"אני לבד באוטובוס. באוטו הנסיעה קצרה יותר, אבל זה מטעמים אידיאולוגיים"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סלפי התחלה
נעם שוורץ. מעדיף לנסוע יותר זמן בתחבורה ציבורית מאשר לנהוג
אסנת ניר
אסנת ניר
אסנת ניר
אסנת ניר

שמי נעם שוורץ, בן 27, סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה מחקרית באוניברסיטה העברית. אני גר ברמת גן משיקולים תעסוקתיים, יש כאן היצע רחב יותר של מקומות עבודה לעומת ירושלים. את רוב הנסיעות שלי אני עושה בתחבורה ציבורית, והאוטו משמש כמעט אך ורק לנסיעות למשפחה שגרה בקרית אונו או לקניות.

אני נוסע לקמפוס כמה פעמים בשבוע במהלך הסמסטר. בגלל חופשת הסמסטר והאומיקרון יש פחות נבדקים שמגיעים להשתתף בניסויים – אז אני מגיע פחות. בדרך כלל אני מגיע בעזרת שילוב של אוטובוסים ורכבת, ולפעמים נוסע באוטו לחניון שפירים (חניון בשיטת "חנה וסע" ממנו יוצא נתיב מהיר לקארפולים, שאטלים ואוטובוסים), שם אני מחנה ומחליף לאוטובוס לירושלים.

הפקקים בדרך לירושלים. אין ברירה להגיע לחניון שפירים אלא עם מכונית

אני מתחיל להתארגן ליציאה לקמפוס ב-9:30. חופשת סמסטר עכשיו, ויש לי פגישה רק ב-14:00 שאני יכול לעשות מהזום, אבל אני נוסע בעיקר כדי לא להישאר כל היום בבית. היום אני לוקח את הזמן בבוקר להתארגן לאט. תדירות האוטובוס מחניון שפירים לירושלים נמוכה. יש אוטובוס ב-9:30 או ב-11:00. בחרתי באופציה המאוחרת אז אני יוצא לדרך עם האוטו מרמת גן ב-10:20.

ליד הבית שלי אין המון חניה, אבל יש מקומות אחרים בעיר בהם המצב הרבה יותר גרוע. לפי ווייז ייקח לי 20 דקות להגיע לשפירים, שזה אומר שיהיה לי זמן לחפש שם חניה בלי לחץ לפני שהאוטובוס יוצא. עם זאת, מספיק שיש פקק קטן בדרך בשביל שאפספס את האוטובוס ואז לא תהיה ברירה אלא לנסוע כל הדרך באוטו. תאורטית אני יכול להגיע כל יום לחניון שפירים עם שירות השאטל שיוצא מהבורסה ברמת גן, אבל תדירות הקו שלוקח אותי לירושלים משפירים, קו 102, כל כך נמוכה, שאני לא רוצה להתעכב עם השאטל ולפספס אותו. קו 102 מגיע כל 45 דקות בבוקר, ואחרי 9:00 – כל שעה וחצי, כאשר אין אלטרנטיבה בין לבין. לכן אני מגיע לשפירים רק באוטו.

עד שהגיע האומיקרון הייתי נוסע שלוש פעמים בשבוע ברכבת. עכשיו אני מעדיף שלא לעשות את זה כי תמיד יש אנשים בלי מסכה באוטובוס שמגיע מתחנת הרכבת בירושלים להר הצופים. ברגע שהגל הזה יגמר אני אחזור לרכבת, אפילו שהדרך לוקחת שעתיים בערך לכל כיוון – זמן ארוך יותר מהגעה באוטובוס (כשעה וחצי). אני מעדיף רכבת כי התדירות שלה גבוהה יותר, ויש לי יותר גמישות בזמן היציאה וההגעה. לרכבת נוח לי להגיע באוטובוס מרמת גן. יש אוטובוס שקרוב לבית שלי ומגיע אחרי חמש תחנות לבורסה, ומשם אני עולה על רכבת.

