בלעדי

"אל תסתבכו בקורי העכביש שטווים בקרמלין"

זאב קלוגר הסתבך בעסקת גז עם האנשים לא נכונים: הוא תיווך במכירת גז רוסי לפינלנד ומצא עצמו בלב קנוניה בינלאומית ■ עכשיו הוא דורש בחזרה כספי שוחד שהעביר לגזפרום

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

"אני רוצה לפנות לאנשי עסקים ישראלים שקושרים קשרי מסחר עם גופים ממשלתיים רוסיים, וגם למי שמתכננים להכניס את גזפרום לעסקי הגז והנפט בישראל: אנא מכם, היזהרו וחפשו לכם שותף טוב ואמין יותר. אל תסתבכו בקורי העכביש שטווים למעלה בקרמלין. הם ינצלו אתכם כפי שניצלו אותי" - במלים אלה מסכם זנון (זאב) קלוגר את ניסיונו בן 20 השנה בעסקי הסחר ברוסיה, שהחלו בתקוות גדולות והסתיימו בשרשרת של מאבקים משפטיים חוצי גבולות, המתנהלים כיום בשלושה ערוצים משפטיים בישראל.

לפני כחודשיים נחשף סיפורה של חברת הסחר הישראלית דאבל קיי (Double K), שאותה ייסד קלוגר. זו ניצבת כיום בלב מחלוקת עסקית בינלאומית שמעורבות בה חברות האנרגיה של רוסיה (גזפרום) ושל פינלנד (נסטה), אשר רקחו לטענתה מזימה להיפטר ממנה בעסקת גז שבה תיווכה בין השתיים.

ולדימיר פוטיןצילום: אי-פי

בראיון ל-TheMarker שוטח קלוגר את השתלשלות האירועים מנקודת מבטו, ובתוך כך חושף טפח מהמתרחש בעולם הנסתר של הסחר העולמי. "לא הייתי ברוסיה מאז 2007 ולא אחזור לשם לעולם", הוא אומר. "אני מפחד כי אני לא בטוח יותר בשום מקום, והמבין יבין".

"אולי אני מרגל"

קלוגר נולד בפולין וגדל בחולון. בגיל 26 התקבל לעבודה בחברת סחר החוץ של בנק לאומי, ברטרייד, שם עסק בין היתר בסחר בעץ, מלט ונפט, ורכש ניסיון וקשרים בקרב קהילת הטריידרים בעולם. בשנות ה-90 סגר בנק לאומי את ברטרייד, וקלוגר החליט למנף את היכרותו עם ענף הסחר העולמי כדי להיהפך בעצמו לטריידר. היות שלטירון כמותו לא היה יתרון בשווקים המוכרים, החליט קלוגר להתחיל את דרכו העצמאית מאפס בענק הרוסי שהשתחרר אז מעול השלטון הסובייטי.

"החברים שלי בשוודיה ובפינלנד אמרו לי שאם אצליח להשיג דלק ועץ מסוג מסוים ברוסיה, יש להם לקוחות לסחורה", מספר קלוגר. "ב-1993 הצלחתי לקבל ויזת תייר לרוסיה למשך שבוע, והארכתי אותה מעת לעת. בסוף נשארתי ברוסיה שלוש שנים וחצי".

בתי זיקוק של גזפרום בסיבירצילום: באו באו

עד מהרה התברר לקלוגר כי חלום ומציאות לא דרים בכפיפה אחת. "חשבתי שאצליח לבד, אבל מהר מאוד הפסדתי את כל הכסף. ההוצאות היו כבדות. לא ראיתי את המשפחה שנותרה בישראל כי לא היה לי כסף, ונשארתי ברוסיה כי לא היה לי בשביל מה לחזור. המטרה היתה ליצור קשר עם איזו חברה ולנסות להוציא מרוסיה חומר גלם".

את עיקר מאמציו וחיפושיו הקדיש קלוגר לסיביר, מקור המחצבים וחומרי הגלם של רוסיה. "לא ידעתי את השפה הרוסית. למדתי אותה מהרחוב. היו מקומות שחייתי בהם על פת לחם, בקור של מינוס 40 מעלות, רק כדי להכיר מישהו שאולי יש לו קשר למישהו, שיש לו קשר למנהל. הרוסים חשדניים מאוד, וצריך לבנות קשר ואמון. אם אתה לא יושב אתם ושותה ושותה ושותה, לא תצליח. הגעתי עד לבית חולים עם חשש להרעלה".

ב-1995 הצליח סוף סוף ליצור ערוץ הידברות עסקי עם חברה בת של ענקית האנרגיה הרוסית גזפרום, סבר (צפון) גזפרום, שהחזיקה בית זיקוק בסוסנוגורסק, עיר נידחת בצפון-מערב רוסיה, כ-3,000 קילומטר מזרחית לפינלנד. בית הזיקוק הצפוני זיקק תוצר גז טבעי (gas condensate) שניתן לעשות בו שימוש לתעשיות הדלק, התרופות והפלסטיקה. ברוסיה לא היה לגז הזה ביקוש, בעוד שלבית הזיקוק ממילא לא היה רישיון לייצא את תוצרתו. ב-1996 הצליח קלוגר להשיג אישור ליצוא מידי גזפרום אקספורט, חטיבת היצוא של חברת הענק הממשלתית, וטס לגרמניה, לשוודיה ולפינלנד כדי לעניין לקוחות בגז.

דרך מכרים בחברת ברוקרים שוודית (Kaj Gorosh), הצליח להיפגש עם חברת הנפט הלאומית של פינלנד, נסטה (Neste Oil Oyj). "הם הציעו לי להתחיל בהעברת משלוח ניסיוני, במחיר הפסד, כדי לראות אם המנגנון עובד ואם איכות הגז סבירה", מספר קלוגר. אלא שכאן התגלתה בעיה לוגיסטית מהותית.

עסקת הגז שהסתבכה (לחץ להגדלה)

סבר-גזפרום מכרה לקלוגר את הגז בשער המפעל. כלומר, היא נתנה לו לשבור את הראש כיצד להוציא את הגז מבית הזיקוק. "התחלתי לחפש קרונות כמו מטורף בכל רחבי רוסיה, לא משנה בבעלות מי", הוא מספר. פינלנד מחייבת את הקרונות שנכנסים לשטחה לעמוד בתקן האירופי המחמיר, מה גם שמדובר בהעברת גז דחוס ומסוכן, ולכן סירבה לאשר לקרונות הרוסיים הסטנדרטיים להיכנס.

בחיפושיו הנואשים אחר קרונות מודרניים, הופגש קלוגר עם איש עסקים רוסי בשם אולג אייזיקוביץ', שהציע לדבריו לשדך בינו לחברת קרונות פרטית. "מובן שהוא דרש עמלה על התיווך, וזו היתה 2 דולרים לכל טונה שאוציא מבית הזיקוק", מספר קלוגר. כשהחל היצוא בהצלחה, טוען קלוגר, דרש אייזיקוביץ' להיות שותפו בדאבל קיי.

"אחרי שלוש שנים וחצי רציתי לצאת מרוסיה. זה עולם אחר. שכחתי כבר את השפה שלי ומה זו בכלל ציוויליזציה. אבל לא היה מי שיישאר לפקח על העסק, אז השארתי אותו בידיו", מנמק קלוגר את היענותו לדרישה. אייזיקוביץ', יש לציין, טען בבית המשפט בישראל כי למעשה מכר לדאבל קיי חוזה שבו החזיק בעצמו מול גזפרום, וזאת הסיבה לתשלום שקיבל.

בשלב זה, טוען קלוגר, קיבל אייזיקוביץ' עמלה של 4 דולרים לטונה. "הוא טען שהוא צריך לממן תמריצים לאנשים שונים שמעורבים בעסקה, כדי שיהיה להם 'כיף', שיהיה להם רצון לעבוד ושלא יאחרו", מסביר קלוגר.

מה פירוש תמריצים, שוחד?

"לא. שוחד זה כשאני נותן לך מראש 20 מיליון דולר כדי שתיתן לי חוזה. כשכבר יש לי חוזה, ועל כל טונה אני נותן לך 2-3 דולרים כדי שיהיה לך חשק להעביר את הסחורה בזמן - זה תמריץ".

