אחד הנמלים המשוכללים בעולם נמצא בחיפה — אבל לא נותנים לו לעבוד

ארבעה חודשים חלפו מאז הגיעה האונייה הראשונה לנמל המפרץ החדש בחיפה, אבל למרות הפאר, ההדר והמנופים המרשימים, המתחם עדיין מנומנם.

"במלחמה המתנהלת בין הממשלה לעיריית חיפה, אנחנו הקורבן", אומר בתסכול יואב צוקרמן, לשעבר סמנכ"ל הפיתוח של חברת נמלי ישראל, וכיום הדירקטור הישראלי בחברת הענק הסינית SIPG — שמפעילה את נמל שנחאי וזכתה בחוזה להפעלה ל–25 שנה של הנמל החדש בחיפה.

• נמל המפרץ החדש עוד מעט נפתח - אבל הפקקים בנמלים לא ישתחררו
• השרה מיכאלי מאותתת לכיוון הפרטה — וארבע קבוצות נותרו במרוץ על נמל חיפה
• הפקק בנמלים: אונייה עם 60 אלף טונות תירס מחכה כבר חודש לפריקת המטען

"לבניין היחיד בנמל, שממנו פועלים משרדי ההנהלה וממנו מופעל חדר הבקרה והשליטה מרחוק במנופים — קיבלנו אישור אכלוס (טופס 4; ע"כ) רק לפני שבוע", מוסיף צוקרמן. "הנמל אמור היה לעבוד כבר בתחילת השנה. אם היו נותנים לנו להתחיל לעבוד בזמן, אפשר היה להוריד לאפס את פקקי התנועה בנמלי ישראל".

נמל המפרץ נמצא בהרצה ורק עשר אוניות פקדו אותו מאז יולי. הוא עדיין אינו מייבא סחורות, ופעילותו מסתכמת ביצוא של מכולות ריקות שהצטברו במגרשי האחסון במפרץ חיפה.

בבניין ההנהלה החדש מקבל את פנינו בחיוך מנכ"ל נמל המפרץ, מי־האו צ'יאנג, שמזדרז להוביל אותנו לחדר הבקרה שממנו מופעלים מנופי הנמל. הוא מציין בגאווה כי מרבית המפעילים הם נשים. זאת, כהיענות לבקשת מנכ"לית משרד התחבורה לשעבר, קרן טרנר, שביקרה בנמל שנחאי לפני שנתיים וחצי. "כשאנחנו מבטיחים משהו, אנחנו מקיימים", מציין צ'יאנג. לדבריו, "מפעילה אחת צעירה יכולה להפעיל שישה מנופים בו־זמנית. זה אומר שנוכל לעבוד כל הזמן, ללא הפסקה".

הנמל מעסיק כיום כ–80 עובדים — יהודים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים, ועוד כ–50 עובדים במיקור חוץ (בניקיון ובאבטחה). גם 35 עובדים סינים נמצאים בנמל ומדריכים את העובדים הישראלים. בינואר צפוי הנמל לעבור למתכונת של עבודה מלאה, ואז יועסקו בו כ–130 עובדים וכ–70 עובדים במיקור חוץ, כאשר רק חמישה עובדים סינים צפויים להישאר.

התחרות המתפתחת בין נמל המפרץ לנמל חיפה — הנשלט בידי ועד חזק וכעת עומד לפני הפרטה — היא לב סיפור הקמת הנמל החדש. צ'יאנג מספר כי לא הוזמן לביקור בנמל חיפה הישן. "הם רואים בי אויב", הוא אומר בחיוך. "הצלחתי להיכנס לשם רק פעם אחת, כשהוזמנתי לפגישה בתחנת כיבוי האש".

בתשובה לשאלה האם יאפשר נמל המפרץ לעובדיו להתארגן, עונה צוקרמן בזהירות: "לפי החוק, לעובדים מותר להתאגד. אבל הסכמי העבודה שחלים בנמל הממשלתי מאז שנות השישים לא נוגעים לנמלים החדשים ולא חלים עליהם".

הנוכחות הסינית

SIPG מפעילה בשנחאי את הנמל האוטומטי הגדול בעולם. במקום המנופים המיושנים שאליהם התרגלנו בנמלי חיפה, אשדוד ואילת (המופעלים בידי אדם היושב בחדר המכונות של כל מנוף, ופעילותם תלויה במנופאי שיורד ועולה בסולם ועובר בין מנוף למנוף), היא הביאה לנמל המפרץ, בהשקעה של מאות מיליוני שקלים, את הדור המתקדם בעולם של מנופי ענק המוסעים לאורך 400 מטר, על שמונה מסילות. כל אחד מששת המנופים מתנשא לגובה של 100 מטר ושוקל 1,000 טונה.

"הטכנולוגיה שהבאנו לחיפה היא המתקדמת ביותר בעולם", אומר צ'יאנג. "רק לנמלים בודדים בעולם יש אפשרויות מתקדמות כאלה. המנופים נבנו בידי ZPMC הסינית", הוא מדגיש. "90% מהמנופים בנמלים בארה"ב הותקנו בידי החברה הזו, לכן לא ברורות לנו הטענות על כך שהנוכחות הסינית בחיפה תפריע לאמריקאים. מכל מרפסת בחיפה ניתן לראות טוב יותר את המתרחש בנמל הישן. אנחנו לא צריכים להשקיע מאות מיליוני שקלים במנופים בשביל זה".

לפני שנה וחצי, לאחר שהותקנו המנופים החדשים, הגיעה לנמל המפרץ שרת התחבורה דאז, מירי רגב. כשהיא מלווה בחברי מרכז ליכוד, היא הצהירה בהתלהבות כי הרציף המרשים ייקרא על שם ספינת האצ"ל אלטלנה, שהוטבעה בידי צה"ל בקיץ 1947. צ'יאנג ניסה לשווא לשכנע את רגב לשנות את החלטתה והציע לקרוא לרציף בשם שישקף את הקשר בין ישראל לסין. לשמחתו, חברת נמל חיפה העדיפה בסופו של דבר כי רציף אלטלנה ייחנך בתחומה, וכך נחסכה המבוכה מהחברה הסינית.

"עבורנו, להכיר את ישראל זה אומר להכיר את ההיסטוריה המערבית". אומר צ'יאנג, בן 52, חובב היסטוריה נלהב, שמיד עם הגיעו לישראל רכש כרטיס מינוי של אתרי רשות הטבע והגנים והספיק לבקר בכל האתרים הארכיאולוגיים במדינה.

"נזק של מאות מיליוני שקלים בחודש"

מלבד הרציף המרכזי נבנו בנמל המפרץ שני רציפים נוספים, שגם הם מיועדים בעתיד למכולות. כדי לא לפגוע בנמלים הקיימים בחיפה ובאשדוד, נמל המפרץ יורשה להתקין בהם מנופים רק כשהיקף פעילות הנמלים השנתית בישראל תגיע ל–5 מיליון מכולות. כיום, עוברים בנמלי ישראל יותר מ–3 מיליון מכולות בשנה.

לפני שלושה חודשים ביקשה הנהלת נמל המפרץ לעשות שימוש בשני הרציפים הריקים כדי לסייע בעומס בנמלים בפריקת מטען כללי — שאינו מצריך מנופים. ההסתדרות התנגדה לבקשה, בטענה שהדבר יפגע בנמלי חיפה ואשדוד הוותיקים ומנוגד להסכמים עם חברת SIPG.

במכתב תשובה חריף ששלחו לפני חודשיים עדי חכמון, סגנית הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ואבנר פלור, סמנכ"ל משרד התחבורה, נדחו טענות ההסתדרות: "נמלי ישראל, הן באשדוד והן בחיפה, נמצאים זה חודשים רבים בעומס כבד וחריג המתבטא בתורים ארוכים וזמני המתנה ממושכים של כלי שיוט לכניסה לנמל לקבלת שירות", הם כתבו. "עומס זה מסב נזק המוערך במאות מיליוני שקלים לחודש — המושתים על כלל המשק הישראלי. המדינה לא נתנה כל התחייבות לעובדי חברות הנמלים, בשום שלב, כי נמל המפרץ יעסוק רק במתן שירותי נמל למכולות".

למרות המענה הברור, היתר להפעלת שני הרציפים בנמל המפרץ עדיין לא ניתן והם עומדים בשיממונם. "בזמן מאוד קצר ניתן להפעיל את הרציפים, אבל המדינה לא נותנת לי להפעיל אותם מחשש לתגובת נמל חיפה", אומר צוקרמן. "זה כאילו אתה נוסע בפקק מטורף בנתיבי אילון ויש שם שני נתיבים פנויים, אבל אומרים לי שאי אפשר לפתוח".