המעברים בין החניונים בשפירים. תנאים תת-רמה

כמו שאפליקציית ווייז הבטיחה, הגעתי בזמן לשפירים. חניתי בחניון הזמני שבנו לתקופת עבודות ההרחבה של החניון המרכזי (קומה שנייה שאמורה להכפיל את מספר החניות נבנית בימים אלו, א"נ). המעברים בין החניון הבנוי לזמני הם תת-רמה. הם מלאי בוץ עכשיו אחרי שירד קצת גשם. זה מבאס כשרואים את התשתיות המוצלחות מסביב. בכל מקרה, מפה מתחיל מסלול האוטובוסים לירושלים, ואני עולה כאן בתחנה הראשונה. התחנה פונה מזרחה, ככה שעד הצהריים יש שמש ישירה ומסנוורת.

המסך באוטובוס. נתונים לא אמינים

עליתי על קו 102 שנוסע ישר לקמפוס בהר הצופים. לרוב הקו ממש ריק, בטח כשאני נוסע לקמפוס אחרי שעות השיא. הפעם הייתי הנוסע היחיד לאורך כל הדרך. יכול להיות שבשעות הבוקר המוקדמות הקו יותר מבוקש. המסך באוטובוס שמפרט את התחנות הבאות ומסלול הנסיעה תמיד מראה מספרים לא אמינים. 20 דקות נסיעה משפירים לירושלים זה לא ריאלי. מהר מאוד הבנתי שאין כל קשר בין מה שמוצג למציאות.

תחנת אוטובוס בשפירים. תדירות נמוכה שלא מאפשרת גמישות

עוד בעיה בלהסתמך על האוטובוס משפירים היא הדרך חזרה. אני תלוי בתדירות האוטובוסים שמגיעים לשם, והיא מאוד נמוכה. אני לא יכול לשנות תוכניות במהלך היום אם האוטו בחניון בשפירים ואני חייב לחזור לשם. אם הייתי בא ברכבת הייתי יכול להיפגש עם חברים אחרי הקמפוס.

שוורץ בקמפוס. רק קו אחד מגיע מתחנת הרכבת להר הצופים - והוא עושה סיבוב ארוך

היום לקח לי בערך שעה וחצי להגיע, שזה לא נורא. באוטו היה לוקח לי פחות זמן אבל אני מעדיף שייקח לי עוד זמן מאשר שאצטרך לנהוג כל הדרך ולהיות מרוכז בנהיגה. אני מעדיף לנסוע בתחבורה ציבורית משיקולים אידיאולוגיים ומשיקולי נוחות. ככה אני יכול לקרוא, לעבוד, לנמנם, או לשמוע פודקאסטים בדרך. הפודקאסטים שאני אוהב לשמוע הם בעיקר כאלה שעוסקים בחדשות ואקטואליה מהארץ והעולם, לצד פודקאסטים על סביבה, קיימות ואורבניות, כמו The urbanist ו-How to save the planet.

מה שיכול היה לקצר את זמן ההגעה ברכבת הוא שיפור הקווים בתוך ירושלים מתחנת הרכבת להר הצופים. הנסיעה בתוך ירושלים לוקחת 50-40 דקות למרחק לא גדול, והקו היחיד שמגיע מהרכבת להר הצופים הוא קו 68 שידוע לשמצה. הוא עושה סיבוב מאוד ארוך, שבאוטו לוקח רבע שעה. הנושא קרוב לליבי ובמסגרת אגודת הסטודנטים הייתי פעיל כדי לקדם עוד קו לסטודנטים מרחביה לגבעת רם, הקמפוס השני בו למדתי. היום יש רק קו אחד שעושה את הדרך, ומלבד זה שעושה סיבוב גדול בירושלים הוא מגיע בתדירות של 20 דקות ובפועל יותר. הרחבת הקו האדום של הרכבת הקלה שבבנייה אמורה אמנם להגיע לאוניברסיטה, אבל בינתיים יש רק עבודות תשתית ראשוניות והיא לא נראית באופק. עשיתי כבר שני תארים בירושלים כך שאני שומע כבר הרבה זמן את ההבטחה שעוד מעט תהיה רכבת קלה שתגיע להר הצופים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות