אין קשר לשמירת שבת: הסיפור האמיתי מאחורי הספין של ביטול נסיעות האוטובוסים

ביטול הקווים שנסיעתם גלשה לשבת הוא תרגיל תקשורתי להסטת הדיון מצמצום שיטתי של ההוצאה על תחבורה ציבורית, באמתלת התייעלות ■ אבל ישראל אינה עסק, וכמדינה היא צריכה לתת לאזרחיה שירות טוב ■ במקביל, פועלת בה בשבת רשת אוטובוסים שלמה באין מפריע

מירב מורן
מירב מורן
שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ'
שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ'צילום: נעם ריבקין פנטון / פלאש 90

מחר בבוקר, כאשר חנה (השם המלא שמור במערכת), תצא מביתה ביישוב הקטן בשרון ותצעד לתחנה, היא תגלה שהאוטובוס שעליו תיכננה לעלות כדי להגיע לעיר הסמוכה, בוטל. הסיבה היא שהקו שקישר במשך שנים את יישוב מגוריה לעולם שבחוץ, נכנס לרשימה השחורה של הרשות הארצית לתחבורה ציבורית. ברשימה מופיעות כמה עשרות נסיעות שנועדו להתבצע בסמיכות למועד כניסת השבת - מעמד שסידר להן חשיפה תקשורתית נרחבת בסוף השבוע החולף.

ביטול קווים תחת אמתלת השבת הוא תרגיל תקשורתי מבריק להסטת הדיון ממהלך קיצוץ רחב יותר וממדיניות שתכליתה צמצום ההוצאה הממשלתית על תחבורה ציבורית. הפרסום יצא בתזמון נוח לכל הנוגעים בדבר: השמאל הליברלי המצטמק קיבל הזדמנות לנופף בקלף אלקטורלי בדמות איום הכפייה הדתית. שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' גם לא ניזוק מהרעש, והוא אף עשוי לקצור אהדה במחנה מצביעיו שומרי השבת.

האמת קצת שונה: ביטול הקווים שנסיעתם גולשת לתוך השבת מצטרף למאות ואולי אלפי נסיעות אחרות שבוטלו ועוד יבוטלו מבלי שיזכו לכותרות, ומתחברות לרשימה שחורה של הרשות הארצית לתחבורה ציבורית. הרשימה נולדה בהחלטה שהתקבלה לפני שנה, עת התחלפה ההנהלה ברשות, ואנשי המקצוע התבקשו לרכז את נסיעות האוטובוסים שיש בהן מעט נוסעים.

באותה עת סגר משרד האוצר את התקציב ל"תוספות השירות" - מעין קופה קטנה שהוקצתה למתכנני התחבורה למימון שינויים בשירות האוטובוסים. בכל שנה הועברו לקופה הזו לפחות 100 מיליון שקל, והם שימשו את הרשות הארצית לשיפור השירות.

בד בבד עם חיסול הקופה הקטנה, החל הקיצוץ: במקום להגדיל תדירות, מסיטים נסיעות מקו לקו, ובשביל להקים קו חדש, מדללים ומבטלים נסיעות בקו אחר. בתחילת החודש, למשל, בוטלו קווי האוטובוסים 11 ו-12 שעברו ביישובי עמק חפר כמה פעמים לאורך היום, ומהחודש יפעלו רק בימי שישי.

הסכומים שהועברו לחברות עבור נסיעות נוספות, במיליוני שקלים

בסוף החודש יקוצרו מסלולי הקווים 40 ו-41 בלב השרון, ולכן הם לא יעברו עוד במושב ינוב, שנותר כמעט מנותק משירות התחבורה הציבורית. כך גם הקו שנסע בין באר שבע לתל אביב, שירד ממצבת השירות לפני כמה חודשים ופועל מאז רק בימי שישי. לביטולים אלה ולאחרים אפשר למצוא הצדקות, חלקן משכנעות והגיוניות וחלקן מאולצות למדי, אך בכל המקרים הביטול מותיר מאחוריו נוסעים מאוכזבים.

הורגים את הסוס

בתגובה לפנייה רשמית לרשות הארצית לתחבורה ציבורית לגבי תוכניות לביטול נסיעות נמסר בתחילה "לא היו דברים מעולם". בפנייה חוזרת נמסרה ההודעה הבאה: "בימות החול כל הזמן מבטלים נסיעות. בוחנים קווים לא יעילים, בודקים היכן יש מיעוט נוסעים, ומסיטים נסיעות בהתאם".

השאיפה להתייעל היא מדרון חלקלק. במשל המפורסם על האיכר שהאכיל את הסוס שלו בפחות ובפחות חציר, הוצאות החווה על מזון למשק החי ירדו פלאים, אבל הסוס מת. אותו דבר יכול לקרות לתחבורה הציבורית בישראל. כיום היא מתאפיינת בתכונות מיוחדות שעולות כסף: האוטובוסים מגיעים לכל מקום, מתחילים לנסוע השכם בבוקר ופעילים עד אחרי חצות, ובתעריפים נמוכים להפליא. ברוב המדינות, גם כאלה שנתפשות כעשירות בהרבה מישראל, אין שירות תחבורה ציבורי בהיקף דומה, בוודאי שלא במחירים כאלה, לבטח לא בפרברי הערים. במדינות רבות, ביישובי פריפריה קטנים ודלילים, לפעמים אין שירות תחבורה ציבורית כלל. חבל לדרדר את ישראל למציאות כזאת, בגלל דחף להתייעלות שנובע משיקולים כלכליים. מדינת ישראל אינה עסק, היא חברה ושואפת לתת לאזרחיה שירות טוב.

בלדה לאוטובוס הריק

מספר נוסעים בקו אוטובוס - קריטריון כניסה ל"רשימה השחורה" של קווים לביטול - הוא מדד מתעתע. במקרים רבים נסיעות עם מעט נוסעים הן חיוניות יותר לאיכות השירות מאשר נסיעות שבהן נוסעים רבים. כך למשל, באוטובוסים של השעות הקטנות בלילה והשכם הבוקר לעולם ייסעו מעטים בהשוואה לשעות הפעילות ביום. אך דווקא נסיעות אלה משלימות שירות איכותי שאינו תלוי ביקוש ולכן אפשר לסמוך עליו, במקום לנסוע במכונית הפרטית הצמודה לכל מקום.

תחנת אוטובוס בראש העין
תחנת אוטובוס בראש העיןצילום: עופר וקנין

כך גם הקווים שעוברים בין יישובים קטנים בשומרון, בנגב ובגליל. הם תמיד יסיעו מעטים, בוודאי בהשוואה לאוטובוסים תוך-עירוניים. לנוסעים באוטובוסים המלאים בירושלים, חיפה ותל אביב, יש אלטרנטיבות: קווים במסלולים דומים ולעתים זהים לגמרי, מוניות, מוניות שירות ואפילו אופניים.

תושב היישוב או הכפר שחפץ להגיע לעיר הסמוכה, לעומת זאת, יכול לבחור בין שתי אפשרויות: מכונית פרטית - או אוטובוס שמגיע ליישוב חמש-שש פעמים ביום. אם התושב עני, חולה, זקן או נער שלא רשאי לנהוג, האוטובוס הוא האפשרות היחידה. קווים ונסיעות עם מעט נוסעים מייצגים לפיכך צרכים חשובים יותר מנסיעות עם נוסעים רבים.

במשרד התחבורה עלולים להתאהב במראה גרף הנסיעות היורד ומייצג הוצאה "יעילה" יותר של התקציב. מכיוון שרוב מקבלי ההחלטות אינם משתמשים בתחבורה ציבורית, הפקידים בשני המשרדים לא יבחינו בפגיעה באיכות השירות של הנוסעים כיום באוטובוסים.

הנוסעים שלא נספרים

אוטובוס שנוסע ריק תמיד הוא משאב מבוזבז. ואולם, במקרים רבים מאוד הנסיעה הריקה היא תוצאה של תדירות נמוכה, לוח זמנים או מסלול לא מתאים, או אי-ידיעה על קיומו של השירות. את כל הנוסעים שלא משתמשים באוטובוס בגלל סיבות כאלה אי-אפשר לספור, ובהיעדר נתונים קשה לשכנע שהבעיה נעוצה באי־התאמה לצרכים. כשהרבה נוסעים מוותרים, גם אם הדבר הוא תוצאה של אי-ידיעה על קיומה של הנסיעה - הכי קל לקצץ אותה, וכך לדחוף לשימוש ברכב פרטי.

דווקא הנסיעות הכמעט ריקות חשובות למתן שירות טוב
דווקא הנסיעות הכמעט ריקות חשובות למתן שירות טובצילום: תומר אפלבאום

לדוגמה, השבוע הגיעה ל-TheMarker פנייה מתושב המועצה צור הדסה שעובד בתל אביב. הוא התלונן שאינו מוצא מקום להעמיד את מכוניתו בחניון חנה וסע בצומת שפירים. בצור הדסה, מועצה מקומית בת 10,000 תושבים בהרי ירושלים, יש שירות תחבורה ציבורית מגוון, המאפשר להגיע לתחנה המרכזית בירושלים, שממנה יוצאים באופן תדיר אוטובוסים ורכבות למרכז העסקים בתל אביב. התושב המתלונן תמה על עצם השאלה על האוטובוסים מצור הדסה.

המסקנה היא שצריך לשפר את מערכת התחבורה הציבורית שמקשרת בין מקום מגוריו לעיר הגדולה הסמוכה, ולא לצמצם אותה בגלל מספר נמוך של נוסעים. במחיר ההשקעה המתוכננת בחניון ל-2,000 מכוניות בשפירים - 700 מיליון שקל - ניתן היה לספק שירות תחבורה ציבורית ראוי לצור הדסה וליישובים דומים. התייעלות נבונה היא שיפור הקו ולא ביטולו - בחינה מדוקדקת של המסלולים ולוח הזמנים, תכנון מחדש והנגשת השירות באמצעות תחנות נוחות ומידע זמין.

ההוכחה לכך שהקיצוץ שעורר סערה הוא מסך עשן לרוח הקיצוץ הכללית הנושבת במשרד התחבורה בדחיפת משרד האוצר - היא מצבת קווי השבת שממשיכים לפעול כרגיל, בלי הפרעה.

נוסעי התחבורה הציבורית מכירים את הקווים הבינעירוניים שמפעילות חברות האוטובוסים ברחבי הארץ בסופי השבוע: את הנסיעות שעוברות בין הערים במחוז חיפה והעמקים בלילות שישי, ואת האוטובוסים שיוצאים מבוקר שבת בתדירות שבין חצי שעה לשעה מאילת, קרית שמונה, נהריה ועוד. בנסיעות אלה, שהן שירות תחבורת סוף השבוע החשוב באמת, איש אינו מתכוון לקצץ. אולי מפני שיש להן ביקוש, ובזכות הפדיון המתקבל מהנוסעים - המדינה לא מפסידה עליהן, היא מרוויחה כסף, והן אינן מעיקות על קופת המימון של התחבורה הציבורית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker