שדה דב, הלילה האחרון: "זה היה עורק החיים שלנו. הסגירה תפגע בנו בכל תחום" - רכב ותחבורה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שדה דב, הלילה האחרון: "זה היה עורק החיים שלנו. הסגירה תפגע בנו בכל תחום"

הטיסה האחרונה מהשדה התל אביבי יצאה אמש, ולוותה בתחושה עגומה מצד הנוסעים והעובדים ■ "אמא שלי פה ומתבגרת. עכשיו יהיה סרט לבקר אותה", אמרה עדנה, בת 60 מאילת. "אנשים שטסים פעם בשנה לחופשה לא מבינים את המציאות הזאת. זה יפגע בנו בכל תחום"

13תגובות
הנוסעים ממהרים לעלות לטיסה האחרונה
אסנת ניר

שדה דב, 21:30, הנוסעים בטרמינל ממתינים לטיסה האחרונה שתצא מהשדה לאילת, רגע לפני סגירתו. על פניו זהו מאורע משמעותי והיסטורי, אך האווירה בטרמינל רחוקה מלהיות חגיגית. חברי צוות הטרמינל - דיילי הקרקע והביטחון - שרק לפני שעות אחדות קיבלו את המידע הסופי שבעוד יומיים לא יפקדו יותר את מקום עבודתם, מתקשים להסתיר את חוסר הנחת. הנוסעים ישובים בכיסאות הישנים בטרמינל, ואף שהחדר מלא בצוות ובתקשורת, האווירה שקטה.

הקריאות האחרונות בכריזה בשדה

נדב נחושתן, בן 31 שנולד וחי באילת, מגיע פעמיים בשבוע לתל אביב ללימודי שמאות רכוש, וכעת נותר ללא פתרון חלופי להשלמת לימודיו: "גם ככה אין השכלה ראויה בעיר. ייקח לי שעות להגיע מנתב"ג, כבר עדיף ברכב. זה בזבוז זמן ועלויות". נדב מתאר אכזבה עמוקה מראש הממשלה, בנימין נתניהו: "בבחירות האחרונות הצבעתי ביבי. כל אילת כבר לא תצביע לראש הממשלה שדואג לטייקונים. השאירו אותנו בלי פתרון".

נדב נחושתן

"זו בכיה לדורות" אומרת טלי מרסיאנו, שחיה באילת ב-26 השנים האחרונות, בעודה ממתינה לטיסה, "רופאים שמגיעים מדי יום לא יהיו מוכנים להגיע. אני אוכל לבקר פחות את ילדיי ואגיע פחות לכנסים והצגות". בנוגע לחבילת ההטבות שהציע נתניהו לעיר מגיבה טלי בביטול חריף: "זו שטות, חסר ערך לחלוטין. הממשלה לא סופרת עשרות אלפי תושבים. אילת צריכה קרש קפיצה והעיר לא מתפתחת".

טלי מרסיאנו, תושבת אילת לפני הטיסה האחרונה משדה דב

איילת אטיאס, עדנה לוינשטיין וחלי דנינו הן תושבות אילת ותיקות, וחברות יותר מ-30 שנה. תחושת התסכול והאכזבה שהיתה בולטת לאורך השיחה שלנו נשברה לרגע כשהראו לי תמונות מהחופשה ממנה חזרו באותו ערב ביוון. 

"אומרים לנו שזה רגע היסטורי, אבל אין פה שום דבר היסטורי, יש כאן משהו כואב ועצוב. לא תיארתי לעצמי עד הרגע האחרון שזה יקרה. חברות המשיכו למכור כרטיסים והייתי בטוחה שנתניהו יעצור את זה" אומרת אטיאס, שהגיעה לשרת באילת לפני 33 שנה ומאז חיה בה. "שמעתי שביבי הבטיח לנו 400 מיליון, אבל לא מאמינה לזה, זה רק לקראת הבחירות ולא יעזור לנו בכלום. אני עובדת באילת ברשת המתנ"סים, ומרגישה את הפגיעה בכל מפעל התרבות של העיר. כבר עכשיו יש לנו בעיה של שחקנים שלא רוצים להגיע לאילת, ועכשיו בכלל לא יהיו לנו הצגות".

ממתינים בפינת העישון

"חושבים שהחיים שלנו באילת הם פינוק כי אין לנו מע"מ, אבל זה רחוק מכך. אנחנו מנותקים עכשיו. השדה הוא העורק שלנו, להגיע מאילת לכאן דרך נתב"ג לוקח לנו כבר אותו זמן כמו להגיע ברכב. כביש 90 גם לא נותן לנו פתרון, כי הוא בטיחותי רק לאורך 25 הקילומטרים הראשונים", מתארת אטיאס.

לוינשטיין, בת 60, חיה באילת מאז שהיתה בכיתה ז'. היא מתארת את המצוקה שנוצרה מהסגירה הפתאומית ללא אלטרנטיבה: "אם לפחות הייתה לנו רכבת... אני גרה באילת רוב חיי, אבל אמא שלי פה ומתבגרת. עכשיו יהיה סרט לבקר אותה. כמה פעמים ראיתי פה חולים שמגיעים לטיפולים ואת המבט על פניהם כשהודיעו על עיכוב. זה טרמינל ברמת תחנת אוטובוס - הוא ישן ולא פינוק, אבל נגיש יותר ולא מסורבל. אנשים שטסים פעם בשנה לחופשה לא מבינים את המציאות הזאת. זאת תחבורה, עורק החיים שלנו. זה יפגע בנו בכל תחום".

חלי דנינו (מימין), עדנה לוינשטיין ואיילת אטיאס טסות בטיסה האחרונה של ארקיע לילה אחרון בשדה תעופה דב הוז תל אביב לפני הסגירה

דנינו, 30 שנה באילת, מביעה חשש מההשלכות של סגירת השדה על משפחתה: "יש לי שני בנים שלומדים עכשיו בבאר שבע ואני חוששת שלסגירה של השדה תהיה השפעה משמעותית על ההחלטה שלהם לא להישאר באילת. שלא לדבר על חיילים: הבנים שלי שירתו ברמת הגולן, וזו הייתה הדרך שלהם להגיע הביתה". דנינו מספרת כי קופת החולים כבר הודיעה למטופלים כי חלק מהרופאים לא יגיעו לעיר.

מחיאות כפיים נשמעות ברקע בזמן השיחה מצוות הביטחון ומדיילי הקרקע שמתקשים להסתיר את ההתרגשות והאכזבה הגדולה: "כולם פה בלב כבד", מתאר דייל הקרקע אלעד קאופמן, "אני פה רק חצי שנה, אבל כבר מרגיש משפחה. זה שדה ביתי, וחבל. זאת החלטה יותר מידי פזיזה". קריאות לעלייה לטיסה נשמעות, אך הנוסעים בטרמינל לא ממהרים לגשת לכיוון היציאה לאוטובוסים.

מזוודות אחרונות בדרכן לאולם הנוסעים

הנוסעים קמים לבסוף לאחר ההכרזה של קאופמן על העלייה לטיסה האחרונה, שלוותה בהתרגשות רבה מצד הצוות. מי שעומד להיוותר בטרמינל לאחר ההמראה הוא יוסי אביטבול, בן 33 מרחובות, שמנהל את בית הקפה בטרמינל בשמונה השנים האחרונות ומתקשה להאמין שיותר לא יפקוד את השדה מדי יום ויפגוש את נוסעיו הקבועים. "עד שיצאה ההודעה לפני שעתיים לא האמנתי. הכנתי סידור מלא לשבוע, ופתאום אין לך כלום. הכרתי פה אנשים זהב. מעבר למשמעויות הכלכליות, זה יום עצוב. העובדים הם כמו משפחה בשבילי", אמר.

יוסי אביטבול בעלים של קפה קפה בטרמינל לילה אחרון בשדה תעופה דב הוז תל אביב לפני הסגירה

הנוסעים יורדים מהאוטובוס ומתחילים לעלות בגרם המדרגות למטוס. בניגוד לקצב המהיר והמתוקתק הרגיל ברגעים כאלה, הלילה אף אחד לא ממהר. "עד לפני שעתיים הוצאנו סידור עבודה לשבוע הבא" מספר לי מכונאי שעומד לידי, לא האמנו. שמענו על זה מהחדשות". משנע שמצטרף לשיחה מתעניין אם אנחנו "התקשורת" ידענו על כך לפני. אותו משנע, שעובד בשדה יותר מ-25 שנה ונחשב לוותיק העובדים, שמע גם הוא על הסגירה שעה לפני כן מהחדשות: "מ-91' אני שומע על כוונות לסגור את השדה. כולם פה משפחה. גם למנהלים פה אין מה להגיד לנו".

הנוסעים עולים למטוס
אסנת ניר
טרמינל הנוסעים בשדה דב, לפני הטיסה האחרונה

פקח הטיסה שעומד לידנו ומסתכל על המטוס הממריא מתקשה גם הוא להסתיר את תדהמתו מהדרך בה הסתיים היום: "אני חוגג עשר שנים פה עוד כמה ימים. אני זוכר את היום במדויק, כי זה הדבר היחיד שעשיתי בחיים שלי". עובדת אחרת נשמעת פחות מופתעת, ומספרת שבפסח האחרון מנהל השדה אמר שהוא מקווה שזה לא פסח האחרון. בחודש האחרון הקולות כבר נשמעים אחרת. לדבריה, "בשדה עובדים כ-300 עובדי ארקיע, שככל הנראה לא תהיה להם עבודה בנתב"ג - עליהם לא מדברים".

אחד הדיילים בסיום העלייה למטוס

המטוס ממריא והשקט הצורם חוזר. אחרי דקה הצוות מתאושש ועולה על האוטובוס בחזרה לטרמינל. אווירת המתח מתפוגגת ומתחלפת בשירה והתרגשות רבה. גם אחראי המשמרת הבכיר מחייך ומצטרף לשיחה. כשכולם יורדים והשדה נותר ריק, הוא ממהר להיפרד מאיתנו ולהסתיר את התרגשותו. גם הוא מבין שבסיומו של יום ארוך של חוסר ודאות, למחרת מקום עבודתו כבר לא יישאר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#