תעצרו את העיר: מיזם התחבורה הציבורית בשבת נועד לכישלון

כמה מתקציבי החינוך והניקיון של ת"א ייפגעו כדי להגשים את חלום התחבורה הציבורית וה"מלחמה" בשר הפנים והשלטון המרכזי?

משה חנוכה
משה חנוכה
רון חולדאי משיק את מערך ההיסעים החדש ברחבי גוש דן, נעים בסופ"ש
רון חולדאי משיק את מערך ההיסעים החדש ברחבי גוש דן, נעים בסופ"שצילום: מוטי מילרוד
משה חנוכה
משה חנוכה

ספוילר: תחזירו את הקלשונים, אני לא מתכוון לכתוב את דעתי על רעיון התחבורה הציבורית בשבת. לא הפעם. זה לא שאין לי דעה בעניין, אבל במקרה הזה היא פשוט לא ממש חשובה. חכמים ממני כבר אמרו שזה לא נאור במיוחד לגזול את יום החופש היחידי של נהגי האוטובוסים ונותני השירותים.

אחרים, חכמים לא פחות, טוענים בלהט שתחבורה ציבורית בשבת היא דווקא הביטוי הטהור ביותר לחופש, בהיותה האלטרנטיבה הצודקת היחידה למי שאין בידיו רכב פרטי ולא יכול להגיע לים, לביקור חולים או לבילוי משפחתי שגרתי. על המתח הזה, בין היותה של מדינת ישראל יהודית לדמוקרטית, נכתבו תילי מלים. על הסטטוס־קוו הנשמר מימי קום המדינה והצורך לנפץ או לשמר אותו בישראל של 2020 אין צורך להכביר. השאלה הגדולה היא האם מיזם התחבורה בשבת שיצא באחרונה לדרך בקול תרועה רמה הוא לא צעד אחד רחוק מדי עבור ראשי ערים — אמיצים ונחושים ככל שיהיו. האם החלטתם של ראשי הערים, בחסות החוסר הטראגי בממשלה מתפקדת, להחליף את שיקול דעתה וכושר ביצועה של המדינה — לא מרחיק לכת? האם לא מדובר בבומרנג שיחזור בסופו של דבר לידיו של השלטון המקומי? החשש שלי הוא שמכת הבומרנג החוזר תהיה כואבת ומפתיעה במיוחד.

זה זמן רב שקיים עימות בין הרשויות המקומיות בישראל לשלטון המרכזי. לא פעם המדינה מקבלת החלטות שמעמיסות על גבם של ראשי הערים אחריות לתחומים ועניינים שעל פי החוק (וההיגיון) היו נתונים במצב תקין לטיפולה של המדינה. רק באחרונה שמענו את זעקתם של ראש הערים על חוק הקייטנות או הצהרונים שהביאו לשינויים דרמטיים באופן שמצא עיריות רבות לא ערוכות — לא תקציבית ולא ארגונית — ואילץ אותן לשלוח יד עמוק לכיסן. הפלונטר הפוליטי מביא אתו גם פלונטר ביורוקרטי בהעברת תקציבים לרשויות מקומיות, ובתוך כל אלה נדרשים ראשי ערים לסגל יכולות של אקרובטים למול הדרישות של תושביהם לשמירה על איכות החיים והשירותים.

האמביציה של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שמצליח בשנות כהונתו להפוך את עירו למושא גאווה, ספק קנאה, של ישראלים רבים — מובילה אותו הפעם, כך אני חושש, לכיוון שגוי. הבחירה להפעיל תחבורה ציבורית לא דומה לבחירה שלקחה עיריית תל אביב, למשל, לממן את הוצאות האירוויזיון הכבדות. הרי לא מדובר באירוע חד־פעמי, אלא בתהליך מתמשך, ארוך טווח, עם משמעויות חברתיות וכלכליות לא מבוטלות.

וחשוב לציין, חולדאי הוא כנראה מראשי הערים הטובים בישראל. רבים בעולם יכולים ללמוד מהמנהיגות המוניציפלית של האיש, אבל הפעם אני חושש שהלכו שם צעד אחד רחוק מדי.

כן, המיניבוסים היו מלאים עד אפס מקום, התחנות מלאות, ההתרגשות גדולה והאייטמים בתקשורת מריעים. אין ספק שהצורך בקווי הסעת המונים בחינם ימצא ביקוש. אבל מה התוחלת של פרויקט כזה? מה אורך הנשימה שלו? שנה? ומה אז? כמה מתקציבי החינוך של העיר תל אביב, כמה מתקציבי פינוי הגזם והאשפה שבבסיס פעילות העירייה ייאלצו להיפגע כדי להגשים את חלום התחבורה הציבורית וה"מלחמה" בשר הפנים והשלטון המרכזי? ומה יהפוך את המיזם מעוד פעילות יחסי ציבור מושקעת (ומוצלחת למדי) מכספי הארנונה של תושבי תל אביב־יפו, לאירוע משנה מציאות באמת?

התשובה לתיקון חברתי לא טמונה בקיצורי דרך שלופים מהמותן ובניסיון להחליף את המדינה, יהיה היעד חשוב ככל שיהיה. בניסיון הזה, שמחליף את המדינה בשביל מוצר נחשק ונוצץ, יש לנהוג במשנה זהירות. לא כל העיריות במדינה הן עיריית תל אביב, וגם עיריית תל אביב היא עדיין לא ממשלה.

הכותב הוא חבר מועצת העיר הוד השרון, לשעבר יו"ר דירקטוריון החברה לקידום החינוך והתרבות — חל"צ

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