כבל מאריך, חורים בקיר ואישור מהשכנים: נהגים מספרים על הצרות של בעלי מכוניות חשמליות בישראל

11 אלף רכבים חשמליים נמכרו בישראל ב-2021 – זינוק של יותר מפי שבעה בתוך שנה ■ אולם מאחורי המספרים המרשימים מסתתרות בעיות יומיומיות שתוקעות מקלות בגלגלי המהפכה השקטה ■ ארבעה נהגים מספרים מה קורה כשצריך עבודות חשמל כדי להביא הביתה מכונית חדשה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתח השוק של מכוניות חשמליות בישראל נאמד ב-3.7% וצפוי לעלות - אך המכשולים עוד רבים
דניאל שמיל
דניאל שמיל
דניאל שמיל
דניאל שמיל

אחרי שנים של עיכובים, המקלות הוסרו מהגלגלים ומהפכת הרכב החשמלי יצאה לדרך ברחבי העולם. המגמה החלה כבר בסוף העשור הקודם: המחירים החלו לרדת, טווח הנסיעה הלך וגדל עד 300 קילומטרים ללא הטענה - ולפתע רבים גילו את היתרונות של המכונית החשמלית.

לא מדובר בסמל סטטוס של אבירי איכות הסביבה. מלבד הצמצום בזיהום האוויר, מכונית חשמלית מציעה חיסכון ניכר בעלויות הנסיעה. ניקח לדוגמה מכונית משפחתית המונעת על בנזין: בהערכה שנתית, ההוצאה על דלק מסתכמת בכעשרת אלפים שקל, בעוד שבמכונית חשמלית מדובר העלויות מסתכמות ב-1,700 שקל בשנה (לפי חישוב נסועה ממוצעת של כ-17 אלף ק"מ בידי חברת חשב רכב).

זו אחת הסיבות שבשנה שעברה נמכרו בישראל 11 אלף מכוניות חשמליות – רובן של טסלה. מדובר בקפיצה של יותר מפי שבעה לעומת 2020, שגם היא היתה שנת שיא. נתח השוק של מכוניות חשמליות בישראל נאמד ב-3.7% והוא צפוי לגדול גם בשנה הקרובה.

ואולם בתוך האופוריה הזו מסתתרים מכשולים קטנים ומגוונים. בניגוד למכונית המונעת על בנזין, רכב חשמלי לא נטען במהירות רק פעם בכמה מאות קילומטרים, אלא מוטב לטעון אותו מעט בכל לילה. אך במעבר להנעה נקייה נשכחה עמדת הטעינה הביתית – הנקודה הבסיסית בתחילת המהפכה החשמלית.

בישראל, כפי שתראו, התקנה של עמדת טעינה ביתית הפכה לפארסה. גם אם התמזל מזלכם ויש לכם חניה משלכם, התקנת העמדה דורשת לעתים עבודות חשמל יקרות והגדלה של הזרם לבית. בבתים משותפים הסיפור מסובך עוד יותר: צריך לבקש את ההסכמה של הדיירים האחרים, ועד הבית ולעתים גם שכנים מבניינים נוספים. כשכל כך קשה להתקין עמדה בטיחותית ומסודרת, יש כאלה שבוחרים בפתרונות מאולתרים, ואפילו להטעין עם כבל מאריך. לא פעם זה מסתיים בנזק ברכוש, ואף עלול להיגמר באסון.

על כן, המעבר להנעה ירוקה, שהמדינה מעודדת בתוכניות אסטרטגיות, בהטבות מס ובמענקים להקמת תשתיות טעינה, נמצא בסכנה בגלל ועד הבית או השכן מלמטה. הנה סיפורם של כמה נהגים שחולמים על עתיד מהיר וירוק ובינתיים מתמודדים עם המציאות הישראלית. 

"הטעינה יכולה לקחת לי יותר מלילה. כדי לשנות את זה, הייתי צריכה להזמין את חברת החשמל כדי שיגדילו לי החיבור, וזה הליך ביורוקרטי מסובך. בסוף יצא שעמדת הטעינה שקיבלתי בחינם עלתה לי 4,000 שקל"

צילום: אילן אסייג

תמיד רציתי רכב חשמלי, בגלל הסביבה והחיסכון בעלויות. אפילו שקלתי לקנות את אחת המכוניות החשמליות של בטר פלייס אחרי פשיטת הרגל של החברה, אבל הטווח היה קצר מדי.

אחרי שבדקתי את השוק הגעתי ל-MG. זה היה מאוד נוח, הסוכן הגיע עד לעבודה וסיפר על המכונית. לגבי עמדת הטעינה, הוא שאל כמה שאלות פשוטות ואמר שהם ישלחו בדיקת סקר ונוכל להמשיך. אני גרה בבית פרטי, אז לא היה צריך לחתום על יותר מדי אישורים.

כשהגיע הבחור שעושה בדיקת סקר, היה נראה שהוא מחפף. הוא הקדים, ולא הייתי בבית. שכן עזר לי והראה לסוקר איפה ארון החשמל. הסוקר התלבט איתי בטלפון איפה כדאי להציב את עמדת הטעינה, והגיע למסקנה שחשוב שזה יהיה על הקיר ליד ארון החשמל. הוא אמר שאצטרך כבל טעינה של שמונה מטרים.

כעבור שלושה ימים באו המתקינים מחברת ההטענה. הראיתי את המיקום שהציע הסוקר, אבל הם ממש לא הבינו איך זה יכול לעבוד. הם ראו שהכבל צריך להיות יותר משמונה מטרים, והוא יעבור לאורך כל החצר. בנוסף, לא בטיחותי להעביר כבל מעל הגדר ואני גם חוסמת ככה את המדרכה. הם שאלו אותי איך הוא לא הציע שהעמדה תהיה בחניה שבתוך החצר. אלה היו חבר'ה יותר רציניים, שהתקשרו למנהל שלהם ואמרו לו שהם לא מתקינים.

הרכב של טולדנו בטעינה. מחסור בעמדות הטענה בדרוםצילום: אילן אסייג

הם עשו סקר נוסף ומילאו טופס חדש. הוחלט שהכבל יעבור בתוך האדמה, ויחצה שביל בטון. כבר למחרת לקחתי מישהו שחפר באדמה והניח להם צינור שדרכו אפשר להעביר כבל. זה לבדו עלה לי אלף שקל. אחר כך הם באו והתקינו.

היו לי עוד הפתעות בדרך. ביום שבו הם התקינו לא הייתי בבית. אחרי שהמתקינים סיימו הם אמרו שהם שמו לי עמדה בזרם של 16 אמפר, כי בכל הבית יש לי רק 24 אמפר. לכן הטעינה יכולה לקחת לי יותר מלילה. כדי לשנות את זה, הייתי צריכה להזמין את חברת החשמל כדי שיגדילו לי חיבור החשמל, וזה גם הליך ביורוקרטי מסובך. בסוף צריך לשלם עוד 3,000 שקל. כך יצא שעמדת הטעינה שקיבלתי בחינם עלתה לי 4,000 שקל.

עכשיו אני מאוד נהנית מהמכונית החשמלית. אני נוסעת איתה כל יום משדה צבי לבאר שבע וחזרה. אין לי צורך במכונית עם מנוע בנזין. מה שחסר לי אלה עמדות טעינה מהירות בדרום. באחת הנסיעות שלי על כביש 6 היה מקרה שנותרו לי רק 17 ק"מ בסוללה והעמדה המהירה ליד נען לא עבדה. הייתי צריכה לחבר את המכונית ב"כבל סבתא" (מטען נייד למכוניות חשמליות, ד"ש) לאחד השקעים. זה היה ממש מעצבן, היה לי ריטריט יוגה ובמקום להגיע רגועה, איחרתי והייתי עצבנית.

"בהתחלה חשבתי שאוכל להטעין עם כבל רגיל, אבל אז מצאתי את התקע מפוחם בתוך השקע. הייתי צריך לחצוב בקירות, וזה היה מבאס. עכשיו יש אצלי בבית 15 מטר של כבלים בין לוח החשמל למכונית"

צילום: עופר וקנין

אני נוסע על מכונית היברידית נטענת מסוג MG EHS. זו מכונית עם סוללה קטנה יחסית, לכן אפשר להשתמש גם בעמדות עם הספק נמוך.

הנסיעה העיקרית שלי היא מהבית בראשון לציון לעבודה באזור. לפעמים אני ממשיך לעוד סידורים או פגישות. למכונית יש טווח של 50 ק"מ על חשמל, כשלאחר מכן מנוע הבנזין משמש גיבוי, אבל אנחנו נוסעים הרבה רק עם המנוע החשמלי. תדירות התדלוקים שלי ירידה מארבעה לשני תדלוקים בחודש.

עברתי למכונית היברידית נטענת בזכות החיסכון – חיסכון מצפוני וגם כספי. בנסיעה שהיא נטו על חשמל אני פחות מזהם ופחות מזיק לסביבה. מבחינה כלכלית, זה הרכב הצמוד שלי בעבודה ואני מקבל הנחה משמעותית בשווי השימוש.

כשהתקנתי עמדת טעינה העבירו קו של שבעה מטרים מלוח החשמל עד עמדת הטעינה. חלק מהכבל חפור באדמה וחלק אחר בתעלה צמודה לקיר. הייתי צריך לחצוב בקירות, וזה היה מבאס. עכשיו יש אצלי בבית 15 מטר של כבלים בין לוח החשמל למכונית. אני גר בבית פרטי, אז לא היה צריך לקבל אישורים מהשכנים, אבל כן הייתי צריך בדיקת חשמלאי. זה עלה לי 2,500 שקל.

בהתחלה חשבתי שאוכל להטעין עם כבל רגיל, ושלהטעין את המכונית זה כמו להטעין שואב אבק גדול. יום אחד קמתי בבוקר ומצאתי את התקע מפוחם בתוך השקע. מאז הפסקתי להטעין ככה. אין מה לעשות, זה לא בטיחותי. אפשר לעשות את זה זמן קצר ובהשגחה צמודה, אבל לא יותר מכך - אחרת זה יכול להתלקח. המקרה הזה הבהיל אותי. המכונית חונה ליד שער מעץ, וזה רק מזל שלא קרה כלום. אני ממליץ לא לעשות את זה.

"הבדיקה היתה מרושלת. אמרו לי שהבית לא מתאים להתקנת עמדת טעינה. לא היה לי חיבור לארון חשמל, אבל לא הסכמתי לוותר. בסוף העברתי חשמל דרך הגג לחניה"

צילום: אילן אסייג

אני נוהג כבר יותר משלושה חודשים על טסלה. קניתי רק כשזה היה מתאים לצרכים שלי. בכל התקנה יש בעיות שונות, זה טבעי, אבל אנחנו בישראל עדיין חדשים בעסק של מעבר לחשמל.

הסיבה שקניתי מכונית חשמלית היא החשיבה הירוקה. זו התנהלות שהיא חסכונית במשאבים. מכונית כזו חוסכת הרבה גם בהוצאות; עלות הדלק למשפחה היא ההוצאה השנייה אחרי משכנתא. זה נחמד לא לשלם על דלק, וגם הטבות אחרות כמו אגרת רישוי נמוכה מעודדות מעבר למכונית חשמלית.

אני נוסע המון במכונית, בסביבות 40-30 אלף ק"מ בשנה. אני אוהב לטייל במדינה, נוסע שלוש פעמים בשנה לצפון, שלוש פעמים בשנה לאילת. רוב הנסיעות שלי הן טיולים, זמן איכות עם המשפחה. בנוסף, אני נוסע כל יום מהמושב לעבודה בשדרות או ברעננה.

טווח הנסיעה של הטסלה שלי הוא 350 ק"מ נטו. לא הגעתי למקום שבו אני תקוע. עם מכונית חשמלית מתכננים אחרת את הנסיעה, אבל אם תתנהל נכון, תגיע ליעד שאתה רוצה. גם אם זה כולל עצירה לטעינה מהירה בדרך.

הזמנתי טסלה כמו שמזמינים חולצה בעלי אקספרס. לא היה עם מי לדבר. פניתי לאפקון, שמשווקת עמדות טעינה של טסלה, והם הגיעו לבדיקת סקר ראשונית. הבדיקה הזו היתה מרושלת. מהר מאוד הם אמרו שהבית לא מתאים להתקנת עמדת טעינה. לא היה לי חיבור תלת-פאזי שמוביל חשמל לחניה.

המכונית צריכה חיבור ישיר לארון החשמל. לא היה לי חיבור כזה, אבל לא הסכמתי לוותר. אמרתי שלא יוצאים עד שלא נפתור את הבעיה. זה לקח קצת זמן, אבל פתרנו. עלינו לגג ובדקנו אם שם יש חיבור. בסוף ויתרתי על פרוז'קטורים שהיו על הגג והיו מחוברים ישירות לארון, והעברנו חשמל דרך הגג לחניה. עכשיו אני מרוצה.

עמדה ההטענה של טולדנו. לפעמים צריך להוציא כסף על אישוריםצילום: אילן אסייג

במקרה שלי, החניה פרטית ואני לא צריך אישורים. יש לי עובד שרצה רכב חשמלי ונתקל בהרבה בעיות. למשל, אם ועד הבית הוא חברת ניהול, לפעמים הם רוצים כסף על האישורים, ויש גם שאלה של מאיפה נלקח החשמל, אם יש שעון חשמל אישי או שמחזירים לבניין, ועוד. אבל מי שמצליח להתקין עמדה ולהשתמש במכונית פרטית הוא מאוד מרוצה. כל עוד אנחנו לא פולטים עשן יותר – הכל בסדר.

החלפתי המון המכוניות בשנים האחרונות. רכבי שטח וגם מכוניות של החברה. חווית הנהיגה בטסלה היא משהו שונה ומיוחד. אני כבר לא מתייחס למכונית בתור סמל סטטוס, אבל כן מחכה למכונית הבאה של טסלה, בגרסת Long Range, שתגיע במארס. מכונית היא משהו שמשרת אותי, ואני לא משועבד אליו.

"אני לא יכול להיות ספונטני. אני חייב לחזור הביתה בשעה מסוימת – אחרת לא אספיק לטעון מספיק זמן. אני חי על הקצה בכל מה שקשור לטעינה. אני צורך הרבה חשמל דרך ציוד שלא נועד לכך, וזה עלול להיות מסוכן"

צילום: אילן אסייג

אני בעלים של מכונית חשמלית מסוג GAC, שכבר הפסיקו לייבא לישראל. אני גר בשכירות בבית ישן, לכן הגדלת הזרם כך שיתאים לעמדת טעינה היא לא אופציה. אני מטעין את המכונית באמצעות כבל סבתא ומתחבר לשקע כוח רגיל – שנמצא מחוץ לבית.

בהתחלה רציתי להזמין מכונית חשמלית אחרת, מסוג MG. היבואנית הציעה לי עמדת הטענה, וכאן יצאתי מסע. קודם כל הייתי צריך למלא 15 טפסים. זה מתחיל בטפסים של היבואנים, ואחר כך עוד טפסים של חברת ההטענה, ואז גם טפסים של הבנק היחיד שאיתו היבואן עובד ונותן מימון למכונית. רק אחרי שהגיע סוקר הביתה, הם ביקשו גם שאדבר עם חברת החשמל.

אחרי המתנה ממושכת, בחברת הטעינה ביקשו ממני לצלם את לוח החשמל ואת המפסקים. אחרי שהראיתי להם, בחברה אמרו שאין סיכוי להתקין עמדת טעינה ושצריך להחליף את לוח החשמל.

בחברת החשמל רצו להגדיל את חיבור החשמל (חד פאזי 25 אמפר) – אך התשתית היתה מיושנת. העבודות בתוך הבית, כמו החלפת הלוח, צריכות להיות מבוצעות בעזרת חשמלאי פרטי, וכל הסיפור אמור לעלות לי יותר מעשרת אלפים שקל. זה לא כדאי כלכלית, בוודאי לא בבית שכור.

בסופו של דבר, לקחתי לנסיעת מבחן את ה-GAC, טענתי אותו בכבל סבתא וגיליתי שזה מספיק לצרכים שלי. אני נוסע מדי יום ממושב גבעתי שבאזור אשדוד לבאר שבע. החיסרון בטעינה כזאת היא האיטיות – כ-11-10 ק"מ של טווח בשעה. אני מסתדר עם זה, אבל אני לא יכול להיות ספונטני. אני חייב לחזור הביתה בשעה מסוימת – אחרת לא אספיק לטעון מספיק זמן – ולצאת בשעה מסוימת.  אני חי על הקצה בכל מה שקשור לטעינה. אני צורך הרבה חשמל דרך ציוד שלא נועד לכך, וזה עלול להיות מסוכן.

חשוב לי לנהוג במכונית חשמלית. אין סיבה שאשרוף דלק על הכביש כל יום. אני לא היפי סביבתי, אולי יאפי סביבתי. אני טבעוני ובבית אנחנו משתמשים בחיתולים רב-פעמיים.

המכונית של זהר בטעינה. הליך איטי ומסוכןצילום: אילן אסייג

הבעיה היא שיש חסמים בלי סוף שמפריעים לשימוש במכוניות חשמליות. לדוגמה, אני עובד מדינה, ובחניון אצלנו אין עמדות טעינה. איך המדינה רוצה לעודד מעבר למכוניות חשמליות אם היא לא דואגת לעמדות כאלה?

עמדות טעינה ציבוריות איטיות הן לרוב לא נגישות – בתוך חניונים נעולים או חסומות במכוניות בנזין, נגיד בחניון עד הלום במרכז ביג אשדוד שיחסית קרוב אליי. וזה לא רק זה: עמדות הטעינה נפתחות רק כשהחנויות נפתחות. לפני זה אי אפשר להטעין, גם אם המרכז פתוח. בקניון עזריאלי בבאר שבע יש הרבה עמדות טעינה, אבל תמיד הן חסומות בידי מכוניות בנזין. בסוף, למפעילי העמדות אין אינטרס שיטענו בהן, כי הם כבר קיבלו כסף מהמדינה על ההקמה – ומהטענה הם לא מרוויחים.

בסופו של דבר, בגלל כל אלה אני לא יכול להסתמך רק על מכונית חשמלית. אני מחזיק מכונית נוספת עם מנוע בנזין.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker