אחרי התגלית הגדולה במצרים: מדוע בעצם לא חוזרים לעמדת גילה? - אנרגיה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אחרי התגלית הגדולה במצרים: מדוע בעצם לא חוזרים לעמדת גילה?

מאחר שלווייתן לא יפותח בעשור הקרוב כך או כך, חברות הגז כבר לא יכולות לאיים בסנקציות על פנייה לבית הדין להגבלים עסקיים

19תגובות

המרחק בין עמדתו של פרופ' דיויד גילה ביחס להסדרה הרצויה של שוק הגז לבין עמדת משרדי הממשלה לא היה גדול כל כך לפני שלושה חודשים. למעשה, הוא עשוי היה להצטמצם משמעותית לאור אירועי הימים האחרונים במצרים.

גילה הרי טען כי ויתר על סמכותו לבקש את פירוק המונופול מחשש שחברות הגז יממשו את איומיהן שלא לפתח את מאגר לווייתן — בעוד כעת כבר ברור שתאריך הפיתוח ממילא יידחה לעשור הבא; כך גם טען כי "יחסי החוץ" של ישראל גוברים על שיקוליו, בעוד הנתונים על הצורך המצרי בגז הישראלי התבררו כלא כל כך מדויקים.

אוליבייה פיטוסי

בהיעדר "סנקציות" על פנייה לבית הדין להגבלים עסקיים, כיצד יכול היה להיראות מתווה הפשרה?

גילה דבק בתוכנית שהציגו בפברואר רשות ההגבלים והממשלה לחברות, שלפיה שיווק הגז לישראל יפוצל בין חמישה־שישה מתחרים. לעומת זאת, המתווה החדש קובע כי השיווק ייעשה על ידי שלושה שחקנים לא בלתי־תלויים.

כך, לפי התוכנית המקורית, דלק אמורה היתה למכור בתוך שלוש שנים את אחזקותיה בתמר, כריש ותנין — ולהישאר בעלת זכויות בלווייתן בלבד. נובל, כך נקבע, תצטרף לדלק במכירת כריש ותנין, תישאר בלווייתן ותדולל באחזקותיה בתמר, תוך העברת זכויות שיווק הגז המקומי לשחקן אחר. במקביל, כך תוכנן, שיווק הגז המקומי מלווייתן יפוצל בין שלושת בעליו (דלק, נובל ורציו), שיתחרו זה בזה.

במתווה הסופי, לעומת זאת, נסוגה הממשלה מרעיון התחרות הפנימית בלווייתן, ואיפשרה לדלק לצאת מתמר לאחר שש שנים. באשר לנובל, הממשלה הסתפקה בדילולה בתמר מ–36% ל–25% בתוך שש שנים, תוך חיוב החברה לוותר על זכות וטו בדיוני השותפות. הסיבה — חברות הגז סירבו לתוכנית בטענה כי היא אינה ניתנת ליישום, תקשה על השגת מימון לפיתוח לווייתן ואף תביא לאובדן חוזי היצוא שעליהם חתמו.

גילה טען כי ריווח לוחות הזמנים למימוש ההסדר והותרת הבעלות הצולבת של נובל על הגז המקומי יסרסו כל אפשרות לתחרות עתידית, וכי מאגר לווייתן ייהפך בעתיד בעצמו למונופול. בעוד הממשלה מתקפלת, לכאורה, מחשש למאבק משפטי ממושך ולפגיעה ב"אינטרס הגיאו־פוליטי" שביצוא, גילה סבר כי אם המנגנונים שהוצעו אינם ישימים — יש להעלות חלופות, ולא למשוך ידיים מטיפול אכיפתי בכשל השוק שנוצר.

"אני מאמין שאם כל משרדי הממשלה היו ממשיכים להיות מאוחדים מאחורי מתווה תחרותי יותר, היה סיכוי סביר ליישומו — בין אם בהסכמה ובין אם בצעד חד־צדדי", כתב גילה בהודעת ההתפטרות שלו ביוני.

יש לציין כי מאז ההתפטרות, המשיכה הממשלה ב"מסע הוויתורים" שלה לדרישות מונופול הגז, ולכן נוסח המתווה הסופי הרחיק לכת עוד יותר ביחס לזה שעמד אז במחלוקת (ראו טבלה).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#