שילמת פעם שוחד?

"מעולם לא. אף אחד גם לא פנה אלי כדי לבקש משהו".

ואל אייזיקוביץ' פנו?

"מובן שאם הוא בא עם הדרישה הזו ואומר שצריך לתחזק, לתמרץ או לדאוג שלאנשים יהיה 'חשק', אז זו כנראה המנטליות שלהם. האמון שהם נותנים זה בזה גדול יותר מהאמון שהם נותנים בי. אני בשבילם נטע זר. אני ישראלי. אולי אני מרגל?"

שווי העסקה נאמד ב-350 מיליון דולר

החוזה שנחתם בין סבר-גזפרום לדאבל קיי כלל התחייבות לאספקה שנתית של עד 10,000 טונה גז קונדנסט, ותוקף ההתקשרות הוארך בכל פעם בשנה אחת נוספת. היקפה הכולל של העסקה נאמד ב-350 מיליון דולר. קלוגר יצא מרוסיה ושכר משרדים בווינה. אייזיקוביץ' נשאר במוסקווה והיה אחראי על התפעול השוטף של המיזם.

תחת מסגרת חוזית זו פעלו הצדדים במשך ארבע שנים, עד שב-2000 הגישה סבר-גזפרום לקלוגר ולאייזיקוביץ' הצעה לחוזה ארוך טווח לשנים 2003-2010. לפי תנאי החוזה החדש, ביקשו כי החברה הישראלית תערוב להלוואה שתיטול גזפרום בהיקף של עשרות מיליוני דולרים מבנק סקודה הצ'כי לצורך מימון פרויקט שדרוג של מתקני בית הזיקוק. זאת, ככל הנראה, משום שהחברה היתה הלקוח המערבי היחיד של בית הזיקוק בימים שבהם סבלה גזפרום ממצוקת קווי אשראי.

"הבנק הצ'כי דרש שנעביר אליו ישירות את התשלום על הגז. כל המשלוחים היו מובטחים בערבות בנקאית מתחדשת שהבאנו מבנק קרדיט סוויס בשווייץ". העסק "תיקתק", כלשונו של קלוגר, עד אוגוסט 2007, שאז השלים בית הזיקוק את השיפוץ במתקניו ובמשרדי דאבל קיי נחתה הודעה בדבר רה-אורגניזציה בחברת סבר-גזפרום. "כאן התחיל העוקץ", הוא טוען.

הרוסים הודיעו לקלוגר שבמסגרת שינוי מבני בחברה, החוזה שעליו חתמו יועבר לחברה אחות, ולכן תידרש חתימה על חוזה חדש בתנאים זהים. דאבל קיי ניאותה לשינוי המבוקש, אך במקביל פנו הרוסים ישירות לנסטה הפינית והציעו לה לחתום עמם על חוזה ישיר לאספקת גז. "פשוט אמרו למנכ"ל נסטה שהחברה שלנו לא תקבל יותר סחורה", מאשים קלוגר.

לאחר שנודע לו על המשא ומתן שהתנהל מאחורי גבו, הרים קלוגר טלפון לגזפרום וביקש לזמנו בדחיפות לפגישה. לאחר מספר דחיות, הוזמן עם בא כוחו, עו"ד פנחס זלצר, למשרדי החברה במוסקווה. "לאחר אינספור סיפורים ושטויות, אמר לי מנהל בגזפרום בארבע עיניים, 'זו הוראה מלמעלה, ואין באפשרותי לעשות דבר. החוזה נגמר, תעשה מה שאתה מבין. יותר לא יהיה גז'. זו היתה מכת מוות בשבילי".

לדברי קלוגר, גזפרום הודיעה לו שעליו להשיג אישור מחודש ליצוא - אך זה לא ניתן לו הפעם. בכך נסללה למעשה הדרך להתקשרות נקייה כביכול בין בית הזיקוק לפינים, מבלי להפר חוזה. "נראה שהרוסים תיכננו הכל מראש. הם הוציאו אותנו מהמשחק בצורה ברוטלית, בניגוד לכל החוקים המסחריים הבינלאומיים, למען בצע כסף. כאילו אמרו 'היהודי עשה את שלו, היהודי יכול ללכת'", זועם קלוגר. "היהודי פתח את הדלת ליצוא, הביא חברת הובלה, הביא לקוח, ערב לשדרוג בית הזיקוק, וברגע שהוחזר המימון תפרו לו תיק בעורמה ובתחבולה ופנו ישירות ללקוח שלו".

ואמנם, לא חלף חודש מיום ההודעה והפינים החלו לרכוש את הגז בלי לעבור דרך "עמדת התיווך" הישראלית. דאבל קיי מיהרה לפנות לבית המשפט בפינלנד כדי לעצור את ההתקשרות החדשה, אך נדחתה. כך גם נדחתה תביעתה למוסד הבוררות הבינלאומי בלונדון.

נסטה אגב, הודתה בבוררות כי חתמה על החוזה עם גזפרום במסגרת עסקה רחבה יותר, שכללה גם שיווק LPG (גפ"מ). לטענתה, רכישת הגפ"מ היתה קריטית יותר עבור פינלנד, וגזפרום הבהירה לה שמדובר בעסקת חבילה, "הכל או לא כלום". דאבל קיי לא אמרה נואש, עירערה לבית המשפט העליון בבריטניה - אך נדחתה גם שם.

"זו היתה הפרת חוזה בוטה, שנעשתה בעורמה", מתעקש קלוגר. "בשבילם זה מערב פרוע, אבל אנחנו כבר לא חיים בשלטון קומוניסטי. לא פועלים כיום לפי הוראות שמקבלים מהקרמלין, וכולם יודעים מי מושך בחוטים - פוטין וחבריו".

"לפחות תגמרו בצורה נורמלית"

אלא שגזפרום ידעה לנצל גם את המנגנונים החוקיים שעומדים לרשותה. מאחד שהתשלום של דאבל קיי לגזפרום אמור לעבור עד 65 יום מהמשלוח, המשיכה אספקת הגז הרוסי דרך התיווך הישראלי למשך חודשיים, עד שהתברר שאין בכוונת דאבל קיי לשלם בעבורו. שווי הגז שהועבר הגיע ל-5 מיליון יורו. גזפרום פנתה לקרדיט סוויס בבקשה לממש את הערבות הבנקאית שהפקידה החברה הישראלית, אך קלוגר משך את הכסף מהבנק, בטענה שדרישת מימוש הערבות לא תאמה לתנאיה.

"גזפרום עברה על כל חוקי המסחר הבינלאומיים וגרמה לי נזק של 20 מיליון דולר", מנמק קלוגר את מהלכו. "למה שאחרי 11 שנה של עסקים משותפים אגנוב 5 מיליון יורו כשהחוזה מבטיח לי 20 מיליון דולר? אני בן 53 ולא יוצא לפנסיה".

תאגיד הענק הרוסי לא ויתר, ופנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לאכוף בישראל את פסק הדין שניתן ברוסיה. מנגד טענה דאבל קיי, באמצעות עו"ד איתן ארז, שפסק הדין הרוסי הושג במרמה ושמדובר במשחק מכור, כלשונה. "כל המערכת הרוסית מושחתת מיסודה, וכך גם כל מערכת בתי המשפט. מאחר שגזפרום נשלטת על ידי פוטין וחבריו, אין שופט שיפסוק נגדה", טען קלוגר בבית המשפט.

אם ידעת על כך, מדוע נכנסת לעסק הזה מלכתחילה?

"מי חשב על תרחיש כזה ב-1996? זו הרי חברה ממשלתית. מה שהם כבר קיבלו לא הספיק להם. 'למה שקלוגר ירוויח עוד 5-7 דולר', הם אמרו, 'הכושי עשה את שלו, וכיום אנחנו כבר לא צריכים אותו'. לפחות תגמרו בצורה נורמלית, ואז תשלחו אותי לאלף עזאזל. גם לי יש התחייבויות, עובדים ותוכניות".

ואולם השופט, שאול שוחט, לא התרשם, ואישר לראשונה אכיפת פסק חוץ בין ישראל לרוסיה. "בית המשפט רצה לקדם את התדמית שלו, כי החוקה ברוסיה קובעת שפסקי דין ישראליים לא כובדו ולא יכובדו לעולם ברוסיה", מגיב קלוגר, שמיהר להגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון.

אם יש צדק בכל טענותיך, מדוע אף בית משפט לא חושב כמוך?

"שום שופט בעולם לא יפסוק לטובתי. לעולם לא אזכה, וגם אם כן, אתה חושב שגזפרום תעביר את הצ'ק? אין סיכוי".

אם כך אתה סבור, למה אתה ממשיך להיאבק?

"אז מה, לשבת בשקט? אחרי שזרקו אותי לפח? אם היו באים בצורה אלגנטית ומכובדת ואומרים לי, 'צר לנו, בעוד שנה לא נוכל להמשיך אתכם בחוזה, בוא נשב ונראה מה אפשר לעשות', הייתי משתף פעולה, כי אני רוצה לעבוד. אבל ללכת מאחורי הגב ללקוח שלי? אני נאבק פה על הכבוד, על היושר, על החוקים המינימליים של מסחר הבינלאומי".

מגזפרום נמסר בתגובה: "חברת גזפרום היא חברה שומרת חוק. החלטות בתי משפט בשלוש מדינות, ובכלל זה באנגליה, מדברות בעד עצמן".

"הרווחתי רק 200 אלף דולר בשנה"

עם פיצוץ העסקה עם גזפרום ונסטה הפינית, החלה גם השותפות בדאבל קיי להתפורר. לדברי קלוגר, המכירה השנתית של הגז לפינים הסתכמה רק ב-5-8 אלף טונה בחודש, כאשר מחיר טונה גז קונדנסט היה בסוף שנות ה-90 כ-50 דולר ואילו כיום הוא כבר 400 דולר לטונה. לדברי קלוגר, הרווח (ברוטו) של דאבל קיי היה 15-20 דולר לטונה (1.5-2 מיליון דולר בשנה), אך רק 7-10 דולר לטונה נצברו בקופתה. זאת בשל המס ששילמה החברה בישראל ומשום שלטענתו, בחלוף הזמן גדל סכום התמריצים ששולמו לשותפו אייזיקוביץ' מ-4 דולר ל-7 דולר לכל טונה.

"הרווחתי בסופו של דבר רק 200 אלף דולר בשנה על כל המאמצים האלה", טוען קלוגר. כספי התמריצים, אגב, הועברו מדאבל קיי לחברת off shore בשם קורפלנד, שנרשמה במקלט המס המוכר באיי הבתולה שבקריביים. עד למועד פיצוץ החוזה זרמו לקופתה 12 מיליון דולר, שאמורים היו להגיע לכיסיהם של עובדי גזפרום. "אייזיקוביץ' הצהיר בפני שהוא פתח את החשבון לצורך העברת העמלות כתמריץ לאנשים בגזפרום", טוען קלוגר.

לפני כשנתיים, הגיש קלוגר לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לתביעה נגזרת נגד אייזיקוביץ' בסך 45 מיליון שקל. זאת, בטענה כי הכספים שהוזרמו לקורפלנד לא הגיעו ליעדם. אייזיקוביץ', מצדו, הכחיש את הדברים, וטען כי הכספים נועדו לכסות את הוצאותיו בהחזקת משרד במוסקווה, ואלה הוגדרו כעמלה על מכירת הגז הרוסי. לפני שנה קיבל בית המשפט את טענותיו של אייזיקוביץ', ואף חייב את קלוגר בהוצאות עתק של 250 אלף שקל. כעבור שבועות ספורים הגיש קלוגר ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון. במקביל הגיש גם תביעת אישית נגד שותפו.

למה לאייזיקוביץ' להילחם פה נגדך בבתי המשפט בישראל?

"לא יודע, תשאל אותו".

עוד יש בדאבל קיי כסף?

"זה לא העניין. אני לא שואל מה יש בגזפרום".

לא ניתן היה להשיג אתמול את תגובת אייזיקוביץ'.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker