השילוט מבלבל, צורת התשלום לא ברורה, אבל הנתיב מהיר - רכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השילוט מבלבל, צורת התשלום לא ברורה, אבל הנתיב מהיר

תוך כדי נסיעה אני תוהה מדוע הנתיב המהיר כה ריק?

תגובות

הבוקר קמתי נרגשת. זהו היום לו אני מצפה מזה שנה וחודשיים - היום בו נפתח הנתיב המהיר לת"א. בתור תושבת ירושלים שעובדת בעיר הגדולה, ה"פקק של המדינה" המשתרע באופן קבוע ממחלף בן גוריון ועד לקיבוץ גלויות, הינו אחד התחביבים העיקריים שלי, ואני עוסקת באינטנסיביות, לרוב ללא הצלחה, בפיתוח שיטות התחמקות משלי, דוגמת כביש 431 שעשוי להפתיע לעיתים.

"עם קצת מזל אצליח לחסוך היום את הפקק", זמזמתי לעצמי בזמן צחצוח השיניים והכנת הקפה לדרך הארוכה, ומיד הזדחלו ספקות לליבי. הרי מדובר בעניין פסיכולוגי מורכב - האם מאות אלפי נהגי המכוניות שנכנסים מדי בוקר לתל אביב מדרום יבחרו כולם בנתיב המהיר ויהפכוהו לעמוס? או מנגד, האם ינחשו כולם כי היום התנועה תהיה דלילה יותר וישאירו ל"פראיירים" לשלם עבור זאת?

מי שבעניין, כמוני, יודע היטב שהדרך מירושלים פנויה לחלוטין בכל בוקר - עד למחלף נמל התעופה בן-גוריון, שם מתחיל הפקק הגדול. את הרמזור האחרון של ירושלים אני עוזבת בשעה 08:46. גלגל"צ ואני כבר חברים טובים, ואני ממתינה בשקיקה לדיווחי התנועה. טרם הפקק, מדווחת השדרנית בזעזוע על עומס כבד בכביש 1, הרבה יותר מכרגיל. "רחלי" היא אומרת בעצב, "כבר תיזמנה שעה".

video platform video management video solutions video player

לצפייה באייפון

החששות מתגברים כאשר אני מגיעה לאזור בן-גוריון ותוהה לאן עלי לפנות כדי לזכות בחווית הנסיעה החלקה שהבטיחו לי. אני יודעת שהנתיב ממוקם משמאל לכביש ומתחילה לחפש שילוט, אך דווקא מימין מופיעים כמה שלטים חדשים ומעט מוזרים המכריזים על הנתיב המהיר. שלט אלקטרוני מאיר עיניים טוען "עומס מנתב"ג. 6 שקלים". יש לי רק כמה שניות להחליט מה עלי לעשות, והשלט לא מובן במיוחד - העומס הוא על כביש 1? כי את זה גלגל"צ כבר גילה לי, או שיכול להיות שהעומס הוא בנתיב המהיר עצמו? כי זה לבטח יסביר את המחיר הזול, או שזה מן מחיר היכרות?

בדבקות, אני מחליטה לשים את נפשי בכפי ולהיכנס לנתיב המהיר - יקרה מה שיקרה. הרי איני רוצה שגורלי יהיה כמו זה של רחלי המתזמנת. נדרשים לי כמה מעברי נתיב (השילוט הרי היה מימין, אולי היציאה היא שם?), עד שאני רואה משמאלי את הארץ המובטחת - הנתיב המהיר - בדיוק בואכי הפקק. אני מתמזגת שמאלה אל הנתיב הנושא את השלט "הנתיב המהיר", אך לפתע נבהלת. מעליו, בצהוב, שלט גדול המזהיר "לרשומים בלבד". אבל אני אינני רשומה עדיין! זה רק התחיל!

אני אמנם מהססת, אבל בביטחון השמור רק לנשים צעירות הנוהגות בכלי רכב (מקסימום אשתמש בתירוץ הידוע "מה באמת? אסור לעבור מפה? לא ידעתי, אני רק אישה קטנה מבולבלת ולא מזיקה בתוך כל המתכת הזו") אני מכוונת את ההגה בהחלטיות וחולפת בניצחון על פני הרכבים שמתחילים להערם זה אחרי זה מימיני. להפתעתי הרבה, הנתיב כמעט ריק. אוטובוס לפני קובע את המהירות על 80 קמ"ש ואני מתחילה לחפש את מחסום גביית האגרה שדמיינתי במוחי.

אך לא מחסום ולא עמדת בידוק. הדרך ממשיכה להיות חלקה עד לפיצול בכביש. שוב, יש לי כמה שניות להחליט אם פני ל"רישום" או ל"נתיב המהיר". האוטובוס שלפני מחליט ברגע האחרון לעבור מכביש ה"רישום" ל"נתיב המהיר" ומבצע תוך כך חציית קו לבן קטנה, לא נורא. אני, כאזרחית שומרת חוק, פונה אל עבר ה"רישום", עולה במחלף סיבובי מיוחד ומגיעה אל מגרש חניה גדול. שוב, עומדות בפני שלוש אפשרויות - "פטור מהאגרה" (לרכבים בהם ארבעה נוסעים לפחות או רכבים ציבוריים אחרים), "רישום" ובחזרה לכביש. אני סובבת את מגרש החניה לעבר עמדת הרישום - בניין בינוני העומד בצפון המגרש.

מגרש החניה, ממנו אמורים לצאת שאטלים לתל אביב, קצת ריק. כבר עשרות בודדות של מכוניות חונות קרוב לבניין ההרשמה. אני חוקרת את המקום, עדיין עם הרכב. איש אבטחה, לבוש מדים חגיגיים, ניגש אלי ומבקש בחביבות שאחנה במקום מסודר ואגש ברגל. למרות שאני מתלוננת מעט על בזבוז הזמן, אני מבצעת את ההוראות ומתחילה להתקרב לבניין. מבעד דלתות הזכוכית אני מזהה תנועת אנשים, אך רובם אוחזים במצלמות. חששותי כי מדובר באנשי התקשורת מתחזק, כאשר בכניסה ממתינים לי במפתיע, לבדם, צוות TheMarker TV. הם כבר חקרו ובדקו, ומספרים לי שבאופן לא פורמלי שבשבועות הראשונים אין צורך להגיע לעמדת הרישום. מעבר לכך, מי שאינו רשום צפוי לקנס שינוע בין 50-20 שקלים. לפי המידע שנמסר להם מאחורי דלתות הזכוכית, כרגע הנהג יכול פשוט לנסוע וטלפון ההרשמה מכביש האגרה כבר צפוי להגיע.

בכל מקרה, אין שום מניעה פיזית להמשיך ולנסוע ישר בכביש, ואני מחליטה לסמוך על המידע המהימן שקיבלתי, לשוב למכונית ומשם בחזרה למסע לתל אביב. הכביש כמעט ריק, ובחצי מהדרך אני אפילו נוסעת על 110 קמ"ש. אני קצת מרגישה כמו ביבי או מכונית משטרה - נוסעת להנאתי משמאל לתנועה ולראשונה רואה את הפקק מבחוץ.

אך אליה וקוץ בה - גם אם הוא קטנטן - אין ירידה לגנות או לקיבוץ גלויות. ואני דווקא צריכה לקיבוץ גלויות. אני יורדת בלה-גארדיה בדיוק בשעה 09:27. אמנם קצת מסתבכת בדרך לעבודה, אבל נדמה לי שהיה שווה כל רגע.

מסיכום היום: 41 דקות מירושלים לתל אביב, כולל עצירה של 7-5 דקות במגרש החניה ועמדת הרישום. עכשיו, נותרה לי עוד אי ודאות אחת - מה בדבר התשלום, שאני חושבת, על פי השלטים האלקטרוניים שעומד על 6 שקלים? בינתיים אני ממתינה לטלפון, או לחיוב בדואר א-לה כביש 6. עצת חבר הייתה להתקשר כבר עכשיו ולהסדיר את העניינים רק כדי להיות בטוחים, וזה בדיוק מה שאני עושה. אני מכינה את כרטיס האשראי ורישיון הרכב להרשמה חינם המובטחת, אך הנציגה שעונה לי מבקשת לחזור אלי - כולם עמוסים.

אני תוהה מדוע היה הנתיב המהיר כה ריק, במיוחד לאור המחיר הזול. האם נוסעים רבים התבלבלו כמוני או לא האמינו כי ניתן לחסוך את הפקק? בכל מקרה, אני מניחה, בצער רב, שבימים הבאים התמונה תראה קצת שונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#