו בעיתון הפכו אחר כך לסדרות של ספרים מצליחים, כמו למשל הסיפור בהמשכים של הסופרת הצעירה גלילה רון פדר, שפרסמה העיתון את הטור "ציון", שבהמשך הפך לסדרה מצליחה. העיתון עבר גילגולים נוספים ובשנת 1985 נסגר, למעשה, והפך להיות עיתון אחר בשם "כולנו", שנראה צבעוני יותר, קצבי, הציב כוכבות פופ בשער הראשי וגייס את מיכל ינאי להיות אחת הכותבות. בעיתון כולנו כתבו  עיתונאים צעירים שהפכו מאוחר יותר לשמות שכולנו מכירים כמו סיון רהב-מאיר, ליטל שמש, עומר ברק וח״כ סתיו שפיר. גם עיתון כולנו לא שרד, ובשנת אלפיים הוא נסגר עקב קשיים כלכליים.

דבר לילדים

עיתון הילדים החינוכי והוותיק מכולם החל את דרכו בשנת 1936, לפני שקמה פה בכלל מדינה. הוא נחשב לעיתון הראשון שמדבר לילדים בגובה העיניים ובשפה שהם יכולים להבין, וילד עם זאת מביא את כל אירועי היום, סוקר תהליכים מדיניים באופן בהיר ומדויק וכולל אינפורמציה שהיום איש לא היה מעלה בדעתו שילדים עלולים להתעניין בה. זה דבר שמאד מאפיין עיתונים לילדים מפעם: לא חשבו אז שצריך להתחנף לילדים עם כותרות צעקניות, עם תכנים שטחיים וטיפשיים, עם תמונות פרובוקטיביות. היה ברור שילדים הם אנשים תבוניים שאפשר וגם צריך לחנך, להעשיר, ולדבר אליהם בכבוד. ואולי זה מה שהרג את עיתוני הילדים: כיום אפילו עמוד אחד מהעיתונים של פעם לא היה יכול למצוא את דרכו לקהל הילדים של היום, וכנראה שבצדק. הילדים שלנו כבר הורגלו לקבל את התכנים שלהם לעוסים, קלילים, לא מעמיקים בשום נושא, לא מגרדים שום שכבה, לא נותנים שום ערך מוסף מעבר לרכילות פשוטה. ידיעה אופיינית בעיתון דבר לילדים ממאי שנת 1946, מספרת על חגיגות יום העצמאות בארץ ישראל. הנימה הפטריוטית, האהבה לישראלים ולחגיגות שלהם, הנוסח הלא מתיילד - פשוט נפלא. דבר לילדים בסופו של דבר מצא את עצמו בשנת 1985 מתמזג עם הארץ שלנו, שכפי שנכתב בסעיף הקודם הפך לעיתון ילדים בשם כולנו ונסגר.

הבקר לילדים

כמובן שיש להגות כ"הבוקר לילדים". עיתון ילדים זה "כיכב" בין השנים 1943 ועד שנת 1948, והיה שונה מעיתונים לילדים אחרים של אותה תקופה. הוא היה קליל יותר, ופרסם פחות מאסות ומאמרים "כבדים" ויותר סיפורי הרפתקאות, ידיעת הארץ וארכיאולוגיה, מדע, טבע ותרבויות רחוקות; מוסיקה; ספורט; טור שבו ילדים יכלו להתווכח בנושאים עקרוניים להם - ועוד. אומנם העיתון לא התהדר בכותבים מפורסמים, שרובם העדיפו לכתוב בעיתוני התנועה שלהם, אבל כותב סלב אחד כן היה להם: שאול טשרניחובסקי.

משמר לילדים

עיתון ילדים פופולרי עם נטייה לצביון פוליטי סוציאליסטי, שפעל במשך ארבעים שנה ושימח את לבבות הילדים (שככל הנראה לא התעניינו במצע הפוליטי אבל חיכו למדורי האיורים, מה שהפך בהמשך למדורי הקומיקס). גם העיתון הזה שהצליח מאד, נסגר בשנת 1985, התמזג עם הארץ שלנו ועם דבר לילדים והפך להיות כולנו, שנסגר חמש עשרה שנה לאחר מכן.

כתבות שאולי פיספסתם

*#