כולן רוצות את כספי הארנונה

שישה מיליון טונה של אבן בזלת שונעו למפרץ חיפה כדי להקים את שובר הגלים הראשי של הנמל, שאורכו 882 מטר. לפני שלוש שנים, לתדהמת משרדי הממשלה והחברה הסינית, ביקשה עיריית חיפה לעצור את בניית הנמל, מכיוון שלטענתה, הוא מפריע להארכה ב–500 מטר של מסלול שדה התעופה הסמוך. בפשרה בין הצדדים, סוכם כי שער הכניסה לנמל יועתק וכך לא יפריע לפרויקט התעופה העתידי.

"שובר הגלים יכול לסייע להארכה של מסלול שדה התעופה לתוך הים", אומר צוקרמן. "אין לנו כל התנגדות להקמת שדה תעופה בינלאומי לידינו. להפך, זה רק יכול לעזור. מבחינתנו ניתן גם להאריך את המסלול אפילו עוד יותר, כך שהשדה ישמש גם לטיסות ארוכות לארה"ב ולמזרח הרחוק, ולא רק ליעדים קרובים באירופה".

עוד תוצאה של המלחמה המתנהלת בין משרדי הממשלה לעיריית חיפה היא עיכוב חיבור הנמל למסילת רכבת. הקמת הגשר מעל נחל הקישון תושלם, לפי הערכות, רק עוד שלוש שנים, ומנכ"ל הנמל, צ'יאנג, מוטרד מהעלויות הכבדות שנגרמות בשל כך. "כדי להוביל מכולה מהנמל לתחנת הרכבת נצטרך לעשות שימוש במשאית שתיסע לתחנת הרכבת הנוכחית", הוא אומר. "כל נסיעה כזו עולה לנו 200 שקל וכמובן מוסיפה לעומס התנועה במפרץ חיפה".

המחלוקת העכשווית בין SIPG לעיריית חיפה נסובה על הדיונים המתנהלים בוועדה הגיאוגרפית של משרד הפנים — שאמורה להכריע לאיזו רשות מוניציפלית שייך הנמל, ולמי הוא ישלם ארנונה. על השליטה בכספי הארנונה מתמודדות עיריית חיפה, קרית ביאליק, קרית מוצקין, קרית ים, קרית אתא, עכו, טירת כרמל, טמרה, זבולון, חוף הכרמל, מטה אשר, רכסים, עוספייה, נשר ודליית אל־כרמל.

בדיונים הביעה SIPG התנגדות לשיוכה לחיפה, בין השאר, בטענה כי החברה הכלכלית של עיריית חיפה שותפה בפרויקט נדל"ני וכלכלי של חברת נמל חיפה — שעומדת כעת להפרטה — במסגרתו חלק מהנמל יהפוך לרציף תיירותי שיכיל מסחר, מלונאות ומסעדות. במהלך הדיונים בוועדה אמרה ראש העיר חיפה, עינת קליש־רותם, דברים קשים על החברה הסינית: "אני מבינה שפשוט רוצים שחברה מסחרית תנהל את העיר חיפה".

הזמנה שנשלחה לראש העיר בידי החברה הסינית להגיע לנמל המפרץ ולהתרשם מפעילותו, עדיין לא נענתה. שאלנו את עיריית חיפה לסיבות למתיחות, ושם אמרו לנו כי "הוועדה הגיאוגרפית של משרד הפנים דנה בחודשים אלה על מעמדו ושייכותו של נמל המפרץ. SIPG הביעה דעתה שאינה מעוניינת להשתייך לתחום המוניציפלי של חיפה. כמובן שנשמח לראות את הנמל חלק מהעיר — ואז נגיע לשיתוף פעולה פורה".

צ'יאנג מוטרד מאוד מהמתיחות בין משרדי הממשלה לעיריית חיפה, ומבקש לעשות הכל כדי לפתור את המחלוקות. "בזכות מערכת היחסים בין חיפה לשנחאי ששררה בעבר — ערים תאומות מאז 1993 — החלטנו להגיש הצעה ולהתמודד על הפעלת נמל המפרץ", הוא מדגיש. "בישראל הבהירו לנו כי מדובר בהסכם שיש לו חשיבות לאומית, ולכן התקשינו להבין את הבעיות שהתעוררו לאורך הדרך. אנחנו משוכנעים שאת כל הבעיות ניתן לפתור ונוכל להביא את נמל המפרץ בחיפה להפוך לאחד הנמלים המובילים והטובים בעולם. בכך נביא לעיר ולישראל בשורה כלכלית של ממש".