למה אני לא רוצה להיות חבר בפייסבוק של זיו קורן - רכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה אני לא רוצה להיות חבר בפייסבוק של זיו קורן

תשדירי הרכיבה החדשים מיושנים ולא אפקטיביים

אם אתם מבלים כמוני מספר שעות ביום מאחורי ההגה, נחשפתם לאחרונה לקולו של זיו קורן. במבול תשדירי רדיו מנצח קורן על קמפיין רכיבה מודעת של הרשות לבטיחות בדרכים. בקריינות מתישה קורן, ורק קורן, מציע שוב ושוב טיפים לרכיבה בטוחה על אופנוע. בנוסף מפציר קורן שנציץ לו בפייסבוק. התשדיר, המשודר בצורה אובססיבית, יעיל בערך כמו תאונת דרכים.

עזבו את האבסורד, שלנהגי אופנועים אין בכלל רדיו, יש כאן חדירה לא יעילה למוחם של נהגי מכוניות. חלקם כבר הקים קבוצת פייסבוק זועמת שתופחת מרגע לרגע). נדמה כי הקמפיין מוביל לאנטגוניזם נגד הרשות לבטיחות בדרכים, או לפחות לניתוק הרדיו.

נתחיל בכך שקולו הדידקטי של קורן מביע הצהרות ("בואו נעשה הפסקת אש") הפונות ללבבות שנראה כי לדעתו הם ערלים. הוא מעורר רגשי אשמה גם אצל הנהגים המתונים ביותר. הוא מבקש, לא בדחילו ולא ברחימו, שננהג בערנות. בקשה לגיטימית. אבל קורן מתפרץ מאות פעמים ביום. הוא פולש למוחנו ומהלל את האופנוע 1,200 סמ"ק שלו.

בניגוד לפרסומות, בהן התרגלנו לכבות סוויטצ' במוח, המלל הגנרי שלו (ככל הנראה בעוונותיהם של הקופירייטרים בלשכת הפרסום הממשלתית) מסתנן בטיימינג מפתיע, מבקיע את ההגנות התת הכרתיות שלנו ומשתקע במרכז ההכרה. שם הוא נקרש. בפעמים הראשונות זה נקלט. אך לאחר חמישים תשדירים האפקטיביות מתחסלת ונהפכת לאדישות. שיאותת כל מי שיכול לעכל את אורכו הנצחי, התסריט המתנשא ("אחים קטנים, בחייאת") או התדירות חסרת התקדים. לאחר כמאה תשדירים מחליפים תחנה. אבל זה לא עוזר. במהרה מגלים שקורן זכה בדרכון שוויצרי לכל התחנות.

אבל המוסד האנרגטי הזה מוכרח לקחת את עצמו בידיים. הרשות רכשה עם כספי ציבור כמות אדירה של זמן אוויר לתשדיר שיעילותו מפוקפקת. בהיותם גופים ממשלתיים קשה לצפות שהרשות ולפ"מ יקלטו לפני שנת 2092 את מה שכל משרד פרסום רלוונטי מודע אליו. צרכנים (נהגים במקרה דנן) שוטמים מהפרעות שיווקיות במהלך הנהיגה וסולדים אף יותר מדקלום מסרים שחוקים. הם מסוגלים לשנות הרגלי צריכה ונהיגה, אך בתנאים שלהם. הם יעכלו פרסומות מקוריות שידברו אליהם, ויתקבלו ממקור מוסמך, דוגמת אימייל שהועבר מחברים.

יחד עם זאת, השבחים לרשות וללפ"מ על כך שהם נמנעו מהטעות הקלאסית - קשירת תשדיר זהירות בדרכים יחד עם חרדה וגועל של תאונה אפשרית. גם כל הכבוד על הניסיון לספק טיפים מעשיים. אך שוב, תיבת העצות של מר קורן ברובה ערטילאית ("תנהגו בזהירות") ומעוררת את שאלת מיליון הדולר - כיצד החליטו על התוכן? האם הכותבים ניסו להיות יצירתיים או שהסתמכו על מחקרים וסטטיסטיקות של תאונות?

בעולם המערבי המצב לא מרענן יותר. ממשלות רבות עדיין מועדות ומחפשות דרך יעילה לפנות לנהגים. נעשו בעבר מספר קמפיינים מוצלחים דוגמת זה של ארגון הבריאות העולמי שהעלה לרשת סרטונים משעשעים לשינוי דפוסי נהיגה. למשל אחד בו כול יושבי פאב מסוים מכריחים נהג שיכור להזמין מונית. תשדירים בריטיים אחרים מדסקסים דיונים פנימיים שכל נהג חווה (אם אסע לאט ואאחר, האם חברה שלי תתעצבן עלי?). ההתייחסות האישית נוטעת הזדהות גדולה יותר מתחנוניו של קורן בנוסח "אני יודע שאתם מאחרים לעבודה אבל בחייאת!". פרסומות מוצלחות משלהבות נהגים, מתפשטות כמו וירוס, ורותמות את הפייסבוק למאמץ באופן אפקטיבי יותר מהגדלת מספר חבריו של זיו קורן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#