ישראל חויבה לשלם לאיראן כ-50 מיליון דולר על זכויותיה בקצא"א

החלטה ראשונה בבוררות הבינלאומית המתנהלת ב–20 השנים האחרונות בין ישראל לבין איראן על זכויותיה האבודות של הרפובליקה האסלאמית בחברת קצא"א: ל–TheMarker נודע כי צוות הבוררים שיושב בשווייץ קיבל החלטה מקדמית המכירה בזכותה של איראן לקבל מישראל פיצוי של כ–50 מיליון דולר בגין הנכסים שהותירה בישראל לאחר המהפכה האסלאמית. ההחלטה התקבלה בידי צוות הבוררים לפני כשנה, אך עד כה לא נמסרה לפרסום.

כל אחת מההכרעות צפויה לעמוד בפני ערעור ודיוני משנה בסוגיות חישוב הריביות וההצמדה. עם זאת, כפי שיתואר להלן, אין מדובר בהפסד המשפטי היחיד של ישראל בהליכי הבוררות עד כה - בוררות שישראל עדיין מתנגדת לה מנימוקים משפטיים, אך חויבה עד כה לנהלה בעל כורחה.

היקף הפיצוי שנפסק נגזר ממחצית שווי הנכסים של חברת קצא"א ערב המהפכה ב–1979. ואולם איראן עוד רחוקה מלקבלו - אם בכלל. מדובר בהחלטה עקרונית ראשונה, ובהליך הבוררות עוד יידונו טענות וטענות־נגד שרק בסיומן ייקבע סכום הפיצוי שיועבר.

חברת קצא"א (קו צינור אילת אשקלון), נוהלה במשותף על ידי ישראל ואיראן כמיזם לשינוע נפט פרסי דרך הצינור הישראלי ולשיווקו דרך מיכליות שהוטענו בנמל קצא"א באשקלון. ערב עליית האייתוללה חומייני לשלטון, הפעילה קצא"א כמה מיכליות נפט וכן החזיקה בכ–800 אלף טונה של נפט גולמי שמקורו באיראן, שהועברו לקצא"א שבועות לפני המהפכה. שווי הנפט בלבד, בערכיו אז, היה כ–120 מיליון דולר, וערכו כיום הוא כ–400 מיליון דולר.

לאחר מכירת הנפט קצא"א אמורה היתה להזרים כמחצית ההכנסות לאיראנים, אלא שישראל ניתקה בינתיים את היחסים עם איראן, וסכומי התקבולים נצברו בקופת החברה.

לאחר כמה שנים של נתק פתחה איראן בהליכים למיצוי זכויותיה במיזם המשותף, שהתגלגלו לפתחם של כמה הליכי בוררות בינלאומיים סבוכים ומרובי מרכיבים וטענות, שמתנהלים לסירוגין בז'נווה שבשווייץ ובפאריס שבצרפת.

ב–2004 הגישה איראן נגד ישראל תביעה על סך 800 מיליון דולר - הסכום שהעריכה כמחצית משווי הנכסים שהותירה מאחוריה במיזם.

הבוררות צריכה להתקיים בטהראן

מיזם צינור הנפט אילת־אשקלון נולד בהסכם שנחתם ב–1968 בין ממשלת ישראל לבין חברת הנפט הלאומית האיראנית (NIOC) בתקופת שלטונו של השאה באיראן. שתי המדינות הקימו אז יחדיו חברת אחזקות הרשומה בקנדה, בשם EPC הולדינגס. ישראל העניקה לאותה חברת אחזקות שטר זיכיון להקמה ולהפעלה של צינור 42 צול באורך 242 ק"מ בין נמל נפט שיוקם באילת לבין נמל דומה שיוקם באשקלון. זה אמור היה לשנע 55–60 מיליון טונה של נפט גולמי שמקורו באיראן לשווקים באירופה, תוך עקיפת המעבר בתעלת סואץ.

לשם כך, העניקה ישראל לחברה הקנדית שטר זיכיון להפעלת המיזם, וזו המחתה את זכויותיה לחברה־בת קצא"א. הזיכיון אמור לפקוע ב–2017, ועד אז תידרש ישראל להכריע בשאלה כבדת המשקל באשר לעתיד מבנה הניהול של המיזם.

רק באמצע שנות ה–80 החל המשטר האיראני לפעול לגביית חלקו שנותר בידי ישראל. לפי ההסכם שנחתם בין המדינות, במקרה של מחלוקת, אמורה היתה הבוררות להתנהל בטהראן, בפני שופט בית משפט עליון איראני ומקבילו מישראל. במידה שאלה לא יגיעו להבנה, כך נקבע, יבחר נשיא לשכת המסחר הבינלאומית (ICC) בורר שלישי.

שר האנרגיה דאז, משה שחל (העבודה), הציע לממשלה לדבוק בהסכם הבוררות כלשונו, ובכך לחייב את האיראנים בתנאי שלא יוכלו לעמוד בו - לנהל בוררות בשטחם בנוכחות נציג מדינה שבה לא הכירו.

ישראל תשלם מיליון שקל הוצאות משפט

מאמר שפירסם לפני שנה במגזין "המטען" עו"ד יואב הריס, שותף במשרד דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי ושות', חשף, על בסיס פרסומים זרים, את אחורי הקלעים של הליך הבוררות. כך, באוקטובר 1994 מינו האיראנים בורר מטעמם והזמינו את ישראל למנות את נציגה. ישראל סירבה להיענות לדרישה בטענה כי הנושא שבמחלוקת אינו מוגדר דיו. בנוסף, ישראל טענה כי על פי סעיף הבוררות, לפני שנוקטים הצדדים הליכי בוררות עליהם למצות הליכי הידברות ביניהם — דבר שלא נעשה.

בעקבות כך, פנו האיראנים באוגוסט 1995 אל בית המשפט המחוזי בפאריס בבקשה שיורה על מינוי בורר מטעם ישראל. לטענת הריס, להסכם בין הצדדים לא היה כל קשר לערכאה משפטית זו, מכיוון שבית המשפט הצרפתי כלל לא הוזכר בהסכם.

כך או כך, ב-2001 הקציב בית המשפט הצרפתי לישראל פרק זמן נקוב למינוי בורר, ומשלא עשתה כן, מינה בית המשפט בורר עבורה. ישראל עירערה על החלטה זו בטענה של היעדר סמכות, אך בית המשפט הצרפתי טען כי לא היה מנוס מכך, מכיוון שישראל סירבה להכיר בסמכות ICC, ולכן נאלץ לכפות עליה את המינוי.

בשלב זה הסכימו הצדדים הנצים להעתקת מקום הבוררות לז'נווה, בעוד האיראנים מגישים את התביעה הכספית נגד ישראל. טענות ישראל נגד הליך הבוררות נדחו לבסוף רק ב–2012, אך ישראל הגישה ערעור בפני בית המשפט הפדרלי השווייצי על עצם הפתיחה בהליך הבוררות. ערעור זה נדחה בשנה שעברה, וישראל חויבה בהוצאות משפט בסך כמיליון שקל.