פתרון קוסמטי מסוכן לישראל יותר מכתיבת מתווה חדש

לעולם לא ייתכן הסדר שריר כל עוד הוא מנציח עיוותים, ולא פועל לתקנם ■ לכן, "אתחול" המתווה, כפי שהמליצו שורת גורמים - עשוי להיות דווקא הפתרון, ולא עילה למשבר

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

הממשלה הבטיחה - המתווה לא קיים

מי שעקב אחרי שידורי השימוע הציבורי למתווה הפשרה מול מונופול הגז בשבוע שעבר הבחין כי שאלות הביניים שהפנה צוות השימוע הממשלתי למופיעים בפניו התמקדו בשני נושאים: מחיר הגז ומועד פיתוח מאגר לווייתן - ולא בכדי.

אף שהממשלה התחייבה כי המתווה יביא להוזלת החשמל, היעדר פתיחת חוזי מונופול תמר והנוסחה שנקבעה לתקרת מחירי הגז החדשים הבטיחה דווקא את האמרתם; כמו כן, די ברפרוף קל במצגת שהעלתה בשימוע רציו, כדי להבין שסיכויי פיתוח לווייתן במועד, או בכלל, נמוכים. כלומר, בעוד שלוש־ארבע שנים ממילא היו נפגשים הצדדים להליך משא ומתן חוזר, לאחר שהממשלה ביזבזה שנים אלה, לא דאגה לכניסה נוספת של הגז לחוף, ובעוד שהיא מתירה יצוא מוגבר והפסדי לשכנותיה.

יובל שטייניץ עם בנימין נתניהו ומשה יעלון בישיבת הכנסתצילום: אמיל סלמן

יוצא אפוא שעצירת אישור מתווה הגז בהצבעות הממשלה והכנסת נעוצה, קודם כל, בנסיבות מקצועיות. היא נועדה להציל את כבודם של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושל שר האנרגיה, יובל שטייניץ, שאמנם הבטיחו - אך המתווה שהציגו פשוט לא קיים.

בהיעדר טיעונים ענייניים כבדי משקל, כפי שהועלו בכלי התקשורת ובהליך השימוע הציבורי, ספק אם למחאה הציבורית היתה יכולת השפעה מכרעת.

הכשלים המקצועיים במתווה הם שמנעו מהמגזר העסקי להתייצב לימין הממשלה, הם שגייסו חברי כנסת להפעלת לחץ פוליטי "מבית", ומשהבינו נתניהו ושטייניץ כי נותרו לבדם - או אז נשלף הנימוק הטכני לדחיית אישור המתווה בשל אילוצי זמן.

לחזק את ידי הפקידות המקצועית

המפתח לחילוץ עגלת המתווה מהבוץ נמצא לפיכך בידי הפקידות המקצועית, וליתר דיוק - באומץ המקצועי שלה להתייצב בפני הדרג הפוליטי, ללא מורא.

הלחצים הפוליטיים מחד, והביקורת הציבורית החותכת מאידך פגעו קשות במעמד המקצועי של אנשי אגף התקציבים באוצר ושל רשות הגז שבמשרד האנרגיה, והחלישו אותם. דווקא בעת שבה זקוק הציבור לאותם אנשים מוכשרים, נחושים ואמיצים יותר מתמיד, חשים אלה נעלבים ומותקפים, ומגיבים בהתגוננות משתקת.

כאן המקום לחזק ידיהם ולקרוא להם להפגין את הבגרות שנעדרת בדרג הפוליטי שמעליהם - ולטובתו. הצוותים המקצועיים במשרדי האוצר, האנרגיה, ראש הממשלה, המשפטים, הכלכלה והגנת הסביבה - הם שצריכים ליטול מעתה את המושכות, במקום שבו השרים זקוקים להם, גם אם לא יודו בכך.

הפקידים הם שצריכים להתייצב מול חברות הגז כריבון - ולא כדי "לנסות ולשכנע" אותן - כי חברות הגז בעצמן לא יודעות כיצד להתמודד עם האחריות המקצועית שמאצילה עליהן הממשלה, במקום שתקבל את ההחלטות בעצמה.

השוק לא ישרוד עוד מפלה פוליטית

כשבונים שוק מאפס, קיצורי דרך רק מאריכים אותה. לכן לעולם לא ייתכן הסדר שריר כל עוד הוא מנציח עיוותים, ולא פועל לתקנם.

הדרג המקצועי חייב לסרב להעלות פתרונות טלאי חאפריים. פתרונות קוסמטיים שיאפשרו "להחליק" מתווה מצ'וקמק בתוך שבועיים מסוכנים הרבה יותר מכתיבתו מחדש, כי שוק הגז לא ישרוד מפולת פוליטית שלישית בתוך חודשיים, בניסיון כושל להעביר עוד מתווה מחורר ונכה.

גם תלי תילים של סעיפי יציבות, השתקה וחסינות לא יצליחו לחפות לאורך זמן על קרקע ציבורית ומשפטית מבעבעת. לכן, "אתחול" המתווה - כפי שהמליצו עליו שורת גורמים בשבועות האחרונים - עשוי להיות דווקא הפתרון, ולא עילה למשבר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker