החלמאות של רון חולדאי תעלה לנו ביוקר - תשתיות וסביבה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החלמאות של רון חולדאי תעלה לנו ביוקר

וגם: כך גלעד ארדן מעדיף את קהל היעד שלו על פני האינטרס הציבורי

7תגובות

>> אסון קרה לנו. הוועדה לתכנון ולבנייה של מחוז הדרום אישרה בתחילת השבוע הקמת בית מלון בעמק ססגון שמצפון לבקעת תמנע. איך נעמוד בשיטפון הזה של הקמת בתי מלון חדשים בישראל? הרי מאות משקיעים מרחבי תבל מידפקים על דלתנו ורוצים להרוס לנו את הערבה והנגב. אז מדוע לאשר עוד מלון אחד שיתפוס את הפינה האחרונה שנשארה ריקה?

אז נכון שכבר שש שנים לא נפתח מלון משמעותי חדש בישראל (מלון משמעותי הוא מלון שיש בו יותר מ-400 חדרים). ונכון גם שמדובר במלון אקולוגי שישתלב בסביבה, ויתפוס אלפית של אלפית מהנגב הגדול. ונכון שמדובר ביזם יואב איגרא, שידוע בתפישתו הסביבתית. ונכון שהמלון יביא תוספת של 600 מקומות עבודה במקום שאין בו עודף תעסוקה. אבל מה אכפת לירוקים מכל זה?

לארגונים הירוקים יש אבחנה ברורה בין טובים לרעים. הטובים הם אלה שמתנגדים לכל פיתוח, לכל יוזמה, לכל הקמת מפעל ולכל סלילת כביש. מבחינתם שפירית הביצה חשובה יותר מכל בן אנוש.

הרעים גם הם ברורים. הם היזמים, הקבלנים, בוני המפעלים ואנשי עסקים שרוצים לבנות, לפתח, להביא צמיחה ועלייה ברמת החיים.

לפי החלוקה הזאת יואב איגרא הוא מהרעים, אבל השר להגנת הסביבה גלעד ארדן (שמתנגד להקמת בית המלון) הוא מהטובים.

ראוי לציין שהוועדה המחוזית הקטינה בשליש את שטחו של בית המלון כדי למזער את הפגיעה בנוף, ואף קבעה שהוא יהיה בן שתי קומות בלבד - אך היא גם קובעת שראוי להקים את המלון, כדי לאפשר לציבור ליהנות מהאתר ומהאזור שכיום אינו נגיש. וזה בעצם כל הסיפור כולו.

כי כשארגוני הסביבה טוענים שהקמת מלון בעמק ססגון תפגע בנוף, הם לא שואלים מי זכה לראותו - כי רק מעטים זכו לכך; רק האלפיון העליון שיש לו רכב שטח, או מי שיכול לשלם למדריך פרטי שייקח אותו לשם. הרי 99.9% מעם ישראל, כולל כותב שורות אלה, לא זכו להגיע לעמק ססגון. לעומת זאת, אם ייסלל לשם כביש וייבנה בית מלון, יזכו רבים ליהנות מהעמק. הם יוכלו גם לבקר בפנינת הטבע הסמוכה תמנע. בית המלון יקרב אותנו לנוף, ליופי, לטבע, לסביבה - וזה ההפך הגמור ממה שטוענים הירוקים.

הוויכוח על בית המלון מזכיר את הוויכוח על כביש 6. בדיוק אותם ארגונים ירוקים התנגדו לסלילתו במשך שנים והגישו אינספור התנגדויות לוועדות ולבתי המשפט. כך הם גרמו לעיכובו בחמש או שש שנים. תארו לכם את ישראל כיום בלי כביש 6, שקירב את הנגב והגליל למרכז, ובכך פעל מבחינה חברתית יותר מכל הירוקים והחברתיים יחדיו. הכביש גם קירב את כולנו לנוף שפעם לא הכרנו כלל.

הכי מרגיז בסיפור הוא ארדן, שיודע שהדרום משווע לתעסוקה. הוא יודע שמדובר בבית מלון אקולוגי, יחיד במינו בישראל, שמתכוון להיות מרכז לסיורי מדבר ולפעילות אתגרית ושימשוך תיירים שמתעניינים בתחום. הוא יודע שמדובר בפרויקט שקיבל כבר לפני שנים את כל האישורים וגם את ברכתה של רשות הטבע והגנים, והיה לו אפילו אישור בנייה. הרי איגרא תיכנן לעלות על הקרקע כבר באפריל 2009, אך הירוקים פנו אז שוב לבתי המשפט.

ארדן מדבר על מיקום אלטרנטיבי לבית המלון, ועל כך שיגיש ערעור למועצה הארצית לתכנון ובנייה - אך כולם יודעים שרק בעמק המסוים הזה, עמק ססגון, יש אישור לבניית בית מלון, וששינוי תוכנית מתאר בישראל הוא סיפור של עוד 50 שנה.

אבל ארדן מבין היטב מה רוצה קהל היעד שלו. הרבה יותר כדאי לו להיות פופולרי בקרב הארגונים הירוקים, שהם בעלי כוח תקשורתי רב, מאשר לדאוג לאינטרסים האמיתיים של הציבור.

ערבות הדדית

בפסגה דרמטית בסוף השבוע בבריסל גיבשו מנהיגי האיחוד האירופי הסכם להצלת האיחוד. ההסכם תובע תקציב מאוזן מכל מדינות האיחוד עם סנקציות על כל מי שיחרוג. כך ניתן יהיה לתקן את המצב שבו מדינות חיות במשך שנים מעל לאמצעיהן, עד שהחובות גדלים והמדינה מתמוטטת.

הבעיה היא שדיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, מתנגד להסדר החדש. הוא אומר שזו פגיעה בריבונות של בריטניה, והוא גם לא מתלהב מהעברת עשרות מיליארדים למדינות ביבשת שהתנהלו בחוסר אחריות. ויש עוד כמה מדינות שלא מתלהבות מהגשת עזרה ליוון, איטליה וספרד.

זה מזכיר לי סיפור עתיק, מתחילת שנות ה-70. באותם ימים רחוקים נקלע מיליונר יהודי איטלקי לצרות, והיה חשש שיפשוט רגל. פנחס ספיר, שהיה אז שר האוצר, שמע על המקרה והתקשר מיד לכמה מיליונרים יהודים ברחבי תבל, במטרה לגייס אותם למתן עזרה לאותו מיליונר שבצרות.

המטרה של ספיר היתה שמירה על המוניטין של אנשי עסקים יהודים. הוא רצה שכולם יידעו שיהודי עומד בהחזר חובותיו. הוא גם רצה למנוע התפרצות אנטישמית שהיתה מגיעה אם אותו יהודי איטלקי לא היה עומד בהחזר חובו.

וספיר הצליח. המיליונרים האחרים הושיטו עזרה, נתנו לו אשראי, והוא הצליח לצאת מהבוץ בתוך תקופה לא ארוכה.

אבל יש מנהיגים באירופה שחושבים אחרת. הם לא מוכנים להכניס את היד לכיס, ולכן נוצר חוסר אמון גדול בתוכנית החילוץ האירופית. אין עדיין הסדר חוב מוסכם ליוון, ויש סכנה שהמשבר יתגלגל גם לאיטליה וספרד, שלהן אין בעיה של עמידה בהחזר החוב, אלא בעיית נזילות - ומשם המשבר עלול להגיע למדינות אחרות שקשורות לפרשה דרך הבנקים הגדולים שלהן, שנתנו אשראי לאותן מדינות שבצרות.

כלומר, באירופה אין בעצם ערבות הדדית. אין להם גם את ספיר שירעם עליהם בקול גדול ויקרא אותם לסדר.

לא להרוס

עיריית תל אביב החליטה השבוע להרוס את כיכר דיזנגוף ולהוריד אותה למפלס הרחוב. זה היה רצונו של רון חולדאי, ראש העירייה, וזו החלטה רעה במיוחד.

זו החלטה חלמאית שתחזיר לאזור את הבעיה הראשונית שבגינה הושקע ממון רב כדי להרים את הכיכר מעל למפלס הרחוב. הסיבה להגבהת הכיכר היתה קשיי תנועה, הן לכלי רכב והן להולכי רגל. אז מדוע להחזיר את הקשיים שנית?

כיום הכיכר אמנם מוזנחת, מכוערת ומלוכלכת - אבל בכך אשם חולדאי. יש לכך פתרונות פשוטים. אפשר לשקם את הכיכר, ולהקים עליה גנים יפים עם עצים מצילים וספסלי עץ יפים, במקום הספסלים הכחולים המזעזעים שיש בה כיום. אפשר כך גם להציל את עצי הפיקוס העתיקים שמסביב לככר.

במקום להרוס את מה שיש, צריך לשפץ את הקיים, ובאותה הזדמנות לשפץ את הבניינים שמסביב ולאפשר הקמת בתי קפה ומסעדות גם בכיכר עצמה. מובן שיש לחדש ולהפעיל את הפסל הייחודי של יעקב אגם.

כך אפשר לקבל כיכר יפה ומיוחדת בעלות של 20 מיליון שקל בלבד, ולא לבזבז כך סתם 150 מיליון שקל על הריסת הכיכר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#