אופניים חשמליים וקלנועיות הורגים יותר אנשים - אבל האש מופנית לקורקינטים

בחודשים האחרונים התפתח שיח נוקב כלפי הקורקינטים החשמליים, וספציפית כלפי החברות שמשכירות אותם ■ אולם הנתונים מראים תמונה אחרת - אופניים חשמליים אחראים לפי 19 יותר הרוגים ופי 8.5 יותר פצועים מאשר קורקינטים

אמיתי זיו
קורקינטים חשמליים של בירד בארה"ב
קורקינטים חשמליים של בירד בארה"בצילום: ROBYN BECK / AFP

בחודשים האחרונים התבסס שיח נוקב כלפי הקורקינטים החשמליים, וספציפית כלפי החברות שמשכירות אותם. הכותרות מדממות ומדברות על כאוס, טרור ומגיפה. אלא שהשיח הזה מנותק במידה רבה מהמידע ומהעובדות. 

בישראל קיימת משפחה של כלי תחבורה שמוגדרים על ידי הרלב"ד - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בשם הקיבוצי "כלים לא מרושיינים", כלומר - שאינם דורשים רישיון על מנת לנסוע בהם. בתוך הקבוצה ניתן למנות שלוש קטגוריות עיקריות: אופניים חשמליים בבעלות פרטית, קורקינטים חשמליים בבעלות פרטית וקורקינטים חשמליים שיתופיים של חברות כמו בירד, ליים ואחרות. הקבוצה הראשונה היא זו שאחראית למרבית הנזק - אך הקבוצה האחרונה היא זו שחוטפת את מרבית האש. 

תאונה בין רוכב קורקינט למשאית
תאונה בין רוכב קורקינט חשמלי למשאיתצילום: מוטי מילרוד

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה דו"ח חדש וכתבה ששיעור הבעלות על אופניים חשמליים בישראל עומד על 5.7% ממשקי הבית והוא נמצא בירידה. שיעור הבעלות הפרטית על קורקינטים חשמליים עומד על 3.3%. כלומר, שיעור הבעלות על אופניים חשמליים גדול פי 1.7 מאשר על קורקינטים.

על פי נתוני הרלב"ד מ-2018, היו פי 19 יותר הרוגים מתאונות שמקורן באופניים חשמליים מאשר בקורקינטים. נראה כי נתוני 2019 יצביעו על פער קטן יותר, אך עדיין משמעותי - שני הרוגים מתאונות שמקורן קורקינטים חשמליים מתחילת השנה, לעומת 12 הרוגים מתאונות שמקורן באופניים חשמליים. בסך הכל, נהרגים בכל שנה בישראל יותר מ-300 איש בתאונות דרכים.

הרוגים ופצועים מאופניים ומקורקינטים ממונעים

ב-2018 נפצעו באורח קשה 427 בני אדם בתאונות דרכים בקטגוריית הכלים הלא מרושיינים, מתוכם 342 שמקור פציעתם באופניים חשמליים, ו-38 פצועים מתאונות שמקורן בקורקינטים - פי תשעה יותר פצועים קשה לרעת האופניים החשמליים.

למעשה, ב-2018 נרשמו יותר פצועים קשה בתאונת קלנועית מאשר פצועים קשה בתאונת קורקינטים - 47 פצועים מול 38 בהתאמה. מספר ההרוגים בתאונת קלנועית שווה למספר ההרוגים בתאונות קורקינט. האם שמענו על טרור הקלנועיות? על דרישה להוריד אותן מהכביש? על חובה לחבוש קסדות? לבצע מבחן תיאוריה? 

קורקינטים על המדרכה בתל אביב
קורקינטים של חברת ההשכרה ליים בתל אביב צילום: מרב מורן

יש היגיון לפער בין אופניים חשמליים לקורקינטים: הקורקינט הוא כלי קל משקל יותר מאשר אופניים חשמליים. מרכז הכובד שלו נמוך יותר, ומנועו מוגבל. בין שתי קטגוריות הקורקינטים, השיתופיים ידידותיים יותר: הם מוגבלי מהירות על פי החוק - 25 קמ"ש מקסימום - מול ג'ונגל שלם של עוצמת הההנעה בכלים הפרטיים; הקורקינטים השיתופיים הם ברי מעקב, על בסיס GPS; הם ממוספרים וניתן לאתר את הנוסע במידת הצורך, ועד כה גילו חברות השכרת הקורקינטים שיתוף פעולה יוצא דופן עם הרגולציה - הן מעודדות קסדות, דורשות הצגת רישיון נהיגה ואוכפות את מגבלת הגיל. 

מול הלובי הקולני נגד הקורקינטים צריך לזכור את הלובי השקט למענם - אלפי משתמשי השירות, שמוצאים בו פתרון תחבורתי משלים נהדר למציאות התחבורתית הבלתי אפשרית בגוש דן. וזו נקודה חשובה: הקורקינטים מורידים מכוניות מהכביש - בין אם אלו מכוניות פרטיות או מוניות, וזה הגביע הקדוש של כל פתרונות התחבורה. בעיר שמשית, הקורקינטים מספקים פתרון מושלם למרחקים הקצרים, שקט, לא מזהם, וכאמור - לא קטלני. 

את הרגולציה יש לנסח בקור רוח, לאור הנתונים ומכלול השיקולים. כדאי להפנות את מאמצי החקיקה, האכיפה והפיקוח כלפי מחוללי הנזק האמיתיים - האופניים החשמליים. בהתבסס על העובדות, יש דווקא מקום לעודד את חברות שיתוף הכלים. אפשר לחשוב על רגולציה מדורגת כלפי הכלים הבלתי מרושיינים, שמבוססת על הספק הכלי, מהירות מקסימילית או תנע (בדומה לרגולציית הרחפנים, שמבוססת על משקל הכלי).

כל זה לא בא להוריד אחריות מהשלטון המרכזי והשלטון המקומי לדאוג לשבילי אופניים מוסדרים, מדרכות רחבות, תחבורה ציבורית נאותה שבעה ימים בשבוע, ובכלל, תכנון ארוך טווח של ערים מכוונות בני אדם. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker