מבחן רכב |

המכונית הקטנה עם התמורה הכי גדולה

שוק הרכב מוצף בדגמים מוקטנים של ג'יפים ואפילו מיני-ואנים - ומכוניות הסופר-מיני נאבקות כדי לשמור על מקומן ומציעות הכל, בפחות מקום ובזול ■ מי הסופר-המיני האוטומטית שמציעה את התמורה הגבוהה יותר לכסף?

דניאל שמיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דניאל שמיל

מכוניות הסופר-מיני מתמודדות עם משבר זהות. בעבר הן כונו פשוט "מכוניות קטנות" וכיום היצע הדגמים הקטנים עצום ומבלבל. יש מכוניות משפחתיות קטנות, מיני-ואנים ורכבי פנאי קטנים, ואפילו מכוניות המיני העירוניות מזנבות ברכבי הסופר-מיני, עם ממדים גדולים מבעבר ומרווח פנים מספק. קטגוריית הסופר-מיני, שנמצאת בתווך, צריכה להצדיק את קיומה - ובינתיים היא גם מצליחה לעשות זאת.

מכוניות סופר-מיני מציגות גם כיום תמהיל מוצלח בין מרחב ושימושיות לממדים עירוניים צנועים, ובין נסיעה חסכונית לביצועים שמספיקים גם לכביש 6. כל זאת, ללא מחיר מנופח, כמו של רכבי פנאי (ג'יפונים), למשל. לכן, למרות התחרות הקשה, הן נותרות פופולריות.

השוק של מכוניות הסופר-מיני נחלק לשניים - ידניות, לרוב עם מנועים חלשים יחסית, בטווח מחירים של 70–80 אלף שקל, ואוטומטיות, עם מנועים חזקים יותר, במחיר גבוה בהרבה - 100 אלף שקל ויותר. הסיבה לפערי המחירים אינה עלות המוצר, אלא הצורך להעניק הנחות לציי רכב וחברות ליסינג על המכוניות האוטומטיות.

מבחן השוואתי סופר-מיניצילום: עופר וקנין

במבחן ההשוואתי האחרון שערכנו לפני כשנתיים לסופר-מיני אוטומטיות, רנו קליאו ניצחה בזכות עיצוב רענן, מרווח פנים מצוין ומנוע ותיבת הילוכים מצוינים. כעת מתייצבות מולה שתי מתחרות חדשות: הדור השני של יונדאי i20 - מחליפה למכונית הנמכרת ביותר בישראל - וגם דור חדש לסקודה פאביה, שהיתה בגלגולה הקודם מכונית מוצלחת.

למבחן השנה צורפה גם טויוטה יאריס, שעברה מתיחת פנים מקיפה. המחיר של כולן גבוה מ-100 אלף שקל, ולכן עומד בפניהן מבחן כפול - המבחן של ביצועי האחת מול השנייה, וזה שאמור להצדיק את המחיר הגבוה.

טויוטה יאריס: עיצוב מוחצן למכונית בינונית

היאריס נמצאת אתנו כבר יותר משלוש שנים בדור הנוכחי - שהוא השלישי שלה. בשנה שעברה היא עברה רענון מקיף. השינוי המרכזי הוא שינוי חד בעיצוב - ממופנם וכמעט אנונימי למוחצן ובולט. עיקר השינוי הוא בחזית, שם סמל גדול של טויוטה נמצא במרכז של קווים היוצרים את צורת האות X, ומתחתיו גריל גדול ממדים. התוצאה מעוררת מחלוקת - יש שאהבו את העיצוב החדש, ואחרים חשבו כי הוא לא נאה.

תוצאה נוספת של מתיחת הפנים היא שיפור איכות החומרים בתוך המכונית, שנהפכה למעורבת. כלומר, מרבית החומרים טובים ונעימים, אך יש פלסטיק נוקשה מעידן ישן יותר. העיצוב הפנימי, ממש כמו החזית, עמוס בפרטים ולא מאורגן.

גרסת הבנזין של היאריס, שהשתתפה במבחן, מצליחה להיות סבירה בכל הפרמטרים, בלי להצטיין. המרווח מאחור טוב מאוד, אך תא המטען קטן. הנוחות בעיר טובה יחסית, לעומת נוקשות אצל המתחרות - אך רעשי מתלים בולטים מקשים ליהנות מהנסיעה.

טויוטה יאריסצילום: עופר וקנין

המנוע והגיר לא השתנו במתיחת הפנים, ואיננו מחבבים אותם, כפי שקרה גם במבחן הקודם. מנוע שאינו גמיש (כלומר, לא מצליח לספק כוח בטווח רחב של סל"ד) ותיבת הילוכים אוטומטית רציפה, מקשים על המכונית להיות נמרצת. יתרה מכך, התאוצה מלווה ברעשי מנוע עזים.

עם זאת, השילוב הזה מסייע לחיסכון בדלק, ובתנאי המבחן הקשים היא השיגה 13.1 ק"מ לליטר. בנהיגה מתונה יותר החיסכון יהיה מורגש, וראוי לציין כי נהגים רבים לא זקוקים לתאוצות החלטיות וביצועים מרשימים, והיאריס בהחלט תספק אותם. נהגים כאלה גם לא התרגשו מהיכולת הדינמית הנמוכה של היאריס, שנוטה להרחיב פניות במהירות גבוהה וסובלת מדוושת בלם חסרת תחושה.

סיכום: טויוטה יאריס היא מכונית שנוטה להצטיין בשמירת ערך ובביקורים מעטים במוסך, אך בנסיעה היא לא מצליחה להבריק בשום תחום, אך גם אינה נכשלת.

הגרסה המומלצת של היאריס היא ההיברידית החסכונית והמתוחכמת, אך זו כבר נמצאת ברמת מחיר אחרת. גרסת הבנזין פשוט אינה טובה מספיק עבור המחיר המבוקש.

יונדאי i20: למשפחה קטנה, שלא ממהרת

i20 החדשה היא מכונית גדולה יותר מקודמתה, והיא לא תיתן לכם לשכוח זאת. העיצוב בוגר ושמרני, עם הרבה קווים מאוזנים בפנסים ובעיטורי הפח, גורם לה להיראות גדולה ומרשימה.

יונדאי i20צילום: עופר וקנין

בסיס גלגלים של 247 ס"מ הוא קצר רק בס"מ בודד מהדור הקודם של הגולף - ו-i20 אמנם מציעה מרווח פנים מרשים, מלפנים ומאחור. למשפחה קטנה, עם שני ילדים קטנים, היא תספיק בהחלט, ותא המטען הגדול יאפשר גם להכניס עגלה בקלות, אף שסף ההטענה גבוה יחסית.

הגודל והמרווח בדור החדש אינם ההבדלים היחידים לעומת הדור היוצא - גם האיכות עלתה בהרבה. בתוך תא הנוסעים תמצאו לוח מחוונים מרשים ומסודר, בגוונים נאים אך באיכות חומרים בינונית, עם דיפון פלסטיק קשיח בדלתות. בולטת בהיעדרה גם מערכת מולטימדיה מודרנית, עם מסך לניווט וקישור לטלפון הנייד.

נוחות הנסיעה ב-i20 טובה מחוץ לעיר, אך המכונית נוקשה מדי לעיר, ומרגישים בה היטב מהמורות ושיבושים קטנים. בידוד הרעשים סביר, ולא יותר מדי מכך. התנהגות הכביש בטוחה למדי, והיונדאי מגלה יציבות רבה, כשל מכונית בקבוצה גדולה יותר.

החיסרון הבולט של i20 הוא השילוב של מנוע ותיבת ההילוכים - שניהם ביחד וכל אחד לחוד. המנוע, בנפח 1.4 ליטרים, עם 100 כ"ס, ותיבת ההילוכים האוטומטית, שלה ארבעה יחסי העברה, נלקחו כמות שהם מהדגם הקודם, וכיום הם כבר מיושנים ולא מתאימים. המנוע חלש, ואף שהגיר עוזר לו בהעברות הילוכים מהירות, המכונית רחוקה מלהיות נמרצת וזריזה. הבעיה בולטת במיוחד בתאוצות ביניים, מעל 70 קמ"ש (או במלים אחרות - עקיפות), שבהן המנוע נאלץ לטפס לסל"ד גבוה ורועש כדי לספק ביצועים.

עם זאת, בנהיגה יומיומית המכונית תציע ביצועים סבירים, גם אם לא חסכוניים במיוחד. בנסיעת המבחן שלנו היא הגיעה לכ-11 ק"מ לליטר.

סיכום: i20 מנצחת את המבחן בכל הקשור למרווח פנים, אך מנוע מיושן וגיר מדור קודם פוגמים ברושם שמותירה המכונית. אפשר להתחיל לחכות למתיחת הפנים שלה תזכה המכונית בעוד שנתיים או שלוש, שבה ודאי יוחלף הגיר, ואולי גם המנוע.

רנו קליאו: אופנתית, 
אך לא מספיק נוחה

שלוש שנים לאחר שהוצגה, ושנתיים אחרי ניצחונה במבחן ההשוואתי, רנו קליאו עדיין נראית מצוין. גם בצבע הלבן שבו היתה מכונית המבחן, העיצוב שלה מיוחד, ולטעמנו היא הנאה ביותר מבין המתמודדות. אם המכוניות האחרות במבחן רציניות למראה, ומתוכננות להתאים למגוון גילים - החל בצעירים וכלה בנהגים מגיל הזהב - הקליאו מכוונת לקהל צעיר, והדבר ניכר גם בעיצוב הפנים הצבעוני. לעומת זאת, איכות החומרים וההרכבה אינה טובה מספיק, בעיקר בקונסולה המרכזית.

גם בשאר תכונותיה, הקליאו הזכירה לנו מדוע אהבנו אותה במבחן הקודם. זוהי מכונית גדולה ומרווחת, אך העיצוב גובה מחיר בכך שהחלונות מאחור קטנים וסף ההטענה בתא המטען גבוה.

רכב של רנו
רנו קליאוצילום: עופר וקנין

השילוב בין מנוע וגיר מצוין, ובמהירויות עירוניות העברות ההילוכים אף מורגשות פחות מאלה שבסקודה, המכונית השנייה במבחן עם תיבה רובוטית כפולת מצמד. לקליאו המנוע החזק ביותר במבחן, ואף שהיא לא הראתה יתרון ביצועים מובהק על פני הפאביה, החזקה אף היא, זו מכונית מהירה ומוצלחת גם בשיוט בין־עירוני.

מחוץ לעיר גם הנוסעים ייהנו מבידוד רעשים מצוינים, ומנוחות נסיעה לא רעה. עם זאת, בעיר היתה הקליאו הכי פחות נוחה מכל המתמודדות במבחן, והתגלתה כקופצנית ונוקשה. הנוקשות הזאת מאפשרת לה להיות יציבה ובטוחה בכבישים מפותלים, ואחד הבוחנים אף הגדיר אותה "כמעט מהנה".

יתרון נוסף וחשוב לרוכשים רבים הוא האבזור, ולקליאו יש הרבה ממנו, כולל מערכת מולטימדיה, בקרת אקלים ובקרת שיוט. מכונית המבחן גם צוידה במערכת להתראה על אי-שמירת מרחק וסטייה מנתיב של מובילאיי, ואם אתם מתכוונים לרכוש קליאו, חשוב שתוודאו כי תקבלו מערכת דומה.

סיכום: הקליאו היא מכונית חיננית, המציעה ביצועים טובים ומרווח נאות מאחור, אך אינה נוחה מספיק בעיר, ועיצובה הופך את הישיבה מאחור לקלאוסטרופובית. היא מתאימה למי שהעיצוב והצבעוניות חשובים עבורו.

סקודה פאביה: איכותית, אך 
לא מבריקה

עבור סקודה, שמרנות תכליתית היא חלק מזהות המותג, והפאביה אינה מפתיעה. העיצוב שלה פשוט ואפור, אך גם מצליח להיות אלגנטי ונאה.

התחושה ממשיכה גם בתוך המכונית, עם איכות חומרים סבירה והנדסת אנוש טובה, אך צבעים אפרפרים.

הפרקטיות של הפאביה ניכרת בתא המטען שלה. הוא אינו הגדול בחבורה אך הוא הנוח שבהם, עם סף הטענה נמוך ואביזרים כמו עיגונים, רצועת קשירה ורשת כדי שתוכלו להוביל סוגים שונים של מטען בנוחות.

סקודה פאביהצילום: עופר וקנין

עם זאת, המרווח לנוסעים בינוני בלבד מאחור, והפאביה נופלת בכך מרנו קליאו
 ויונדאי i20.

בניגוד ליונדאי, שקיה, החברה האחות שלה, ממוצבת לצדה ולא מעליה או מתחתיה, סקודה צריכה להיזהר שלא לדרוך על הרגליים של פולקסווגן, המותג הגדול בקונצרן, שמיועד להציע מכוניות איכותיות יותר (גם אם לא יוקרה של ממש). אפשר היה להניח שבסקודה יכולים היו לשפר מעט את החומרים בתא הנוסעים, לולא חלוקת התפקידים הפנימית בתוך הקונצרן.

במבחן לא היו מכוניות נוחות מאוד. המכוניות הקטנות מתגלות כנוקשות למדי בעיר, וגם הפאביה אינה שונה מכך. ואולם בין המתמודדות, הפאביה היא הנוחה ביותר בעיר, והמצב משתפר ככל שמהירות הנסיעה עולה. גם בידוד הרעשים שלה מוצלח יחסית.

אם יש משהו שלא היה חסר לפאביה הקודמת זהו כוח, אך הפאביה החדשה חזקה עוד יותר, ויחד עם הקליאו היא מציעה את הביצועים הטובים במבחן. כשהגיר במצב ספורט, העברת ההילוכים המאוחרת יוצרת תחושה של מכונית ספורטיבית, ולכך מצטרפת גם התנהגות כביש טובה בכבישים מפותלים, אף כי ההגה הקל מקשה עליה להפוך למכונית מהנה ממש.

סיכום: הפאביה היא זו שנהגי המבחן שלנו היו בוחרים לקחת הביתה. מבין ארבע המכוניות, היא איכותית ומהודקת. חבל שעל הרושם הטוב מעיבים עיצוב פנים אפור ומרווח לא מעבר לסביר.

השורה התחתונה: סקודה פאביה 
מנצחת בנקודות

מצד אחד, דגמי הסופר-מיני המודרניים מוצלחים ואיכותיים. מצד שני, לא מספיק השתנה מאז המבחן האחרון שעשינו. שלושת הדגמים החדשים או המחודשים במבחן לא מפגינים קפיצת מדרגה של ממש. נראה כי השינוי העיקרי בקבוצה היה שלכל הדגמים כעת יש פנסי לד מלפנים, תוספת שהיתה שמורה בעבר למכוניות יוקרה. לשאלה אם אלה מצדיקים את המחיר הגבוה קשה לענות בחיוב, ואם זה אפשרי - כדאי לבדוק את הגרסאות הידניות והזולות בהרבה של הדגמים שנבחנו כאן.

בסך הכל, ארבע המכוניות הן מרווחות ויעילות, ויכולות לשמש צעירים ומבוגרים, כמו גם מכונית שנייה במשפחה. עם זאת, כולן סובלות מנסיעה נוקשה בעיר ותא נוסעים פלסטיקי מדי.

בשקלול התוצאות במבחן, טויוטה יאריס מסיימת אחרונה, כי היא נעדרת יתרון מובהק על הכביש, להוציא במחירוני המשומשות; ויונדאי i20 ורנו קליאו חולקות במשותף את המקום השני. i20 מרווחת ונעימה, והיא המכונית המתאימה ביותר עבור משפחה קטנה מבין הארבע. הקליאו, לעומתה, מעוצבת וזריזה יותר, ומציעה כבונוס אבזור נרחב.

במקום הראשון, בפער קטן, זוכה סקודה פאביה. זוהי המכונית המתאימה ביותר מבין הארבע לנסיעות בין-עירוניות, ומצוידת באבזור בטיחות אקטיבית מרשים. בעיר, היא הנוחה ביותר מבין הארבע, וגם אם אינה מרווחת כמו i20, נראה שעבור שני מבוגרים יהיה שם מקום מספק, ודאי שעבור ילדים. עם תא מטען שימושי היא מציעה חבילה יעילה, ומחירה אף נמוך מעט יותר מזה 
של המתחרות שלה, לפני מבצעים והנחות.

פאביה אינה יכולה לנוח על זרי הדפנה לזמן רב. בהמשך השנה יגיעו לישראל שורה של מכוניות חדשות בקטגוריה, ובהן מאזדה 2, הונדה ג'אז ואופל קורסה. אולי אחת מהן תציע את קפיצת המדרגה שהקבוצה הזאת זקוקה לה.

השתתפו במבחן: עופר וקנין, קינן כהן, יואל שורץ ודניאל שמיל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker